נופלות בין הכוונות. נשות לוד והיד הקלה על ההדק
יסמין אבו-זעלוק הצטרפה השבוע לרשימת הקורבנות של "עיר האלוהים" הישראלית, חצי שנה אחרי ההכרזה על התוכנית למיגור האלימות. הורי נרצחות קודמות מאשימים את המשטרה והממשלה, אך גם הם מבינים שהבעיה במגזר שורשית בהרבה: "כשגבר יוצא עם יהודייה הכל כרגיל. אשה? סופה הוא מוות"
המשטרה ניסתה למנוע מהן, מהנשים המוחות, להקים את האוהל מול התחנה בעיר. "אין לכן רישיון", הסבירו שם, "זה לא חוקי", אבל בסוף הגיעו להסדר. הם ישאירו את המבנה המאולתר עומד על תלו, והן ישיגו רישיון של בדיעבד. "מי הבאה בתור?", זעקו הכתובות האילמות על השלטים שהניפו, "אני הקורבן הבא". אחרי שיסמין אבו-זעלוק הפכה לאדם ה-12 שנרצח בעיר בתוך קצת יותר משנה, ולאשה הרביעית בלוד שמשלמת בחייה מאז אוקטובר - לא ברור על מה, גם הן מבינות שלא מכחולי המדים תבוא הישועה. ובכל זאת, הן חשו צורך להשקיע מאמץ אחרון - גם אם סיזיפי - בתוך מעגל הדמים הלודאי שנראה בלתי ניתן לעצירה.
עוולה אבו סיאם, בת 19 במותה, נרצחה לפני כחודשיים על-ידי חמותה, שהייתה גם דודתה מצד אמה. היא הייתה בהריון, ובני משפחתה טוענים כי חמתה הסתכסכה עמה, משום שקנאה בה. אמו של הבעל, סיפרו, הייתה עקרה ואימצה אותו בהיותו תינוק. "היא ניסתה לגרום לבן שלה להתגרש מעוולה, כי ההיריון שלה הזכיר לה כל הזמן שהיא עצמה לא הצליחה ללדת ילדים", אמרו. "היא איימה עליה כמה פעמים שתרצח אותה, אבל לא חשבנו שהיא תממש את איומיה. בסוף היא באמת ירתה לעברה 11 כדורים, והרגה אותה ואת העובר שנשאה ברחמה".
מי תהיה הנרצחת הבאה? נשים מפגינות בלוד (צילום: חסן שעלאן)
השבוע, בבית הוריה של עוולה בלוד, צפו הזכרונות. "בכל פעם שאני שומעת ירי אני פוחדת נורא. כשאני צופה בטלוויזיה ורואה אנשים יורים על אנשים אחרים, אני עוצמת את העיניים, כי אני מרגישה שמישהו יורה בבת שלי", סיפרה סארה, אמה. "לא אוכל לשכוח אותה בחיים. אחותי הרגה אותה במקום לשמור עליה כמו על בתה". ביום הירצחה של יסמין אבו-זעלוק, עלתה סארה לקבר בתה. "נסעתי לשם כי המצב הנפשי שלי היה קשה מאוד. הרגשתי כאילו היא מתה אתמול, וכשחזרתי הביתה התחלתי לבכות ולצעוק בכל הכוח".
לפי החשד, לא מעט ממעשי הרצח במגזר הערבי מתבצעים על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אביה של עוולה, יוסף, מוצא בכך אבסורד: "יש גברים שיש להם חברות מהמגזר היהודי, והחברה הערבית מסתכלת על זה כרגיל, למרות העובדה שהדת שלנו אוסרת התנהגות כזו. אף אחד לא עושה חרם, והכל עובר בשלום. אבל האשה? הסוף שלה הוא מוות. כשאשה עושה טעות קטנה, הדבר הראשון שחושבים הוא להרוג אותה". על הרוצחים הוא אומר: "הם מתנהגים כאילו הם נקיים, ומותר להם להרוג בלי לעשות דין וחשבון. אלה אנשים בלי כבוד ואחריות, הם לא יודעים את חשבונם אצל אלוהים. זה נובע מחוסר דת ותרבות".
"המשטרה שותפה לרצח"
אמל חלילי, אם לשלושה, נרצחה בלוד באוקטובר האחרון. היא הייתה רק בת 27, ונורתה במכוניתה מטווח אפס לעיני בתה בת ה-7 ואחיה. בבית משפחתה ברמלה מאשימים היום את הממשלה במעשי הרצח ובאלימות המתפשטת בעיר שבה מצאה את מותה. לדבריהם, היא אינה עושה די כדי להגן על התושבים. "עד היום אנחנו לא יודעים מי רצח את הבת שלנו ומדוע. המשטרה אומרת שיש חשודים, אבל אין מספיק ראיות", אומר אחמד, אביה של אמל. "זו מדיניות מכוונת שמטרתה היא שהסכסוכים והאלימות יגברו, כדי לגרש אותנו מלוד בסופו של דבר. אבל אנחנו לא מרימים ידיים, נמשיך לחיות כאן למרות הכל".
החמה קינאה, ורצחה. עוולה אבו-סיאם (צילום: אתר פאנט)
לדברי האב אחמד, כשערבי הורג יהודי משטרת ישראל עושה הכל כדי לתפוס אותו, אך לא כך הדברים כשערבי הורג ערבי. "קשה לנו מאוד. אנחנו עדיין לא מעכלים את רצח הבת שלנו. הרוצח מסתובב חופשי, והלוואי שנדע אי פעם מי הוא. אני אומר שכל רוצח חייב להיות מוצא להורג על-פי פסק דין".
אלאא דאהר, בת 19 מחיפה, נרצחה בינואר השנה כשנסעה במונית ברמלה. שני כדורי אקדח פגעו בה. חצי שנה לפני כן היא הגישה תלונה במשטרה נגד חסן אבו-גאנם, בן 24, וסיפרה כי איים עליה שיפגע בה אם תיסע ללימודי הרפואה שלה במולדובה. התלונה "שכבה" במשטרת חיפה כעשרה ימים, ואחר-כך הועברה למשטרת רמלה, שלא הזמינה את אלאא למסור עדות, וגנזה אותה. אחרי הרצח הקימה המשטרה צוות לבדיקת התנהלות החוקרים. אבו-גאנם נעצר בחשד להזמנת הרצח, אך בחלוף ארבעה שבועות הוא שוחרר ממעצר.
אמה של אלאא, מרווא, רואה במשטרה אחראית לרצח לא פחות מאשר היורה או היורים עצמם. לדבריה, היא לא תירגע ולא תשקוט עד שרוצח בתה ייתפס, והיא תזכה לראות אותו נזרק לכלא ומרצה עונש כבד. "אני מתפלאת על כך שהמשטרה לא הצליחה להגיע אליו עד עכשיו. המשטרה סגרה את התיק, והשוטרים הפסיקו את עבודתם, אז מבחינתי הם שותפים לרצח, ואני רוצה להעניש גם אותם בעזרת בית המשפט". היא מספרת כי מאז הרצח, היא מפחדת לצאת מהבית. "אני חוששת לחיי כל המשפחה שלי, ומפחדת שיפגעו בהם. בכל פעם שאני שומעת שמישהו נהרג אני נכנסת לפאניקה, והמצב הנפשי שלי מידרדר".
ילדים עם נשק, הורים עם גאווה
רבות כבר דובר על האנרכיה בלוד ועל השילוב הקטלני שלה עם הרעיון של "רצח על כבוד המשפחה". לציבור הערבי יש בטן מלאה על המשטרה, אבל דומה שגם שם כולם מבינים כי השוטרים לבדם לא יוכלו להביא סדר לעיר, והבעיה שורשית יותר. "אנחנו רואים חבר'ה בגילאים צעירים מאוד מסתובבים ברחובות עם כלי נשק. כשאנחנו מבקשים מהם להתנהג אחרת, הדבר הראשון שהם עושים זה לירות", אומר יוסף, אביה של עוולה אבו-סיאם. "אפילו ההורים שלהם גאים שיש להם נשק, ולא שואלים למה הם מתנהגים כך. מוזר גם שהתחלנו לראות צעירים עם מכוניות מפוארות, למרות שמצבם הכלכלי ידוע. ההורים לא שואלים איך הם קנו אותן".
בעלה של אבו-זעלוק בהארכת המעצר. מי ייתן את הדין? (צילום: אבי מועלם)
השבוע עצרה המשטרה שוב את בעלה של הנרצחת יסמין אבו-זעלוק, ורק הזמן יגיד אם הפעם - סוף-סוף - מישהו ייתן את הדין על הירי לעברה, חצי שנה מאוחר מדי. עד אז, יוסף אבו סיאם יודע מה - מעבר למשפט ועונש מטעם הרשויות - יכול לשכך מעט את המתיחות בלוד. "ביום שבו הבת שלי נהרגה, הגיעו לביתי קרובי משפחה וחברים, והתחילו לדבר על זה שהם רוצים לנקום את דמה. אמרתי להם שהנושא הזה לא קשור אליי, ושאני לא רוצה לנקום. אמרתי להם שאני משאיר את הטיפול בנושא למשטרה ולבית המשפט". אבו סיאם מספר שעוד באותו היום התבשר שבני משפחתה של הרוצחת רוצים להתפנות מבתיהם, מחשש לנקמת דם, ומסביר שחמלה - היא היא הדרך.
"אמרתי להם שאף אחד לא רוצה לנקום, ושהם יכולים גם להשתתף בהלוויה, כי הילדים, הנשים והגברים לא אחראים למה שקרה, ומספיק שהרוצחת נמצאת בכלא". כך, לדעתו צריכים להתנהל העניינים. "עשינו סולחה, וסיכמנו שאף אחד לא יבקר את הרוצחת בכלא, אבל אתמול פנה אליי איש דת ואמר לי שהיא רוצה בגדים, אבל שבני משפחתה אינם יכולים להפר את ההסכם, וזקוקים להסכמתי. לא סירבתי. אמרתי לו שכיוון שהיא אישה, אפשר להכניס לה את הדברים שהיא זקוקה להם, ואחרי שהיא תצא מהכלא - שתחזור למשפחתה כרגיל, כי אין לה לאיפה ללכת".
דרושים: עובדים סוציאליים ערבים
אבו סיאם מספר כי את הסולחה עשה אף שלא כל משפחתו נתנה את הסכמתה, ומבלי שקיבל פיצוי כספי כלשהו. "כל הכסף שבעולם לא שווה ציפורן מאצבע של הבת שלי שנהרגה", הוא מסביר. "אפילו את הכסף שאנחנו אמורים לקבל ממשרד הפנים עבור הוצאות הקבורה ועניינים אחרים עדיין לא קיבלתי, ואם אני אקבל אותו בעתיד - אתרום אותו למשפחות נזקקות. אנחנו לא רוצים שקל אחד מהממשלה".
במשטרת שפלה התייחסו לרצח יסמין אבו-זעלוק השבוע, והזכירו את המאמצים הכבירים שהשקיעו בתיק לפני הרצח. "זה אירוע טראגי שראשיתו לפני כשנה, אז נעדרה המנוחה. תחנת לוד הפעילה מאות שוטרים ואמצעים לאיתורה, ובסופו של דבר היא אותרה למרות החשש לחייה", אמרה דוברת משטרת שפלה, לאה זוהר. "המשטרה הציעה לה אמצעי הגנה והפניה למקלט לנשים מוכות, אבל היא דחתה את ההצעות והחליטה לשוב לבעלה ולמשפחתה. אחרי כמה חודשים נורתה קרובת משפחתה, אבל בני המשפחה דאגו לטשטש ראיות ולנקות את זירת הירי בבית".
זוהר הזכירה כי אז נעצר בעלה של אבו-זעלוק, אבל זו סירבה למסור עדות ולשתף פעולה עם המשטרה, ולכן הוא שוחרר ותיק החקירה נסגר על-ידי הפרקליטות. "גם אז הוצע לה ולבת משפחתה לפנות לגורמים טיפוליים במחלקת הרווחה ולבחון אפשרות לעבור למקלט לנשים מוכות, אבל היא סירבה ובחרה להישאר עם בעלה".
אבל הפעם מקווה קבוצה קטנה של נשים לעשות למשטרה חיים קשים יותר, עד שתשלים את המלאכה. "לא נשתוק על הרג נשים, המשטרה צריכה לעשות יותר כדי להגיע לרוצחים שמסתובבים בשטח", אמרה ל-ynet סמאח אגברייה, מנהלת עמותת נע"ם ואחת מפעילות המחאה שהקימו את האוהל מול תחנת המשטרה בלוד. בצעדי הממשלה ובתוכנית הגרנדיוזית לשיקום העיר, היא לא תולה תקוות. "עד עכשיו לא ראינו שום שינוי חוץ מהחלפת ראש הוועדה הקרואה. לא מצאו מנהל לאגף הרווחה ולא מינו עובדים סוציאליים ערבים שיסייעו לנשים בכל הקשור לאלימות במשפחה", היא מזכירה, ומעזה כבר להמר: "תוכנית השיקום של נתניהו לא תצא לפועל". גם הפעם
לפנייה לכתב/ת 
