אחת, שתיים, שלוש - אוז: "מדרש יונתי"
עם צאת אלבומו החדש, "מזמורים נוספים", מעניק קובי אוז לגולשי ynet שלושה שירים במתנה, עם בונוס: הסיפור שמאחורי הניגון. קבלו את השיר השלישי והאחרון
בעולם של "אני ואני ואני", המשוקעים במסגרת של "עכשיו ועכשיו ועכשיו", מתגלה מאיר אריאל במלוא יפעתו. עברית הבנויה כמעשה מרכבה על בסיס של תנ"ך ואחר כך משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים, וציפוי פלדה של משהו צברי וממזרי, המוברג על ידי סלנג מודע ומבודח.
כשיוצר בא אלי עם עברית שרירית המכילה כנופיות-כנופיות של ענקי רוח – אני יודע שזה יוצר שיש לו אחלה גב. אבל מאיר אריאל לא מסתפק בפריסת מנעד מניפתו בציבור – הוא גם מנסח אמירה חדשה, במקרה של שיר זה - טענה משמעותית ועמוקה על שיבת ציון.
"מדרש יונתי" הוא שיר חשוב – נבואת זעם בואכה קינה בציבור על עם ששחרר את ירושלים, אבל לא יודע לשחרר את עצמו מפחדיו. ירושלים האהובה בליבה אבנים. כיכר השוק שנעמי שמר תיארה כריקה, אצל מאיר אריאל היא דווקא הומה.
לדעתי השיר מדבר על התחמנות של שיבת ציון – הגענו לכאן בזכות אבות, אבל מרוב פלצות מהפרעֹה אשר דולק בעקבותינו, שכחנו את שנת השמיטה, ושנת השמיטה היא שיעור בשחרור האחיזה באדמה. ומרוב רצון לאחוז את ירושלים ב"אצבעות הדוקות מאוד-מאוד", מרוב פלפולים ותחמונים, ויתרנו על ערכי אמת וצדק. כמו שרבים מאיתנו "מכרו" את השדה לגויים כדי להמשיך לסחוט את האדמה, ולעולם לא להרפות - כך בגזל ובמרמה איננו יכולים להפסיק "לקחת עוד ועוד אדמות".
השיר מנבא נבואת חורבן, אך משאיר פתח תקווה בסופו: "אמת וצדק בשערייך, זה נאווה מראך!"
"מדרש יונתי" / מאיר אריאל
שאלו על לב ירושלים
שאלוה לשלומה
אבנים בלב ירושלים
כיכר השוק הומה.
בשקרים ועוול מתעטפת
לרגל מלאכת החומה
אך מבעד לצעיף נשקפת
עירנו עירומה
שלא רודפת צדק צדק
לא רוצה שלום
כי אין שלום בלי צדק
רק למה באנו הלום?
מה חלמנו חלום? הניקץ היום?
יונתי שוב בחגוי הסלע
מרטט הנץ מעל
ובסתר מדרגה לבלע
נפער פי הנפתל.
זה ארצות הים מאחורינו
אנחנו תשוקתם
זה הארצות שמסביבנו
אנחנו זמרתם.
זו אותה השירה בדרך הפונה לים
דולק בעקבותיה מלך מרוח בדם
מדבר חייתו גם
עלינו הם כולם
איך ירושלים מתייפייפת
ורוקדת ברבים
משתתפת בטח משתפשפת
עוטיה על עדרים.
שאלו בפלפולי שריה
לא שיעור ולא קומה
רק גפרור חסר בחצריה
וכל חצר חומה.
וכבר היינו בתנור
עכשיו על המחבת
מתפמפמים כבוד שכור
מתפצפצים מעט
נשרפים כמעט
נצרפים לאט.
מה לך כל כך נמרץ שלוח
להתגרד על הסכין.
די כבר, תן גם לסכין לנוח
כן רד מהסכין.
שמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות, שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות
בספק מרמה בחשד גזל בחסות חשיכה בחסינות מושל
הזו גאולה? הזה כבודה? כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את שדך בשנת שמיטה, או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיניי מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח, גאולה לא נותן.
או אלי אצבעותיך הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?
הוא מאמא מאמא אדמה
הוא מאמא מאמא אדמה
אדמה אדמתי
עד מותי
אדמה אדמתי
אל תעוררו ואל תעירו
שנאה שלא תחפץ
רק תצא אותה כבר לא יחזירו
לא רב לא שר לא ש"ץ.
מישהו עוד יתעורר עלינו כמקיץ מחלומו
נימחה אנחנו ושללנו
נשקע בתהומו.
לו רק הראיני את מראיך
השמיעיני קולך
אמת וצדק בשערייך
זה נאווה מראך!
זה ערב קולך!
חן בעיני דודך!
לפנייה לכתב/ת 
