הוא לא ענה לי ואפילו מחק אותי מהמסנג'ר
עד שאזרתי אומץ ושאלתי את החבר הטוב שלי אם הוא רוצה שנצא לדייט אמיתי, זכיתי לתגובה הכי גרועה: שום תגובה. הוא התעלם ממני כאילו לא היה בינינו כל קשר מעולם
בדרך חזרה מירושלים לתל אביב חידשתי מצברים, הרגשתי שהנה וונדרוומן חזרה לעצמה. אני כל-יכולה, ואין מי שיוכל לומר לי לא. אחרי הווידוי שלי בפני עצמי שאני מאוהבת בך, שאני אוהבת אותך, אחרי שכתבתי ויצאתי מדעתי ימים שלמים החלטתי שאני עושה לזה סוף. אני מתוודה, גם במחיר שלא נדבר יותר, גם אם הידידות הזאת לא תתקיים ולא תזין אותי יותר.
אני חושבת שזה בטח לא חדש לך, אלא שזה פשוט מעולם לא נאמר, מבטים פה, מבטים שם וזהו. החלטתי שאני מסמסת לך, פחדנית שכמותי. חמש שנים של פתיחות נפש וידידות קסומה לא הכינו אותי לרגע המבוכה המפחיד בו אולי תגיד לי כן, או לנורא מכל, שתגיד לי לא. הבועה תתפוצץ, ולא יהיה בינינו מחסום יותר, זה הרגע המיוחל, בו אשלוף את עצמי מהמקום המאמלל שמחכה לך.
זה היה כמה ימים אחרי שדיברנו על הדייט שלך, זה שאיחלתי בכל ליבי שייכשל, ואכן לא צלח. סימסתי לך שאני חייבת סיומת, שהגיעו מים עד נפש. שאלתי אם מתאים לך לצאת איתי לדייט אמיתי. הלב שלי דפק, אפשר לומר שפחות לקראת התשובה שלך, ויותר ממה שאני אעשה עם עצמי במקרה שזה כן, או במקרה שהתשובה תהיה לא.
איפה אשים את כל האהבה שלי? איך אתאפק שבועות או חודשים עד שתהיה מוכן לומר לי שאתה אוהב אותי, איך אעצור את ההתלהבות הרבה שלי כשניפגש ולא ארעיף עליך מילות אהבה ואת מגע ידיי שרק חיכו וייחלו ליום הזה?
האדרנלין שהציף אותי העלה גם את החרדות לגבי התשובה השלילית. איפה אפרוק אז את אהבתי הגדולה אליך, למי אלטף את הראש עם מילות חיבה קסומות, ומה אעשה עם כל הציפיות והמגדלים הרמים שבניתי? אין נהר גדול מספיק שיוכל להכיל את תקוותיי וחלומותיי שהתנפצו. מה אעשה עם האמונה הגדולה שמציפה אותי, והאינטואיציה שמעולם לא בגדה בי אם תאמר לי לא?
אני לא מבינה, הוא בעצמו הודה שיש לו משיכה אליי
הקשתית האופטימית שבי אמרה לי: ג'ול, תזרמי עם מה שיהיה. אם יאמר כן אז אחלה, אם יאמר לא תמצאי לך קסם אחר, זה לא יקרה באופן מיידי, אבל זה יקרה. את מופלאה בלאו הכי.
ובכן, לא היה לי נעים מג'ול האופטימית, לא ידעתי איך לבשר לה שהגרוע מכל קרה. לא יכולתי לבשר לעצמי, הפיצול השתלט עליי.
ידיד הנפש שלי, זה שהחזיק את ידיי לפני כמה חודשים ותמך בי, ששטח בפניי את הגיגי ליבו ללא פחד, כמו בן אדם שמרגיש ששינת עולמים קרבה ובאה עליו וכבר לא אכפת לו מכלום, רק לפרוק את מה שיש על הלב. האהוב שלי, שאני והוא במהלך השנים היינו לחברים טובים - החליט פשוט לא לענות. לא כן, לא לא, לא אני אחשוב על זה. כלום!
עכשיו ג'ול האופטימית מעודדת אותי: כל הכבוד, ניסית. אין בזה כל רע. לפחות עכשיו יש לך תשובה, הבחור לא מעוניין, תמשיכי הלאה. אני מנסה להסביר לה שזה לא יכול להיות, שהעיניים שלו אומרות אחרת. אני יודעת שלא פעם הוא תהה בעצמו מה פשר יחסינו, ואיפה למקם אותי.
אני אומרת לה שאני חושבת שהוא מפחד ממחויבות, ושלא יכול להיות שהוא לא מעוניין, אחרי כל הכימיה המטורפת הזאת, אחרי שהוא אמר לי במפורש שהוא נמשך אליי ואחרי שהוא, בכבודו ובעצמו, נשק לי במפתיע בערב אחד שהיינו על שפת הים בעוד מפגש ידידותי.
בכל זאת אני מרגישה צורך לומר לך תודה
אך היא בשלה, אומרת לי שוב המשיכי הלאה, זה הולך להיות קשה אבל זה שיעור מצוין.
אבל איך לכל הרוחות אמשיך הלאה, כשליבי ונפשי מרוסקים, כמו אחרי צניחה חופשית שהשתבשה, ואין לי ביטוח או כיסוי. אין מי שישים פלסטר על הגוף החבול שלי, אין כמויות יוד בעולם שיבריאו את נפשי, היא רק שואבת ושואבת כאב, ללא מרפא.
אני לא יודעת מה מתסכל אותי יותר: העובדה שהקשר בינינו הסתיים, ואין לי יותר ידיד אמת, שהמראה הגדולה והיפה שהצבת מולי, לה אני מאפשרת להסתכל ולבחון אותי על כל פגמיי ולהתבונן עמוק אל תוך האור והחושך, התנפצה - או העובדה שאמרת לא, עם סימן קריאה ענק שנחקק בליבי, אך שיחרר אותי מהאשליה הגדולה שיכול להיווצר בינינו משהו.
ועכשיו אני יודעת שהכאב יחלוף, ואני חזקה ועוד אהיה מחוזקת יותר. אני רק לא יודעת איך אפתח שוב את ליבי, ואיך אתפנה לקשר אחר שיפרה אותי.
בכל אופן, אני מרגישה צורך לומר לך תודה, על חמש שנות ידידות מרתקות להפליא, על שיחות נפש כנות ומשחררות, על כך שנתת לי לגעת בך ואפשרת לי לתת לך לגעת בי, בצלקות הכי מצולקות שלי. מחשבותייך הטהורות וגם המעוותות ביותר שמורות בנפשי לעד, ללא אפשרות כניסה או יציאה של גורמים זרים.
תודה שהיית שם ברגעי העצב, שחיזקת אותי כשמערכת היחסים שלי התפרקה, שאהבת אותי על כל צדדיי, שהיית שם ונשארת כשהיה לי טוב ונפשי היתה מאושרת, שמעולם לא צחקת על חלומותיי ותמיד היית שמח שהגשמתי את כולם. ובעיקר תודה שלא ענית לי ושחררת אותי מכאביי ומאי הוודאות.
אוהבת אותך בכל ליבי ונפשי,
שלך,
ג'ול
