כלכלן אמריקני בכיר מזהיר: אנו בדרך למיתון כפול
שר התעסוקה האמריקני לשעבר, רוברט רייך, מודאג מהירידה החדה בביטחון הצרכנים בארה"ב: "צרכנים פסימיים קונים פחות ואנחנו בדרך למיתון כפול, אך לעולם לא תדעו זאת אם אתם מאזינים להודעות מוול סטריט ומוושינגטון"
רוברט רייך, פרופסור באוניברסיטת ברקלי שכיהן גם כשר התעסוקה האמריקני בממשל קלינטון ונחשב לאחד הכלכלנים הבולטים בארה"ב, מפרסם היום (א') מאמר בו הוא שואל מדוע לא אומרים לאמריקנים את האמת בנוגע לכלכלה. "אנחנו צועדים בכיוון של מיתון כפול (double dip - כשגרף ההתאוששות הוא בצורת האות W) - אבל אתם לעולם לא תדעו זאת אם אתם מאזינים להודעות הקצביות המגיעות מוול סטריט ומוושינגטון", כתב רייך במאמר שפרסם בהאפינגטון פוסט.
"הצרכנים הם 70% מהכלכלה האמריקנית, וביטחון הצרכנים צונח", טוען רייך ומוסיף כי הביטחון הממוצע היום נמוך יותר מהנקודה הנמוכה ביותר שהיה בה בימי השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה שעברה. הירידה החדה במדד בטחון הצרכנים לחודש מרס בארה"ב, ב-10 נקודות, כפי שפורסם בשבוע שעבר, מיוחסת למחירי הדלק והמזון שעולים, וכן לחששות מפני מחסור במקומות עבודה ומשכר נמוך בחודשים הבאים. "צרכנים פסימיים קונים פחות ופחות מכירות מתורגמות לצרות כלכליות עתידיות", כותב רייך
במאמרו שואל רייך: "מה בנוגע ל-192 אלף המשרות שנוספו בחודש פברואר? אלה פירורים בהשוואה למה שנדרש. צריך לזכור ש-125 אלף משרות חדשות הכרחיות רק כדי לשמור על המספר הגדל של אמריקנים הנכנסים לשוק העבודה והמדינה איבדה כל כך הרבה משרות במהלך שלוש השנים האחרונות, שאפילו בקצב של 200 אלף מקומות עבודה חדשים בחודש לא נחזור עד 2016 לרמה של 6% אבטלה שעמדנו בהם בעבר".
רייך מזהיר כי גם התחזית לשיעורי צמיחה של 2.5% עד 2.9% בשנה לא מספיקה וכי אם ההתאוששות "כביכול" הייתה נכונה, הצמיחה הצפויה היתה צריכה להיות ברמה של בין 4% ל-6%. סימנים נוספים למצב הקשה הוא מוצא בעובדה ש"המשכורות לשעות עבודה ממשיכות לצנוח ומחירי הבתים ממשיכים ליפול. המשכורות נשחקות מכיוון שהאבטלה כה גבוהה שלעובדים אין כוח לשאת ולתת על השכר והם לוקחים כל מה שהם יכולים לקבל.
"מחירי הבתים יורדים בגלל המספר הגדול ביותר אי פעם של אנשים שעוזבים את הבתים שלהם מאחר שהם לא יכולים לעמוד בתשלומי המשכנתא. אבל מאחר והבתים הם הנכס הגדול ביותר שרוב האמריקנים מחזיקים בו, כשמחיריהם יורדים, רוב בעלי הבתים מרגישים עניים עוד יותר".
רייך כותב כי פעולות הממשל מחריפות את המצב: "הממשלים המקומיים חותכים בתקציבים שלהם בכ-110 מיליארד דולר בשנה. התמריצים הפדרליים הסתיימו, והממשלה הפדרלית תחתוך עוד כ-30 מיליארד דולר מהתקציב שלה השנה... במילים אחרות, תיזהרו. אולי נימנע מכניסה למשבר נוסף, אבל הכלכלה מאיטה בצורה מבשרת רעות והטילים שהיו אמורים להמריץ אותה נעלמים".
על פי רייך, הסיבה שלא מציגים את הנתונים האמיתיים היא מכיוון ש"רוב החדשות הכלכליות שאתם שומעים מגיעות מוול סטריט. הרווחים בוול סטריט זינקו ל-426.5 מיליארד דולר ברבעון האחרון, על פי משרד המסחר. כל מי שמאמין שרפורמה הכלכלית עצרה את ה'יצירתיות' של וול סטריט לא עקב אחרי מה שקורה".
לדבריו, "גם החברות שאינן חברות פיננסים עושות את רוב הכסף שלהן מחוץ לארה"ב. מאז 1992 לדוגמא, הרווחים של ג'נרל אלקטריק מחוץ לארה"ב גדלו מ-15 מיליארד דולר ל-92 מיליארד דולר", דבר שמתבטא גם באובדן הכנסות מיסים לארה"ב.
"בעצם", כותב רייך, "הקבוצה היחידה שאופטימית בנוגע לעתיד היא זו של המנכ"לים של חברות אמריקניות גדולות. מדד הצפי הכלכלי של השולחן העגול העסקי, שמקיף תשובות של 142 מנכ"לים, נמצא ברמה הגבוהה ביותר שלו מאז נוצר בשנת 2002".
רייך מזהיר כי בוושינגטון לא רוצים "להשמיע את פעמון האזעקה הכלכלי. הבית הלבן ורוב הדמוקרטים רוצים שהאמריקנים יאמינו שהכלכלה במצב טוב. הרפובליקנים מצידם, דואגים שאם יגידו את האמת האמריקנים ירצו שהממשלה תעשה יותר. הם מעדיפים לא לדבר על משרות ומשכורות, ובמקום, לשים את הפוקוס על הפחתת הגרעון ולהפיץ את השקר שהפחתת הגרעון תיצור יותר מקומות עבודה ושכר גבוה יותר".
לפנייה לכתב/ת 
