שתף קטע נבחר

פרשת מצורע - כוחה של אחדות ישראל

כל ישראל הם כמו גוף אחד ועלינו כיהודים להכיר בכוח של האחדות בינינו ולנצלה עבור טוב וחסד עם הזולת

המשפט "כל ישראל ערבים זה לזה" מוכר לכולנו. אך מסתבר שאף פעם לא קלטנו עד היכן הדברים מגיעים. בפרשתנו, פרשת מצורע, אנו לומדים על דיני טהרת המצורע. לאחר שהמצורע נרפא מצרעתו, מסיים את ימי בידודו ונטהר, עליו להקריב קרבן הנקרא בשם קרבן מצורע. שווי הקרבן נמדד ונקבע על-פי מצבו הכספי של המצורע: אם הוא עשיר – יביא קרבן עשיר, ואם הוא עני ואין ידו משגת – יביא קרבן עני, כפי שהתורה מפרטת בפרשתנו.

 

עד כאן הכול פשוט והגיוני. אך לפתע אנו מגלים דין נוסף, מעניין מאוד: התורה גם מאפשרת ליהודי שני להקריב קרבן בעבור החייב, המצורע. כאן כבר מתחיל להיות מעניין: מה קורה כאשר עני מקבל עליו להקריב את קרבנו של עשיר או להפך? אומר הרמב"ם: "עשיר שאמר: קרבנו של מצורע זה עלי, והמצורע היה עני – הרי זה מביא על-ידו קרבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר: קרבנו של מצורע זה עלי, והיה המצורע עשיר – הרי זה מביא על-ידו קרבנות עשיר, שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר".

 

הלכה זו דורשת ביאור: הלא הנודר בא במקומו של המצורע, ואם-כן, שווי הקרבן צריך היה להיות לפי יכולתו של המצורע, ודאי שמצבו הכספי של הנודר אינו קובע כאן כלל; מדוע פסק הרמב"ם, שאם הנודר עשיר עליו להביא קרבן עשיר גם כשהמצורע עצמו עני הוא?!

 

להבנת הדברים יש להתעמק תחילה בעצם האפשרות שנתנה התורה להקריב קרבן במקום הזולת: הרי החובה להקריב חטאת או אשם חלה על מי שחטא או שזקוק לכפרה. איך בכלל יכול לבוא מישהו אחר ולהקריב במקומו?

 

אלא שכאן חידשה התורה כלל בסיסי, על-סמך העיקרון: "כל ישראל ערבים זה לזה". בזכות הערבות המלאה של יהודי אחד לרעהו, יכול האחד להקריב קרבן בעבור חברו, ובכך לכפר על חטאו של חברו.

 

כאשר יהודי נודר: "קרבנו של מצורע זה עלי", בכך הוא מגלה, שהוא והמצורע הם למעשה מציאות אחת. התאחדות זו מתבטאת בהלכה האמורה: אם הנודר עשיר, הרי מאחר שכרגע הוא-הוא המצורע כביכול והוא עשיר – יקריב קרבן עשיר, ואם הוא עני והמצורע עשיר, הרי מכיוון שהוא מאוחד אתו – חלים עליו דיני הקרבן שחלים על המצורע עצמו.

 

הלכה זו מלמדת אותנו עד היכן מגיע כוחה של אחדות-ישראל. על-ידי קרבן שיהודי אחד מביא, יכול להתכפר יהודי שני. ולא רק במקרה שהחייב בכפרה הוא עני ואין בכוחו להביא קרבן, אלא אפילו כשהלה עשיר ומי שנודר במקומו הוא עני – גם אז בכוחו של השני לכפר עליו!

 

דבר זה אפשרי משום שכל ישראל הם כמו גוף אחד. כשאבר אחד נפגם – החיסרון מורגש בכל האברים, בכל היהודים; וכאשר אבר אחד מתחזק, כשיהודי אחד מתעורר להביא קרבן על חברו – מתחזק גם האבר החולה, ומתכפר החטא. ועד כדי כך, שגם אם הוא עני, הוא מקבל כוחות של עשיר, כדי שיוכל לקיים את נדרו ולהביא את הקרבן מתוך עושר אמיתי.

 

עלינו כיהודים להכיר בכוח הנפלא של האחדות בינינו ולנצלה עבור הוספה בכל ענייני טוב וחסד עם הזולת, להאיר את הסובבים אותנו ואת העולם כולו ולהביא גאולה שלימה.

 

הרב אליעזר טורין הוא רב קהילת "בית משיח" בשיקאגו

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים