רמ(ל)ה אחת מעל כולן
"העונה שהסתיימה תירשם בדפי ההיסטוריה כזו של קבוצה אחת בלבד, שהחזירה את המודעות לענף וגרמה למוספי הספורט לפנות את השער לדברים החשובים באמת". לימור שפיגל מתמוגגת מהטרבל של שי דורון ושות'
"עיר של נחושת, הרחוב אפל. אור בא מחושך ועליי נופל". אהוד מנור ז"ל, שמחר (ג') יימלאו שש שנים למותו, פתח כך את שירו "בוא נשכח ונסלח" ונדמה שהאור שהאיר אמש את העיר רמלה אינו מפסיק לבהוק מאז ה-13 במרץ השנה.
אליצור רמלה, שזכתה בתחילת מרץ בגביע המדינה בכדורסל נשים, רשמה מאז היסטוריה לאחר שזכתה בגביע היורוקאפ וסיימה אתמול את העונה עם התואר האחרון, אליפות המדינה, וטרבל יותר ממרשים לשחקניות של עדן ענבר.
אולם זו טעות לחשוב שהעונה של רמלה התחילה בזכיה בגביע, משום שהחבורה בשחור-צהוב דרסה את הליגה עם 1:29 במהלך העונה הסדירה ו-0:9 בפלייאוף. המילה "דומיננטיות" היא אנדרסטייטמנט עבור הקבוצה הזאת, שהיתה רמה אחת ואף יותר מעל השאר.
רמלה סיפקה העונה תצוגה אחר תצוגה, והוכיחה כיצד חיבור בין שחקניות מביא לידי ביטוי את מלוא היכולת. בקבוצה הנוכחית של רמלה ראינו חיוכים, פרגון, עבודת צוות, הקשבה, הבנה וחברוּת גדולה. ענבר הוא הזן מאסטר שאחראי על כל זאת.
בשנה שעברה הוא עמד על הקווים של מכבי אשדוד, שהדיחה את רמלה בחצי גמר הפלייאוף והפסידה בגמר לאלקטרה רמת השרון. בעקבות כך, החליט ראש עיריית רמלה, יואל לביא, שהוא צריך אצלו את מי שקבע כי קבוצתו תסיים עונה נוספת ללא תואר.
ענבר לא בא לבד, הוא הגיע עם שלד של ארבע שחקניות מעיר הנמל: אורנית שוורץ, ריבי גרינבוים, שירן צעירי ולנה מוסטפינה, והוסיף להן שתיים משחקניות נבחרת ישראל, שי דורון ולייני סלווין, טיבל עם זרות מצוינות והבטיח משהו אחד: עונה היסטורית.
ואכן, העונה שהסתיימה אמש תירשם בדפי ההיסטוריה של כדורסל הנשים בארץ כעונה של קבוצה אחת בלבד, שהחזירה את המודעות לענף וגרמה למוספי הספורט לפנות את השער לדברים החשובים באמת.
אמש, בתום חלוקת הצלחות והתשורות, הסתנוורתי מהבוהק, אבל לשחקניות של רמלה זו היתה תחילת העבודה. לייקו ווילנגהאם, ה-MVP של היורוקאפ, רקדה על רגל וחצי, קיה ווהן, שארדיי יוסטון וטנישה רייט פיזזו לשירי אייל גולן, ואילו שוורץ המשיכה להצטלם עם המעריצים, שבסופו של דבר חלצו ממנה את הנעליים ולקחו אותן למזכרת. כן, גם כך מסתיימת עונה היסטורית בכל מובן המילה.
ימים יגידו אם תהיה המשכיות לעונה הזאת. בליגה שבה שחקניות מחליפות קבוצות כמו גרביים ומאמנים מפוטרים בהינף יד, שום דבר אינו בטוח. מה שכן, ברמלה לא ישכחו את העונה החלומית הזאת עוד הרבה זמן. נקווה שגם הענף לא.
