כואב, אבל ריווחי: הקעקועים של נשות מיאנמר

מה הטווי בת ה-65 עוד זוכרת את היום שבו סבלה ייסורים, לפני כחמישה עשורים, כאשר עורה נוקב בסיכות הקעקוע – אותו קעקוע בצורת קורי עכביש שעדיין מעטר את פניה. "כאשר קיעקעו את העפעפיים שלי חשבתי שהם יעלמו", היא מספרת, "רציתי לברוח".

תושבת הכפר פאנמיונג במרכז מיאנמר היתה אחת האחרונות שעברה את תהליך הקעקוע בכפרה, זמן קצר לפני

שהופסק המנהג הזה. מה הטווי היא אחת הנשים הספורות שנותרו בחיים עם אותו קעקוע מסורתי. עם מותן של הנשים המסורת הזו הולכת ונעלמת.

בינתיים, הקעקועים של מה הטווי ושל נשים אחרות מהווים אטרקציה לתיירים על גדות נהר הלמרו במיאנמר, באזורים שבהם חיים בני הצ'ין. "הנשים הללו הן האחרונות מסוגן", מספר ינס פרקיטני, צלם וסופר גרמני שתיעד את המנהגים של בני האזור בעשר השנים האחרונות. 

הדור הצעיר כבר ללא קעקוע (צילום: AFP)

כומר ממוצא מקומי, שווקי הויפאנג, מספר כי מנהג הקעקוע נאסר באופן רשמי בשנות ה-60 של המאה הקודמת בידי המשטר הסוציאליסטי במדינה. בנוסף, מיסיונרים סייעו לרבים מהתושבים להמיר את דתם לנצרות. תוך זמן קצר הופסקו לחלוטין הקעקועים הללו.

"בנות הצ'ין אינן מעוניינות להיות מקועקעות, כי הן חושבות שלא מדובר בקישוט יפה", מספר הויפאנג. אחת המסורות שנקשרו בנושא מספרות כי הנשים עברו קיעקוע כדי להפוך אותן למכוערות, כדי שלא יהיו אטרקטיביות בעיני השליטים הבורמזים.

פרקיטני מעלה ספקות בנושא, משום שמנהג הקעקועים היה נפוץ בכל רחבי אסיה בעבר. "סביר שהסיפור הזה הומצא בזמנים מאוחרים יותר, בידי מי שמייצגים 'השקפת עולם מתורבתת', שלפיה קעקוע על הפנים מייצג השחתה וכיעור", טען.

הנשים עצמן מספרות כי הקעקועים הוטבעו כסימן לנשיות ויופי. מה-סיין תושבת אחד הכפרים כבת 60 מספרת כי ביקשה מהוריה לעשות קעקוע מאז שהיתה בת שבע: "חשבתי שזה יפה". היא לא שיערה שהדבר יהפוך להיות ריווחי ביום מן הימים. לא הרחק ממקום מגוריה מציעים כעת מדריכי טיולים לתיירים גיחה לכפרים, כדי לחזות בתופעה.

במשך שנים, תיירים סקרנים מגיעים למיאנמר בין היתר כדי לצפות בנשות שבט הפדאונג,

שנוהגות להאריך את צווארן באמצעות טבעות מתכת. תנועת התיירים מייצרת הכנסה כספית, אך גם ויכוח ציבורי, בעוד יש מי שמכנה את התופעה כ"גן חיות אנושי". בנות הפדאונג הצעירות ממשיכות במנהג כדי להתפרנס מצילומי התיירים. כאמור, בנות הצ'ין חדלו ממנהג הקעקועים של הדורות הקודמים, אף שגם הוא מהווה מוקד משיכה לסקרנות המטיילים.

כאחת הנשים האחרונות שסוחבת על עורה את המורשת העתיקה, מה-סיין שמחה לקבל את פניהם של הסקרנים: "לעיתים אני מרגישה שרוחם של ההורים שלי חוזרת אליי דרך המבקרים הללו".