תבעה את המשטרה: רמזו על העדפתי המינית
מורה לנהיגה טענה כי בעת שנרשם לה דו"ח, שאל אותה המתנדב שנהג בניידת למי שייך רכבה, וכשהביעה את פליאתה על השאלה, הוא השיב כי הוא יכול להיות שלה - או של בת זוגה. המורה, שנשואה לגבר, לא יכלה לספוג את "העלבון", ותבעה פיצוי של 20 אלף שקל. ביהמ"ש החליט: 1,000 שקל יספיקו פה
האם המשטרה צריכה לפצות בשל רמיזה על העדפה מינית? בית המשפט קבע שכן, אך בסכום מועט אם הדבר לא נעשה בפומבי.
מורה לנהיגה, שנהגה ברכב המשמש אותה לעבודתה, שוחחה בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, ונעצרה על ידי ניידת משטרה.
בניידת ישבו שוטרת ומתנדב, ולאחר שהמורה מסרה לשוטרת את המסמכים הרלוונטיים, פנה אליה המתנדב שישב בכיסא הנהג ושאל אותה מיהו המורה לנהיגה, והיא השיבה לו כי היא המורה, והוסיפה כי "יש גם מורות לנהיגה".
המתנדב המשיך ושאל אותה של מי הרכב, וכאשר השיבה כי הרכב שייך לה, שכן של מי עוד הוא יכול להיות, ענה לה המתנדב "שלך - או של בת זוגך".
התובעת, שהיא אישה נשואה, אם לילדים, ולא משתייכת לקבוצת הנטייה המינית שנרמזה בשאלת המתנדב, ביקשה ממנו לחזור על דבריו, והוא עשה כן. לטענתה, היא נפגעה מאוד מהדברים ומההקשר שעשה המתנדב בין עבודתה להעדפה מינית.
התובעת הודתה שהמתנדב התנצל באופן מיידי, אך היא לא הייתה מוכנה לקבל את ההתנצלות, ואף טענה כי גם השוטרת המשיכה בקו בו נקט המתנדב, בכך שאמרה כי התובעת לא צריכה "לעשות מזה עניין", וגם לה עצמה שתי קרובות משפחה "כאלה".
התובעת טענה, כי הגישה תלונה ליחידה לתלונות הציבור במשטרה, אשר קבעה כי התלונה מוצדקת, אך המשטרה הסכימה לפצותה ב-800 שקל בלבד לפנים משורת הדין. להצעה זו היא סירבה, והגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה תביעה בה דרשו פיצוי של 20 אלף שקל.
מטעם משטרת ישראל העידו השוטרת והמתנדב. לטענת המתנדב, לא הייתה לו כל כוונה לרמוז על העדפותיה המיניות של התובעת, ובשיחתו עם התובעת, התכוון לכך שהרכב יכול להיות של מישהו אחר, אך מאחר ושפת האם שלו היא אנגלית, הוא תרגם את המילה spouse לבת זוג.
השוטרת תמכה בגרסת המתנדב, והעידה כי בעת שהתובעת ביקשה מהמתנדב לחזור על דבריו, נראה היה לה, לפי הבעת פניו, כי לא הבין מה אמר. לטענתה, המתנדב התנצל מיד, והיא עצמה ניסתה להרגיע את התובעת, אולם זו החלה לצעוק עליה ולדבר בלשון בוטה.
ביחס לדברים שהתובעת ייחסה לה, טענה השוטרת כי התובעת אמרה שאין לה בעיה עם אנשים שיש להם העדפות אחרות, ובתגובה אמרה לה היא, כי גם להם אין בעיה עם אנשים כאלה, ולה עצמה יש קרובים כאלו.
"התובעת הרחיקה לכת"
השופט ד"ר שאול אבינור קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד, לאחר שקבע כי אמנם לתובעת נגרמה עוגמת נפש, אך לא ניתן לראות בדברים שאמר המתנדב כלשון הרע.נקבע, כי הדברים שאמר המתנדב נאמרו במקום מבודד יחסית, ובנוסף, אין מחלוקת שהשפה העברית אינה שפת אמו והוא התנצל מיידית על הדברים. עוד נקבע כי גם הדברים שאמרה השוטרת נאמרו בתגובה לדברים ספציפיים שאמרה התובעת עצמה.
עם זאת, נפסק כי משהודתה קצינת תלונות הציבור של המשטרה כי המתנדב חרג מכללי האתיקה המחייבים אותו כמתנדב במשטרה, הוכחה לכאורה רשלנות מסוימת בהתנהלות המשטרה, ולכן זכאית התובעת לפיצוי, כאשר לעניין גובהו, יש להתחשב בכך שמדובר באירוע קצר ביותר, שאירע שלא בפני קהל.
"בנוסף, המתנדב התנצל מיידית על דבריו, כאשר על פני הדברים נראה שהתובעת הרחיקה לכת בתגובתה לדברי המתנדב - בפרט לנוכח התנצלותו המיידית - דבר שבא לידי ביטוי באופן בו דיברה התובעת לשוטרת, תוך ייחוס מניעים פסולים גם לדברי השוטרת שהיו סבירים בנסיבות העניין ובוודאי נאמרו ללא כל כוונה לפגוע" כתב השופט, וחייב את המשטרה לפצות את התובעת בסכום כולל של 1,000 שקל.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
