נציב התלונות: לבטל את ביהמ"ש לתביעות קטנות

שופט שהתבטא נגד ילדים שהוריהם חד-מיניים, שופטת שכינתה מתלונן "הטיפוס הזה", דיין שהפסיק באופן חד-צדדי הסדרי ראייה, ושופט שעיכב פסק דין במשך ארבע שנים - אלה הן מקצת התלונות שמופיעות בדו"ח נציבות השופטים לשנת 2010, בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג. מרבית התלונות המופיעות בדו"ח נוגעות לסחבת בקבלת החלטות, ליקויים בניהול המשפט והפעלת לחץ על מתדיינים להגיע לפשרה.

הנציב, אליעזר גולדברג, התייחס לדו"ח במסיבת העיתונאים, אמר כי יש לעשות הבחנה ברורה בין עומס לבין התנהלות בלתי תקינה של שופט והציע לבטל גם את בית המשפט לתביעות קטנות. "אני לא רואה סיבה מדוע שופט צריך לנהל תיקים מעין אלו, לדון בתביעה של 1,500 שקלים. מדוע עורך דין לא יכול לנהל תיקים אלו? בית המשפט לתביעות קטנות עמוס באופן שלא מאפשר לו לתת שירות לאזרח, אז מה הועלנו?".

ביניש, גולדברג ונאמן (צילום: פלאש 90)

מהדו"ח עולה כי במהלך השנה שעברה התקבלו בנציבות השופטים 866 תלונות (מרביתן נוגעות לבית משפט השלום) לעומת 1,003 תלונות שהתקבלו שנה קודם לכן. מדובר בירידה של 13.6% במספר התלונות. 116 תלונות נמצאו מוצדקות (13%) - נתון דומה לזה של 2009. חלק ניכר מהתלונות שנמצאו מוצדקות (43%) נגעו להתמשכות הליכים ועיכובים במתן החלטות ופסקי דין. גם כאן מדובר בנתון דומה לזה של 2009. 

"קורא תלונות ושואל: איך השופט הזה הגיע להיות שופט?"

גולדברג כתב בדו"ח כי העומס המוטל על שופטים הוא כבד, אולם הדגיש כי גם במציאות זו ראה מקום להחליט לקבל תלונות על הימשכות הליכים, כל אימת ששוכנע שהשופט נאחז בעומס העבודה ככיסוי לסחבת. "סלחנות וסובלנות במקרים כאלה, ובמיוחד אם הם חוזרים על עצמם, על ידי אותו שופט, אינן תורמות להעברת המסר הראוי לאותם שופטים", כתב גולדברג. 

לדברי השופט בדימוס, בעקבות שתי תלונות המליץ לשר המשפטים על הגשת קובלנה נגד צבי כספי, שופט בית המשפט השלום בתל-אביב לבית הדין המשמעתי לשופטים בשל איחור בכתיבת החלטות. "הפתרון אינו מצוי בין כתליו של הנציב, מדובר במשימה לאומית דחופה אשר חורגת מגבולות סמכותו. משימה זו לא תושג בתוספת משאבים שאין עמה שידוד מערכות. פגיעתן הרעה של תופעות אלה (אף אם אינן רבות) בשמה הטוב של המערכת השיפוטית גם מחייבת מחשבה נוספת על דרך בדיקת התאמתם של מועמדים לשיפוט לתפקיד", דברי גולדברג.  "כשאני קורא תלונות מהסוג הזה, אני שואל את עצמי איך הגיע השופט הזה להיות שופט?", תהה גולדברג.

מהדו"ח נציבות השופטים עולה כי ב-2010 חלה עלייה משמעותית במספר התלונות המוצדקות הנוגעות לבתי הדין לעבודה, ולבתי המשפט למשפחה. לעומת זאת, חלה ירידה במספר התלונות המוצדקות הנוגעות לבית משפט השלום והמחוזי בהשוואה ל-2009. כנגד בית המשפט העליון התקבלו 20 תלונות, אך אף לא אחת מהן נמצאה מוצדקת. הטיפול בשלוש מהתלונות שנידונו החל בעקבות בקשה לבירור שהגישה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש.

השופטת על המתדיין: "הטיפוס הזה"

באחת הדוגמאות הבולטות לסחבת בבתי המשפט, מפרט גולדברג על מקרה שבו התלונן עו"ד כי תביעה שהגיש ב-2003 בסדר דין מקוצר עברה תחת ידם של לא פחות משישה שופטים שונים מבלי שהחלה להתברר. "לא יכול להיות ספק כי הדין עם המתלונן. במשך כשבע שנים לא התקיימה אף לא ישיבת הוכחות אחת בתיק שהחליף ידיים בין שישה שופטים. מציאות כזו חורגת במידה משמעותית מן הסביר", כתב גולדברג. דוגמא לליקוי אחר בעבודת בתי המשפט נוגעת למקרה שבו מתלונן הורשע למרות שלא הודה בעובדות כתב האישום ובלי שהתקיים הליך שמיעת ראיות.

דו"ח נציבות השופטים כולל גם כמה תלונות "פיקנטיות" הנוגעות להתנהלויות או התבטאויות חריגות של שופטים. כך לדוגמא, באחד המקרים קיבל בית המשפט המחוזי ערעור והחזיר את התיק לידי שופטת בית משפט השלום בירושלים, מלכה אביב, שטיפלה בו. ואולם, השופטת "לא התרגשה" ובפסק דינה השני מתחה ביקורת על פסיקת המחוזי.

 תלונה בנושא לגולדברג הוגשה על-ידי השופטת ביניש עצמה, וזה קבע כי על השופטת היה "לקיים ללא התרסה את החלטת המחוזי אף שלא היתה מקובלת עליה".

גם על בית הדין לענייני משפחה הוגשו תלונות. באחת מהן קבלה עמותה על התבטאויות השופט פיליפ מרכוס, בתיק בו ביקשו מספר אבות לקבל צו המורה למדינה לערוך בדיקת רקמות לצורך קביעת אבהות לילדים שנולדו בהליך פונדקאות בחו"ל. השופט תהה באחד הדיונים בפרשת "תאומי הודו": "איזו ערובה יש שהילדים יזכו להיות אזרחים מועילים למדינה". גולדברג קבע כי ההתבטאות "היוותה דעה שלילית על הנטייה המינית של האבות, הייתה מיותרת, פוגעת וחורגת מהתנהגות ראויה". ביקורת חמורה נמתחת גם על בית הדין רבני אזורי שדן בענייני משמורת של ילדים, והפסיק באופן חד צדדי הסדרי ראייה.

במסיבת העיתונאים הודתה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לגולדברג על עבודתו הקשה והביעה שביעות רצון נוכח הירידה במספר התלונות. בייניש אמרה: "התפקיד השיפוטי אינו דומה לשום תפקיד אחר. זהו תפקיד בעל ייחוד. על שולחנו של כל שופט מונח מספר תיקים, שהוא במידה ניכרת רב בהשוואה למדינות אחרות בעולם המערבי. השופט נדרש להתמודד עם המשא הזה, ללא יכולת לחלק את הנטל עם אדם אחר. המערכת עושה רבות בניסיונות לשפר מתוכה פנימה, אם כי בכך אין די להביא לפיתרון מלא לקשיים. אני מאמינה שחלק מהשיפור שאנו רואים בדו"ח הוא חלק של מאמץ זה".