"הדימוי הכי טוב לסופר הוא זונה"
במפגש אינטימי מול 20 גולשי ynet, סיפר וולבק על עצמו, על הכתיבה ועל החיים. "יש עוד המון דברים שליליים שלא כתבתי עליהם", הבטיח הסופר, שהעז לומר מה שאף אחד לא אמר לפניו. "יש רגעים של אושר, אבל זה לא קל. אולי בעתיד אכתוב אידיליה"
מישל וולבק, הסופר המותג, האויב והאליל, הגיע לביקור מתוקשר בישראל שבמהלכו התראה עם 20 גולשי ynet, במפגש אישי ואינטימי. 20 בני המזל נבחרו מתוך מאות הגולשים שכתבו בכ-150 מילה מדוע דווקא הם צריכים להיבחר לראות את וולבק פנים מול פנים.
מפרופסור לספרות שמלמדת את ספריו לבחור שיצא בשאלה, מסטודנטית לתרגום שבחרה במקצוע בעקבות הקריאה ועד לחיילת שמכורה לספריו והיתה צריכה לבקש אישור מהמפקד בשביל לנכוח באירוע - לרובם ככולם ענה וולבק על שאלות וסיפר על עצמו, על הכתיבה ועל ההצלחה.
וולבק במפגש הגולשים. תקשורתי ואוהב אדם (צילום: אסי כהן)
לקראת תום המפגש, הגולשים הנרגשים הודו כי לא חשבו שוולבק יהיה כל כך תקשורתי וקולח, ולא היססו לשאול את הסופר - שחרת על דגל יצירתו את המילה "ניכור" - מדוע היה מוכן בכלל לפגוש אותם. "רציתי לפגוש קוראים", ענה בפשטות וולבק, ולקח עוד שאיפה מהסיגריה הבלתי מאופרת שהחזיק בידו.
בתחילת המפגש עיקר השאלות סובבו סביב נושא הניכור וחוסר התקווה בספריו, בייחוד ברומן שפרסם אותו בכל העולם, "החלקיקים האלמנטריים". אך חלקם, מאידך, הדגישו דווקא את האמפתיה ואת הרגש שנובע מתוך דמויותיו של וולבק, קביעה שהפתיעה את הסופר מאוד.
"תמיד מדברים על הדברים השליליים בספרים שלי, ולא מדברים מספיק על מה שדווקא עובד טוב. אבל יש עוד המון דברים שליליים שלא כתבתי עליהם. לא כתבתי על סצנת מין שלא עולה יפה", סיפר הסופר. "עוד לא אמרתי את המילה האחרונה, ואולי יום אחד אכתוב אידיליה".
"הכתיבה נוגעת בקושי אמיתי"
וולבק התוודה מול הקהל הנרגש כי לא התכוון להיות סופר, אלא רק רצה לנקות מעצמו דברים. "יש דימויים רבים של ספרות ושל זנות. טולסטוי הלך עם דמות הנביא הכי רחוק, אבל אני מתחבר דווקא יותר לבודלר".
אחד המשתתפים המפתיעים במפגש היה בחור צעיר שחזר בתשובה, גם בהשפעת ספריו של וולבק, שלא נתנו לקורא, בעיניו, קו אופק חיובי לעתידו החברתי של המין האנושי. "הסיפור שלך לא מפתיע אותי כי שמעתי סיפורים דומים בעבר", הגיב וולבק לחובש הכיפה. "אבל אין לי שום חשק לבדוק את מגוון המסקנות והפרשנויות שניתנו לספריי".
"גם שנאת נשים היא דבר שמאשימים אותי בו, אבל אני חושב שאני עושה שירות טוב מאוד לפמיניזם", הוסיף. כשנשאל וולבק האם אי פעם יכתוב על דמות נשית כגיבורה ראשית, הוא אמר שהוא לא מסוגל.
בנוגע לתפקיד הספרות בעיניו, הגיב וולבק: "תפקידה של הספרות מהמקום שלי היא לא לשנות ולהניע, אלא לתעד ולתאר. אני מכיר בכך שקשה לומר דברים שאף אחד לא מעז לומר. אתה יכול לשכנע את עצמך שאף אחד לא יקרא את זה ממילא, ובאמת, כשהספר הראשון שלי פורסם, יצאתי לחופש. לא יכולתי לחיות עם העובדה שכולם יקראו אותו.
"הכתיבה נוגעת בקושי אמיתי, כי יש עוד המון דברים שאף אחד לא מעז לומר, וכדי לכתוב אותם נדרש מאמץ.
ב-20 השנים שאני כותב ספרים, המשקל של הרצונות שלי הולך וקטן. יותר קשה לי לשבור את המעטפת ואת הקונכייה. אני מניח שהדבר הכי יעיל הוא שפשוט אמות לפני שהספר הבא שלי יצא", סיכם וולבק.
"יש הרבה סופרים שכתבו ספרים שפורסמו רק אחרי מותם, מה שבאמת מקל על העניין. אבל הרעיון שאפשר להגיד דברים דרך הכתיבה הוא רעיון לא פשוט, וכסופר אתה צריך לקחת את זה על עצמך".
הכתבה הוכנה בשיתוף הוצאת בבל, ובעזרתם של שרון ועמית רוטברד.
