שתף קטע נבחר

 

מותק, המפלצות התכווצו

אם בעבר הוליווד הביאה לנו את קינג קונג וגודזילה כדי להפחיד אותנו, היום אלה הדרדסים וגמדי הגינה השובבים שמטרידים את מנוחתנו. הם אולי קטנים, אבל זורעים בלגן בבית, שכבר אינו המקום השלו והמסודר שהכרנו. אז מה, הגודל כן קובע?

פעם הן היו מגיעות אלינו מן הים בדמות לטאה עצומה כמו גודזילה, מהג'ונגל כקוף ענק כמו קינג קונג, או מפארק היורה כטירנוזאורוס-רקס, אבל המפלצות של היום הן לאו דווקא מה שהורגלנו להן לאורך השנים. במקום היצורים הזוועתיים, הוליווד מציעה לנו גרסאות ממוזערות וחביבות, גם אם הן עלולות להמיט על האנושות בלגן שלם. כך במקרה של "נומיאו ויוליה" ו"הופ הארנב" שיצאו לאקרנים השבוע, ו"הדרדסים", שעתידים לחזור בקיץ.

 

הכירו את הופ, אבל שמרו מרחק

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

  • בואו להתעדכן בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet
  • עדכוני מוזיקה, טלוויזיה, קולנוע, רכילות, ועוד בפייסבוק של ynet תרבות ובידור

     

    קצת מוזר להעמיד את קינג קונג, גודזילה או המפלצת הענקית מ"קלוברפילד", למשל, מול הארנבון החביב הופ או גמדי הגינה מ"נומיאו ויוליה", אבל בקולנוע העכשווי הגודל כנראה פחות משנה. בשני המקרים מדובר ביצורים שמאיימים על הסדר הציבורי בגדול ובקטן. בעוד שהמפלצות העצומות אמורות להפחיד, אלו הקטנות והשובבות אולי חותרות תחתנו, אבל לשם השעשוע. זה שאין לנו בני האנוש שליטה עליהן, ניחא. גם מג'וקים אף אחד לא מת.

     

    ואם יש משהו מטריד ביצורים כמו גמדי גינה, הדרדסים או הגרמלינס לצורך העניין, הוא שהם תמימים למראה ולכאורה קלים להכרעה, אבל השובבות הילדותית שלהם מערערת את שגרתנו והיא מכניסה אלמנט של אי יציבות בחיינו - לרע, ובסופו של דבר גם לטוב. זאת בניגוד לסרטי המפלצות, שחזרו לאחרונה בגדול, כדי להפחיד ולהעביר מדי פעם מסרים אפוקליפטיים למיניהם - כאלו למבוגרים בלבד. 

     

    יאללה בלגן. מתוך "גרמלינס 2"

     

    כך למשל ב"קלוברפילד" או ב-"Monsters" של גארת' אדוארדס, שעתיד לביים גם גרסה מחודשת לגודזילה - שם ממד ההרס וההפחדה ברור. המפלצות שלהם גדולות, פראיות, ומחרבות ערים שלמות במחי דריכת כף רגל קרושה. אבל כשהנזק מגיע ממפלצות קטנות, כמו הגרמלינס, רבדי האימה עלולים להגיח אל הצופים המבוגרים ממעמקי התודעה. אלו הזאטוטים חפצי הכאוס דווקא מזדהים.

     

    מזיקים מצוירים

    בסרטי המפלצות ענקיות הממדים, הסגנון ריאליסטי בדרך כלל (דוקומנטרי סטייל), ודמותן של חיות הטרף המעוותות נראות בחטף במהלך הסרט, בין רעד מצלמה זה או אחר - לפעמים רק מבליחות כחתיכת זנב או לסת אימתנית פה ושם. אנחנו לא מצפים לפגוש את גודזילה ברחוב ביום יום, ולכן עדיף שגילום קולנועי שלו ייראה מציאותי ככל האפשר, כדי לעורר בנו אימה ותחושה ש"זה באמת קורה".  

     

    רגע, זה אמיתי? "Monsters" של אדוארדס

     

    מצד שני, מזיקים קטנים כמו גמדי גינה שמתעוררים לחיים, ארנבי פסחא ודרדסים, מזכירים לנו מזיקים אחרים לגמרי, כאלו שחיים לנו בתוך הבית, במגרש הפרטי שלנו, ומתגנבים מאחורי גבנו כשאנו לא רואים. להתמודד עם הפחדים שלנו מחרקים, עכברים או אפילו חיידקים - בקיצור, כל מה שקטן מדי מכדי להשתלט עליו ולמנוע ממנו לפלוש לנו לטריטוריה, הרבה יותר קשה, דווקא כי מדובר בפחד יומיומי ומציאותי.

     

    וכדי לעמעמם אותו, המפלצות הזערוריות מוגשות למבוגרים בז'אנר היפר-ריאליסטי ומרוחק מהמציאות עד כמה שניתן. פריקת אגרסיות בריאה במסווה של סרט לילדים. לא רק הפעוטות נהנים לראות דמויות שחוטפות מכות ולא קורה להן כלום. גם הגדולים שמחים לראות יצורים, שבדומה למזיקים שהיינו רוצים למעוך, כושר השרידות שלהם בל יתואר.  

     

    "נומיאו ויוליה". אלו לא חפרפרות, אלו גמדי גינה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    התכונה שמזוהה שנים עם דמויות מונפשות עובדת אפילו יותר טוב בגלגולן החדש בתלת ממד, בו המכות נראות מוחשיות יותר: נומיאו ויוליה רחוקים מלגמור באופן הטרגי בו מצאו את מותם הנאהבים מהמחזה של שייקספיר. לא משנה כמה פעמים ידרסו אותם או כמה מתנות מתפוצצות של קונדסון הם יפתחו, הגיבורים האלה תמיד חוזרים מחייכים.

     

    להרוויח בענק

    והגימיק הקטן הזה עושה כסף גדול. ממש כמו מינימי ואלעד הגמד בקמפיינים הפרסומיים של ארצנו, גם בסרטי הילדים של השנה אימצו את הטריק. "הופ ארנב" ו"נומיאו ויוליה", שניהם עיבודים עדכניים לסיפורים ותיקים, שגיבוריהם מתרכזים בלהיות חמודים, קטנים ובלגניסטים. כמו "הדרדסים", הם משחקים על אותו קלף חמידות והרסנות.  

     

    כחולים, קטנים וקצת יותר מדי שובבים. "הדרדסים"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    והקלף הזה עובד מצוין. "הופ" פרץ בסוף השבוע האחרון הישר לראש טבלת שוברי הקופות כשיצא לאקרנים בארצות הברית (39 מיליון דולר). "נומיאו ויוליה", שהיה באותה פוזיציה לפני חודשיים, הרוויח עד כה 97 מיליון דולר. הציפיות מ"הדרדסים" גבוהות גם הן.

     

    הקסם שממקסם רווחים אצל כותבי ובמאי הנזקים הקטנים לסוגיהם, הוא להצליח ליצור סרט שמושך גם את קהל היעד הצעיר, לו הוא מיועד במודע, וגם לקרוץ להורים, שירצו לבוא יחד עם הילדים וליהנות גם הם מהחוויה - להתערער ולצחוק. דרך אחת למשוך אותם, היא השחקנים הידועים שמהווים דמויות משנה תומכות לגיבורים, או נותנים את קולם לדמויות הראשיות עצמן.

     

    כך למשל ב"מעבר ליער" של דרימוורקס מ-2007 על הרקון הערמומי, שעושה שמות בשכונת מגורים בורגנית, קולותיהם של ברוס וויליס, סטיב קארל, ניק נולטה, וויליאם שאטנר ואבריל לווין, עשו את העבודה. ב"חיים בזרם" על חבורת אוגרים שמנכסים את בית בעליהם, נתנו מקולם יו ג'קמן, קייט ווינסלט ואיאן מקלן.

     

    וויליס וחבריו מתים לחיות...הבר

     

    אצל "הופ ארנב", מגלם בקולו ראסל ברנד את ארנב האביב המתמרד, שרוצה לתופף במקום להסתובב עם סלסלה ולחלק ממתקים. את אביו השמרני מגלם יו לורי. ג'יימס מרסדן מגלם את הצעיר בשר ודם שדורס את הארנב בטעות, ומארח אותו כדי לוודא שהיצור החמוד יחלים כראוי. הארנב לא רק מחלים, הוא גם זורע כאוס בביתו, מתופף כל הזמן ונבחן אצל דיוויד הסלהוף (שמגלם את עצמו) כדי להוכיח את כישרונו לעולם.

     

    ב"הדרדסים" קייטי פרי מעפעפת בתור דרדסית, וניל פטריק האריס הבשר ודם סובל מנחת זרועם של היצורים הכחולים. כבר בטריילר הוא מוצא את עצמו מופל לרצפה וקשור, ומזהיר שאל לנו להתפתות לחמידותם. הוא, וגם אנחנו, מעולם לא הזדהנו כל כך עם גרגמל.

     

    ב"נומיאו ויוליה" שהינו סרט אנימציה בלבד, את גמד הגינה נומיאו מגלם ג'יימס מקאבוי ואמילי בלאנט את גמדת הגינה האויבת השכנה, יוליה. שחקני החיזוק, שמתגנבים וחוגגים כשבני האנוש לא שמים לב הם מייקל קיין, פטריק סטיוארט, ג'ייסון סטאטהם ואפילו אוזי אוסבורן שעוזרים למשוך תשומת לב, יחד עם מוזיקה מוכרת וגם חדשה של אלטון ג'ון.

     

    אל תנסו את זה בבית

    אמרה הורית ידועה קובעת ש"אין גמדים שינקו אחריכם", אולם סרטים כמו "נומיאו ויוליה" מוכיחים ההפך: יש גמדים, והם עושים בלגן בכל מקום. כך הם מערערים את הסדר והרוגע שאמור לספק לנו ביתנו החם והשלו. משם, אם תרצו, נובע ממד האימה שלהם. מצד שני, האם זה לא מה שהילדים שלנו באמת רוצים לעשות? להתפרע, להשתולל ולא פעם לשבור איזה ואזה. זה לא חייב להיות פיל בחנות חרסינה, זה יכול להיות גם ארנב כמו "הופ", או סתם גרמלין.

     

    ואם בחרסינה עסקינן?

     

    היצורים החמודים למראה, אבל ההיפראקטיביים וחסרי נימוס האלה, מזכירים לילדים את עצמם. ידוע שדמויות עם עיניים גדולות שנראות כמו גורים נועדו לפעול על נימי הרגש שלנו,

    בדיוק כי הן נראות קטנות ומתוקות. וכך, בדיוק כמו שהילדים מזדהים איתן, כהורים, הצופים המבוגרים יכולים להזדהות עם הדמויות האנושיות.

     

    בני האדם הבוגרים בסרטים הללו - גדולים ככל שיהיו - הם פתיים שוטים ותמימים. הם מתפתים לחמידות, ואז מוצאים את עצמם קשורים בחבלים בסלון, או עומדים מול ערימה של כלים שבורים, כי הדבר המתוק והקטן רצה לבנות מגדל קלפים מצלחות הפורצלן של סבתא.

     

    הם חלילה לא רוצים לחבוט בהם, אבל זוכים לנחמה קטנה כשהם יכולים לצחוק עם ועל אחרים, שנפלו למלכודת הדבש של הנזקים הקטנים, שאין שום קשר ביניהם לבין ילדיהם שלהם, כמובן. הרי על המסך הגדול מדובר בחיות, שחלקן אפילו לא מהעולם הזה, ואצלנו בבית חיים אך ורק מלאכים מתוקים. בהחלט לא מפלצות.


  •  

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    היפ הופ. ארנב על ספידים
    קינג קונג. הוא כבר פאסה
    לאתר ההטבות
    מומלצים