צביעות צהובה - על הזזת שעת גמר היורוליג
שמעון מזרחי שוב עטה את תואר הגיבור הלאומי והפך למנצח הגדול של השבוע. במה תצפו בטלוויזיה ב-18:00 לפני כניסת יום הזיכרון, בסרט תעודה על לוחם שנפל או בגמר הפיינל פור? שרון דוידוביץ' על הצביעות של מכבי ת"א, או שמא בעצם - של כולנו
צריך להוריד את הכובע בפני שמעון מזרחי שהפך למנצח הגדול של השבוע. מאז העלייה לפיינל פור, לא היה אחד שסבר כי הגמר לא יוקדם או יוזז. יכולתו של יושב ראש מכבי תל אביב לא הוטלה בספק ולו לשנייה, בדרך לבצע את מה שתואר כמשימה בלתי אפשרית - משימה לאומית.
איש לא העלה על דעתו שהצהובים לא יצליחו לצאת מהפלונטר. "מקסימום", אמרו הספקנים, "הוא בטח יעביר את יום הזיכרון לתאריך אחר". מזרחי שוב הפך לגיבור לאומי, למשיח. ממש כמו בימים ההם של פעם, כשהיתה כאן "הקבוצה של המדינה".
שמעון מזרחי ובלאט. עם ישראל יכול להיות רגוע? (צילום: אלי אלגרט)
"עם ישראל יכול להיות רגוע", בישר מזרחי עם הגיעו לישיבת הנהלת היורוליג, לפני הבשורה הגדולה. "שימו את שימון באו"ם", אמרו הטוקבקיסטים לידיעה שתפסה כותרות ראשיות על הזזת הגמר ל-17:30 שעון ישראל. אך האם כך היה נוהג שליח ציבור, האם הקדמת המשחק בשעות ספורות היא הדבר הנכון ל"עם ישראל" אותו מייצג עו"ד מזרחי?
בין נר הנשמה לפיצוחים
משפחות השכול מתמודדות עם הכאב יום ביומו. מהות יום הזיכרון, לדעתי, נועדה לציבור הרחב, לאלה שהמוות קצת יותר רחוק מהם. לאותם אנשים שזקוקים ליום מיוחד בלוח השנה כדי להזכיר ולהיזכר לעומק במי שאנו חייבים להם את קיומנו כאן. אז אם כבר לבשה על עצמה מכבי את גלימת 'נציגת המדינה', היא חוטאת למשימה אליה נשלחה לבצע.
יום הזיכרון אולי חל באופן רשמי עם שקיעת החמה, או עם הצפירה, אבל כולנו יודעים היטב שברחוב הוא מורגש הרבה לפני. משעות הצהריים המוקדמות הערוצים מתמלאים בסרטי תעודה על הנופלים, הרדיו מנגן בקצב שירי שכול ואפילו ברחוב לא נשמעות צפירות המכוניות.
קחו לכם את הסיטואציה הבאה: השעה 16:45. ר' שקוע עמוק בסרט נוגע ללב על חייל שנפל במלחמת לבנון השנייה. הוא לא שם לב כי כבר 17:15, לפתע דפיקה רועמת בדלת. החברים נכנסים מצוידים בגרעינים ושתייה. "יאללה, מתחיל מכבי". מה יעשה ר', יזפזפ?
ג'רמי פארגו. מה מכבי ת"א תעשה במידה שתהיה הארכה? (אלי אלגרט)
עוד סיטואציה: המשחק בברצלונה גולש להארכה, כעת אנחנו לפני סיומה. מכבי נמצאת בפיגור שתי נקודות ושנייה לסיום, ג'רמי פארגו נשלח לשתי זריקות עונשין. האם דייויד בלאט יורה לו להחטיא בכוונה? אולי ללכת על קליעה אחת, ריבאונד ולנסות לסיים את המשחק? הרי היו"ר הבטיח שלא ישחקו ביום הזיכרון.
אז למי בדיוק עוזרת הקדמת הגמר, למצפון האישי של מזרחי? האם אסור שהסיוט הפרטי של שלו מפיינל פור 1991 יחזור על עצמו? או שזו באמת דרישת "העם"?
דקת דומיה ביום הזיכרון. ממשיכים כמעט כרגיל, רק עם חולצות לבנות (AP)
הצביעות השתלטה על כולנו
ואחרי שאמרנו את זה, גם אנחנו צבועים. כולנו. אוהדי מכבי, שונאי מכבי, הניטרליים, כולם. אם למישהו מאיתנו תהיה ביום הזיכרון פגישת עבודה, או משמרת, או בוחן בלימודים, נשים בוודאי הכל בצד, נשכח לשעה מהיום ונתעסק בחיינו הפרטיים, כך ינהגו רבים. אל לנו להיתמם.בניגוד ליום כיפור, המדינה ביום הזיכרון לא עוצרת והיא לא משותקת. היא ממשיכה כמעט כרגיל, רק עם חולצות לבנות. איש איש בוחר את דרכו לנצור את היום העצוב הזה. יש מי שיבקר בטקס הממלכתי בכיכר העיר, יש מי שיזמין קומדיה מספריית הוידיאו. זכותו, זכותם, זכותנו. מה ההבדל בינינו, האנשים הפרטיים, לעסק הפרטי שנקרא מכבי תל אביב? גם לה מותר.
בסוף, השורה התחתונה היא אחת: כולנו מציירים את המציאות בצורה שנוחה לנו, כזו שתתאים לנו עם מצב הרוח בו אנו נמצאים. בקיצור, צבועים. וכן, כנראה שגם אני צבוע. ההבדל? אני לא מתיימר להיות שליח העם והציבור.
שמעון מזרחי
צילום: יועד כהן
מומלצים
