הכושי עשה את שלו ויכול ללכת

זה סיפור קצת עצוב על בן אדם מצחיק - אחד המצחיקים ביותר שידעה הוליווד - אדי מרפי. לא נזיל דמעה על הקומיקאי הזכור לטוב, וגם אין כל כך צורך לעשות כן, שכן מאחוריו סרטים רבים ורווחים נאים בצידם. ובכל זאת, נשאלת השאלה: איך הפך השוטר (מבוורלי הילס) לחמור (ב"שרק"). לרגל יום הולדתו ה-50 ננסה לספק את התשובות.

• זוכרים גם את ריצ'רד פריור, אלילו של מרפי?
• בואו להתעדכן בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet
  

מרפי, השוטר מבוורלי הילס בשבילכם

אדוארד רייגן מרפי נולד ב-3 באפריל בברוקלין, לאמא מזכירה ואב שוטר תנועה, שחלם על קריירה כבדרן. האב צ'ארלס אמנם התנסה בהופעות על הבמה מדי פעם אולם לא הספיק להגשים את החלום בגלל מותו בטרם עת. הבן אדי עשה זאת עבורו והפך לסטנדאפיסט היפראקטיבי ודי בוטה. כאפרו-אמריקני שגדל בשכונת בושוויק הלא סימפטית, היתה ברשותו מספיק תחמושת: גזענות, הומופוביה, איידס ופשע היו הקליעים שפילחו חיוך מבעד לדכדוך של היושבים בקהל.

מרפי הסטנד-אפיסט במופע המצולם "Eddie Murphy - Raw"

עם ההצלחה הבימתית הגיע התאבון, ומרפי בן ה-19 הרים טלפון למפיק "סטרדיי נייט לייב" ניל לוי והתחנן להזדמנות. למרות ש"המשבצת השחורה" נשמרה כבר לשחקנית איבון האדסון, מרפי זומן לאודישן והצליח בו. כך שוגר ממועדוני הסטנדאפ של ברוקלין אל אולפני NBC בלב לבה של מנהטן, כאחד מחברי צוות התוכנית הסאטירית - קוץ בתחת של השמרנות האמריקנית, מעקצץ בנעימות. הוא כיכב שם לצד האדסון וצוות של מגישים לבנים כמו דני דילון, גילברט גודפריד, צ'ארלס רוקט ואחרים.

הומור שחור

"סאטרדיי נייט לייב" היתה בית חם עבור הנער המוכשר, שהיווה עלה תאנה אפרו-אמריקני למפיקי התוכנית וציבור צופיה. נראה שאור המצלמות ריסנו מעט את מרפי המרדני והתזזיתי, עד כדי כך שגם הוליווד הקונסרבטיבית גילתה בו עניין. כוכב אפרו-אמריקני חצוף אך מאולף הוא בדיוק מה תעשיית הקולנוע האמריקנית היתה צריכה, ומרפי היה בדיוק כזה: גם בחיים וגם בקומדיית האקשן "48 שעות" של וולטר היל מ-1982, שם כיכב לצד ניק נולטי.

מרפי ונולטי ב-"48 שעות"

בסרט, מגלם מרפי את האסיר רג'י האמונד, שמגוייס על ידי שוטר לבן (נולטי) במרדף אחר שותפו לשעבר שנמלט מהכלא. משת"פ - אין דרך מנומסת יותר להגדיר זאת - ומרפי זכה לתשבוחות על התפקיד, לצד מועמדות לגלובוס הזהב.

"48 שעות" מוגדר על פי רבים כסרט ה-"Buddy Cop" הראשון - מסורת של פרטנרים במרדף אחר האיש הרע. זוגיות בשירות החוק. המסורת הזאת חזרה על עצמה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה של הוליווד, ולא פעם היוותה בסיס לגישור על פערים בין גזעיים, כמו ב"נשק קטלני" (מל גיבסון ודני גלובר), "מבחן תחת אש" (אדם סנדלר ודיימון וויאנס), "יום אימונים מסוכן" (דנזל וושינגטון ואית'ן הוק) ורבים אחרים.

מרפי עצמו המשיך במסורת בסדרת סרטי "השוטר מבוורלי הילס", לצד ג'ון אשטון וג'אדג' ריינהולד וגן "שואוטיים" מ-2002, לצד רוברט דה נירו. 

מרפי הוא אקסל פולי

עוד לפני הפריצה הגדולה באמת ב-1984 עם "השוטר מבוורלי הילס", מרפי שיחק ב"משנה מקום, משנה מזל" (1983) לצד דן אקרויד ו"הגנה עצמית" (1984) לצד דדלי מור - קומדיות שאולי לא עסקו בזוגיות משטרתית, אבל העקרון נשאר דומה: שיתוף פעולה חמוץ-מתוק בין גיבור שחור וגיבור לבן.

מרפי ואקרויד ב"משנה מקום, משנה מזל"

ואז הגיע אקסל פולי, הלא הוא "השוטר מבוורלי הילס", בגילומו של מרפי, שהפך לכוכב נוצץ - הגדול ביותר של אולפני פרמאונט. כמו ב-"48 שעות", גם פה מרפי משחק שוטר שחור שמגיע מדטרויט ללב הבורגנות האמריקנית בלוס אנג'לס, ובעזרת הרבה קסם אישי מצליח לזכות באמון שותפיו החדשים (והלבנים) ואפילו לתפוס את הרעים. קומדיית האקשן הזאת הפכה ללהיט ענק והפיקה רווחים עצומים לנציגי פרמאונט, שהחתימו את מרפי לחוזה בלעדיות. 

השכונה מאחוריו

כך הפך הבחור הצעיר מברוקלין להצלחה סנסציונית בכל העולם, וככזה הוא אף הרשה לעצמו להרחיק את עצמו מ"סטרדיי נייט לייב", להוציא אלבום בכורה כזמר ב-1985 ("How Could It Be"), שכלל את להיט הענק "Party All The Time" שכתב עם אגדת ה-funk ריק ג'יימס, ואף לדחות הצעה להשתתף ב"מכסחי השדים" ביחד עם חבריו מ"משנה מקום, משנה מזל" אקרויד וביל מארי.

עם רוח גבית חזקה כל כך, הוא הרגיש בטוח מספיק לככב בפנטזיה הקומית "ילד הזהב" כשחקן ראשי, לבד, בלי פטרונים לבני עור. מי שמחפש סימנים ראשונים לנפילה, יכול למצוא אותם כאן.

מרפי ונולטי. באדי קאפ לפני באדי קאונט

אמנם "ילד הזהב", בו גילם מרפי עובד סוציאלי שמתגייס למלחמה בשד אסיאתי מאיים, לא היה כשלון בקופות, אולם אלו שצפו בו התאכזבו ברובם. לא שמעמדו של הכוכב בן ה-25 התערער במיוחד, וגם "השוטר מבוורלי הילס 2" כמעט ושיחזר את הצלחת הסרט הראשון, אולם מישהו היה צריך לשאול: האם מרפי יכול לעשות זאת לבד? לא בטוח אם מישהו בפרמאונט העז לפקפק במצבור הזהב השחור, אבל אי שם בשכונה, אנשי תרבות שחורים התחילו להעלות ספקות. 

מרפי מחפש את ילד הזהב

בעוד קולנוענים שחורים צעירים כמו ספייק לי ומריו ואן פיבלס החלו ליצור סרטים חברתיים וביקורתיים הישר מה-Hood, המשיך מרפי להחניף למיינסטרים האמריקני. כשניסה להתנער ממנו, נתקל בדרך כלל בכשלון. אמנם הקסם האישי שלו המשיך לעבוד כהלכה ב"מגלה את אמריקה" (1988) שביים ג'ון לאנדיס על פי תסריט של מרפי עצמו, אולם עם היומרה בא הכשלון.

נקודת התפנית השלילית בקריירה של מרפי הגיעה בסרט "לילות הארלם", אותו ביים וכתב ובו הוא מככב לצד אליליו, הקומיקאים השחורים ריצ'רד פריור ורד פוקס. קומדיית הפשע הניו יורקית היתה כשלון קופתי וסימנה את תחילתו של ההדרדרות של מרפי, כשמנגד, ממש באותו שנה פרץ ספייק לי עם "עשה את הדבר הנכון" - קומדיה בעלת נופך ביקורתי בהשתתפותו של דני איילו (שגם מופיע ב"בלילות הארלם"). פתאום מרפי הפסיק לייצג את הקהילה השחורה.

תחילת הנפילה: "לילות הארלם"

פרמאונט המשיכה להאמין בכוכב שלה והוא הוציא בתמיכתה את "בומרנג", "ערפד בברוקלין" ו"ג'נטלמן מכובד", שלא הצליחו. אפילו הנוסחה הבטוחה של סרטי ההמשך "עוד 48 שעות" ו"השוטר מבוורלי הילס 3" לא הוכיחו את עצמן. מרפי למד את הלקח ולא חזר לביים או לכתוב יותר. כשחקן הצליח להבליח מדי פעם ואף להצליח בדמויות אקסצנטריות של רופאים/מדענים דווקא ב"הפרופסור המטורף" ו"ד"ר דוליטל", אולם הכיוון הכללי של הקריירה הראה: יורדים למטה.

הקול או כלום

כמעט בלית ברירה, מרפי יצא לדרך חדשה כמדובב והיה הקול מאחורי מושו ב"מולאן" של דיסני וגם דונקי החמור מ"שרק". לרוע המזל, הצלחתו כמדובב לא החזירה לו את תהילתו כשחקן. ב-2002 הוא הגיע לשפל של כל הזמנים עם "הרפתקאותיו של פלוטו נאש", שנחשב על פי רבים לאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה. הוא הרוויח שבעה מיליון דולר בלבד, בעוד שתקציבו עמד על 110 מיליון דולר. היתה זו מכת מוות לקריירה של מרפי - ביצת הזהב בקעה והאפרוח נהיה מכוער.

"פלוטו נאש". מהכושלים בהיסטוריה

ומי רוצה לראות אפרוח מכוער על המסך? לא הרבה. עדיף כבר חמור מצויר. מרפי קיבל את הדין והלך עם דונקי לאורך שלושת הסרטים הבאים של "שרק". איכויותיו הקוליות אף העניקו לו הכרה מחודשת כשחקן ב"נערות החלומות" ב-2006, בו השתתף בתפקיד משנה כזמר ג'יימס "Thunder" ארלי, עליו זכה בגלובוס הזהב.

מרפי שר ארלי ב"נערות החלומות"

אבל גם אם ההצלחה חזרה לרגע, היא לא היתה מסונכרנת עם חייו הפרטיים. אשתו ניקול מיטשל ביקשה להתגרש ממנו ב-2006 ומרפי, שהיה אף יותר פורה כהורה (לזוג נולדים חמישה ילדים) מאשר שחקן, גילה פתאום שיש לו בן ממלאני בראון (הידועה כמל בי מהספייס גירלז). ההסתבכות הזאת היתה הדבר האחרון לו היה זקוק, עשור אחרי שנתפס עם זונה טרנסווסטיט על ידי המשטרה.

דונקי שר "Cat's In The Cradle" ב-"שרק 3"

אז איך נסכם את היובל הראשון לחייו של מרפי? קשה להגיד שהקומיקאי המבריק והנמרץ איכזב.

הוא הביא עמו רוח מרעננת בשנות ה-80 וסחף אחריו רבים בקהילה האפרו-אמריקנית ובכלל.

אבל אם נהייה ציניים ובוטים, כמו שהוא עצמו היה בתחילת הדרך, אפשר לסכם זאת כך: מרפי היה מעין עבד, שבוי בכבלי הוליווד. הוא שגשג כל עוד היתה סביבו מעטפת מיינסטרימית של לבנים. סוכר חום מתקתק בתוך העוגה הבחושה הזאת שנקראת אמריקה.

ההומור הלא מאולץ, אך המאולף, אולי סייע לאפייה, אבל הרחיק את עצמו מאלו שלא מצליחים ליהנות ממנה. והוא, שניסה לאכול ממנה בפה סגור, נחנק לא פעם. סורי, אדי. גם ביום חגך, זוהי עוגת היום הולדת שלך.