גשר על פני מים נצחיים

"חברים ותיקים. ישבו על ספסל בפארק כמו מחזיקי ספרים", כתב פול סיימון, "התוכל לתאר לעצמך אותנו, שנים מהיום, חולקים ספסל בפארק בשקט? כמה מוזר להיות בן 70". סיימון היה בן 27 כשהשיר יצא. באוקטובר הקרוב הוא יהיה, כמה מוזר, בן 70. הקשר העמוק, האמנותי והחברי, שלו ושל ארט גרפונקל, עבר תהפוכות רבות מאז שהתחילו לשיר יחד, בגיל 13.

"Bridge Over Troubled Water". הקלאסיקה חיה מחדש בסרטים

ערוץ 8 בא לחגוג את הקשר הזה בערב מיוחד, במלאת 40 שנה לאלבום האולפן האחרון של השניים, "Bridge Over Troubled Water". לא נהיה קטנוניים מדי, על כך שהאלבום יצא לפני 41 שנה, ורק נשמח על ההזדמנות לראות לראשונה שני סרטי תעודה על השניים, בעלי זיקה מיידית זה לזה שישודרו הערב (ה') ומצליחים להעביר במידה זו או אחרת את החשיבות של הצמד בהתפתחות של הפופ-רוק והפולק רוק האמריקאי.

ב-21:30 ישודר הסרט "סיימון וגרפונקל: שרים אמריקה". למעשה, זהו סרט טלוויזיה שביים בשנת 1969 השחקן צ'רלס גרודין והפיקו סיימון וגרפונקל עצמם. חשיבותו של הסרט, חייבים לומר, היא לא באיכותו. גרודין הוא לא במאי מוצלח במיוחד, ומה שמתקבל זהו תיעוד של השניים משוחחים, מתכוננים להופעה ויושבים בחדר מלון. אין כאן שאלות נוקבות או בחינה היסטורית של הקריירה שלהם.

סיימון וגרפונקל. חוזרים לרגעים הגדולים (צילום: Getty Images)

ועם זאת, מדובר במסמך מרתק, קפסולת זמן שמראה את העת והמקום בו נוצרה. סיימון וגרפונקל ביקשו להראות את התודעה הפוליטית המתפתחת שלהם (גם אם לא ידעו בדיוק לענות על השאלה "האם תרצה להיות נשיא ארצות הברית" ולמה). את שיריהם הרכים, היפים, המלודיים, הם חיברו לתמונות של צעדות מחאה: של החוואים, השחורים והעניים. בשיר "Scarborogh Fair" הם הצליבו בין תמונות של זוגות היפּים שנהנים להשתזף בשמש מול תמונות של חיילים הנלחמים בוייטנאם. כיום זה נשמע כמעט בנאלי, אבל אז מדובר היה בנועזוּת לשמה.

משחק זוגי

גם הסיפור מאחורי שערוריית החסות על הסרט מגלה הרבה על האווירה שבה נוצר. חברת הטלפונייה AT&T שילמה על הפקתו, אך לאחר שראתה קטעים ממנו, משכה את החסות. את הסיפור המלא על כך אנו מגלים בסרט "משחק של הרמוניות" שישודר בהמשך הערב (23:10), וחוזר אל חברי הצמד כיום.

"The Sound Of Silence". זוגיות מוזיקלית מושלמת

השניים מספרים כי נציג של AT&T הביע השגות כשראה שהסרט, מראה קטעי ארכיון של ג'ון אף קנדי, מרטין לות'ר קינג ובובי קנדי. "למה שלא תהיו יותר מאוזנים", שאל הנציג, "ותראו גם כמה רפובליקנים, ולא רק דמוקרטים?". "אנחנו רואים כאן אנשים שנרצחו בגלל עמדותיהם", ענה להם סיימון.

"משחק של הרמוניות" מומלץ יותר למי שאינו מיטיב לכת בשבילי סיימון אנד גרפונקל. הוא משחזר את סיפור ההקלטה של "Bridge Over Troubled Water". האלבום שהיה הצלחה מסחררת והגיע אל פסגת מצעד האלבומים בארצות הברית, זכה בששה פרסי גראמי והיה לאלבום הנמכר ביותר בבריטניה במשך שנתיים.

בסרט מספרים סיימון וגרפונקל (המתראיינים בנפרד, כמה מאכזב) על נסיבות ההקלטה, ומפרגנים לאנשים עמם עבדו, ובראשם רוי האליי, המפיק-טכנאי אותו הכתירו כצלע השלישית של הצמד.

האליי, "מומחה עולמי להד", לדבריהם, חושף את הסודות האקוסטיים והצליליים שהפכו את יצירת המופת לקלאסיקה מיידית, כולל הקלטת שירה בכנסייה והקלטת תופים ליד מעליות.

אולי הקטע היפה ביותר בסרט נוגע לשיר "The Only Living Boy In New York". סיימון מספר שם סוד גלוי: זהו שיר שכתב לגרפונקל כשנסע לצלם במכסיקו את הסרט "מלכוד 22". ה"טום" אליו מדבר המספר הוא אזכור לימיהם של סיימון וגרפונקל כצמד מוזיקלי בשם "טום וג'רי", בתקופת התיכון. לסיימון אין כל בעיה להתייחס למילים העדינות שכתב לידיד הנפש שלו. גרפונקל, מאידך, מרגיש שלא בנוח לחשוף מול המצלמות את פשר מכתב החיבה היפהפה.