גולדסטון לא יעזור לנו הפעם
אל תרקדו עד אור הבוקר בעקבות החרטה של השופט גולדסטון. אם ישראל לא תגיע להסכם שלום עד ספטמבר, זה לא יעזור
אני מציע עם זאת לא לרקוד עד אור הבוקר. המאמר של גולדסטון בהחלט מקל על התדמית שנוצרה לצה"ל ולקציניו. צה"ל עשה מאז הדו"ח מאמץ ראוי לבדוק ולחקור והאו"ם מצא את הדרך לשבח אותו על כך. יחד עם זאת, הבעיות הבינלאומיות של מדינת ישראל לא מתחילות בדו"ח גולדסטון ולא נגמרות במאמר גולדסטון. עוד ארוכה הדרך להקלה ברמת העוינות שאופפת את ישראל באחרונה מכל עבר.
פרשת גולדסטון, על ההסתעפות החדשה שלה, מזכירה את המריבה הגדולה שהייתה לישראל עם האו"ם ב-1975, עת הגדיר את הציונות כתנועה גזענית. נדרש אז מאמץ לאומי ממושך, שארך בסופו של דבר 16 שנה, להפוך את ההחלטה על פיה. ב-1991 חזר בו האו"ם מהפסיקה הקשה הזאת.
למרות זאת, כידוע לכל, ב-20 השנים האחרונות לא חלה הטבה במעמדה הבינלאומי של ישראל. על אף חותמת הכשרות שקיבלה הציונות בעצרת האו"ם של 1991, המצב רק הלך והסתבך. ישראל של היום מבודדת מאוד במרחב המזרח תיכוני ומוקפת בים של שנאה ועוינות, וגם בשאר העולם מצבה לא מן המשופרים.
לתפוס את השור בקרניו
בספטמבר הקרוב עומדת ככל הנראה לעלות בעצרת האו"ם הצעת החלטה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. ההצעה תזכה לרוב סוחף למרות שישראל עושה מאמץ עילאי למנוע זאת. המאמר של ריצ'רד גולדסטון לא יעזור הפעם.
על הרקורד של מדינת ישראל רשומות הפרות גסות ומתמשכות של החוק הבינלאומי מאז 1967, בעיקר בנושא העברת אוכלוסיה לשטח הכבוש ביהודה ובשומרון. בנושא הזה אין ויכוח בקהילה הבינלאומית. לא צפוי כאן שום מאמר של משפטן בינלאומי בעל מעמד שייצא להגנתנו. אם ישראל לא תגיע להסכם עם הפלסטינים עד ספטמבר 2011, הפרות החוק הללו ירדפו אותנו כבר בהמשך השנה.
לא מספיק אם כך למנף את המאמר החדש של ריצ'רד גולדסטון. מדינת ישראל תצטרך לתפוס את השור בקרניו כבר בחודשים הקרובים כדי למנוע מפולת חדשה, שאולי עוד לא ידענו כמוה, ביחסינו עם האו"ם והזירה הבינלאומית כולה.
- אלון ליאל שימש מנכ"ל משרד החוץ בשנים 2001-2000