הסיפור על לכלוכית העברית

גם שנים רבות לפני עידן תוכניות הריאליטי, היו אנשים שנהנו להשתעשע במבוכה ובהתבזות של חלשים מהם, על רקע נטייה מצערת ובנאלית זו, יש לקרא את הסיפור שלנו.

גבר אחד, צדיק יש לומר, נדר נדר יצירתי – סוג של הפעלה משעשעת לכל השכונה - הוא העמיד במבחן את אשתו, שהייתה ידועה בכיעורה, והודיע לה שמהיום והלאה אסור לה ליהנות מכל דבר ששייך לו עד שתמצא בעצמה מום יפה, ותראה אותו לחכם המקומי. הגבר איתגר, האשה הובכה, הרב בחן, והעיר שושן צהלה ושמחה.

מום יפה

האשה האומללה לכודה בין הפטיש לסדן של המשימה. לא תיענה לה – תהיה לאשה מכוערת, נטושה ונטולת אמצעים. תיענה לה – תודה ברבים בכיעורה.

אלא שהמשימה שקבלה האשה אפילו נוראית יותר - הצירוף "מום יפה" הוא אוקסימורון. לא די שהאשה נדרשת למצוא מומים בעצמה, או לחילופין – למצוא פיסה אחת של נחת ויופי בעצמה, היא נדרשת להודות בה בעת שכולה מומים' ושמום אחד יש בו מן היופי.

הצירוף "מום יפה" יכול להתפרש גם כ"מאום יפה" – משהו יפה. פירוש זה הופך את הדרישה האכזרית לאפשרית. הדרישה למצוא באישה מכוערת "מאום יפה" מרושעת, אך לא פרדוכסלית. רש"י בוחר בפרשנות זו, בעוד שהמהרש"א מציע לאחוז בפרשנות הראשונה: "מום" הוא פגימה. הפרשנות של המהרש"א מעצימה את ההזדהות של השומעים עם התסכול והייאוש של האשה, ומגבירה את הסלידה מרשעותו של הגבר. מום ומאום - הנה עוד תעתוע ששלח לעברנו המספר.

אשה מכוערת היא לא מינית?

רשימת האיברים באגדה על לכלוכית מעניינת; המספר עובר מפירוט איברי הפנים אל הכרס ואל כפות הרגליים. נעלמו איבר המין והשדיים. בניגוד לרעיה משיר השירים, התיאור של לכלוכית נותר "נקי" ממיניות.

ייתכן שנוכחותה של הקהילה ומעמדו של הרב כשופט במבחן, מחייבים התייחסות לאיברים "אובייקטיביים", איברים חיצוניים. הבעל שלח את אשתו לרבי ישמעאל ברבי יוסי. האשה נאלמה במבחן ונעלמה מהסיפור ונותרו רק החוגגים – הקהל והרב. והם, מתבוננים באשה בעיניים רעות. רעות אבל הלכתיות – לא מתבוננים בה באיברים המוצנעים, חס וחלילה.

הגיהינום ושמו אובייקטיביות

חכם ארץ ישראלי (שהיה ידוע כאדם שמן באופן גרוטסקי) נבחר על ידי הבעל להיות השופט במסע ההתעללות של "לכלוכית", והוא ספק מוביל ספק מובל על-ידי הקהילה אל הגיהינום האנושי ששמו אובייקטיביות.

איך אני יודעת שהקהילה נמצאת שם? כיוון שהשאלות של הרב מופנות אל הרבים: "אמר להם" ובלשון זו נאמרות גם תשובותיהם. אני לא מפסיקה לתהות מה אמר לעצמו החכם בעודו פוסע בשבילי המשימה.

לכאורה, הבעל מילכד גם אותו – האשה נתונה בנדר ורק היענותו של הרב למשימת הנדר – תתיר אותה ממצוקתה. אם הרב ישתף פעולה עם הבעל, הוא יפגע בנפשה של האשה אך יפתור את המצוקה המעשית שלה. אם הוא יסרב להשתתף בקרקס, הוא יבטא אהדה לאישה אבל לא יפתור את הבעייה ההלכתית שיצר הבעל. התרת האישה תעשה על ידי התעללות בנשמתה.

"מום יפה" הוא גם הגדרה נאה למילכוד שההלכה יכולה להילכד בו. פיתרון הלכתי יפה יכול לסבול ממום חברתי ומוסרי, אך הימנעות מפתרון הלכתי יוצרת מום מוסרי וחברתי חדש. החכם עובר על איברי הגוף הלא מוצנעים בגופה של האישה והקהילה מריעה: "מכוער" ומפרטת את סיבת הכיעור – כיעור כהלכה.

המום היפה מגיע

כשהרב מחליט לעזוב את עולם המוחש ולעבור אל המפושט: אל השם, מתרחש הנס ונמצא המום שהוא בו בזמן מום ויופי. השם של העלמה: "לכלוכית" ושם זה שהוא מום בפני עצמו, הולם אותה שכן הוא מתאר באופן מושלם את מהותה: "מלוכלכת במומים".

"הותר הנדר, הותר הנדר" צוהלת העיירה לחוכמתו של החכם. לכלוכית מותרת לבעלה, וההלכה גילתה לנו עוד מום יפה שבו ממולכד המנגנון שלה.

הנשמות הטובות באמת הם ההורים

המסע אל האמת של לכלוכית מוביל אותנו להוריה הצדיקים שקראו לה בשם שמיישיר מבט אל האמת המרה. הם ראו אותה מגיחה כעורה מרחם, וקראו לה "לכלוכית". כבר אמרנו שהאובייקטיביות היא לפעמים הגיהנום?

ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע שלנו?

פרשת "תזריע" עוסקת בחוקי הצרעת: בזיהויה על-ידי הכהן, בטומאת המצורע ובטהרתו. הפרשה עוסקת גם בטומאה של יולדת ובאבחנה בין ימי הטומאה של אשה שילדה נקבה לאלו של אשה שילדה זכר. הפרשה מבטאת תשוקה לסדר ולמיון של בני אדם לטהורים וטמאים, לאלו שבתוך המחנה ולאלו שבחוץ.

סיפור ליכלוכית וסיפור המצורע – אותה גברת בשינוי אדרת (פעם אדרת כהנית ופעם אדרת הלכתית) – בשניהם פועמת האמונה שיש אנשים "פסולים" באופן אובייקטיבי ויש אנשים (אנחנו כמובן) שהם "טהורים" באופן אובייקטיבי. הרע והטוב, המכוער והיפה, ניתנים למיון וסדר, והעולם ניתן לשליטה. אין טמאים

באמת, אין מכוערים באמת.

החיים מלאים אוקסימורונים של "מום יפה". ובשני המקרים, החיפוש אחר האמת הוא מסווה לאלימות.

ובבית המדרש של הטוקבקים

היה פורה מאוד השבוע, והיו הרבה דברים מחכימים לקרוא. אני מפנה אתכם לדודה קלרה/ דורה (104) שמציעה/ מציעות סקירה של הדמויות המרכזיות בבית המדרש שלנו.

קושית היקרה – הזמנתי אותך להוביל טור בסוגיות חשובות של מעמד האישה כפי שאת רואה אותן. אנא, הגיבי בחיוב. ואני כבר מזכירה שבשבת חול המועד פסח יוביל אותנו בגאון – בנצי.