שלושה סדרים, מי יודע?

לקראת החג, שלושה עורכי סדרים מספרים על הלילה שלהם: הרב דוד סתיו מארגון צהר, רות קלדרון מבית המדרש עלמא ואורי הייטנר מקיבוץ אורטל וחבר בבית המדרש יובלים מרשת מרשת בתי המדרש בישראל.

מי ומי בשולחן הסדר?

רות קלדרון: אתארח אצל אחי בבית לחם הגלילית, עם משפחה מורחבת מהארץ ומאירופה.

הרב דוד סתיו: משפחתי שכוללת את ששת ילדי הרווקים, אמי שתאריך ימים ועוד שתי משפחות חברים.

אורי הייטנר: מתארחים אצל משפחתה של אשתי בנהלל.

מה מבקשים עבור האפיקומן?

רות קלדרון: צעיר המשתתפים ודאי יבקש אופניים.

הרב דוד סתיו: הייתי רוצה, לו יכולתי, לזכות באפיקומן של יותר הקשבה ויותר אהבה בין איש לרעהו בתוכנו.

אורי הייטנר: בשנה שעברה הילדים שלי ביקשו וקיבלו כרטיסים למשחק חשוב של הפועל ת"א, קבוצתם.

מנהגים מיוחדים בסדר

רות קלדרון: כל האמצעים כשרים להעברת סיפור ההגדה: ביצים במי מלח, צחוקים, צפרדעים מפלסטיק, חידות. אחר כך מזייפים את

הרב דוד סתיו: האבות לובשים קיטל (בגד לבן), כל ילד מקשה את הקושיות, האב חוזר על קושיות הילדים, ים של אגוזים ושקדים מובטחים וניתנים לילדים על שאלות טובות או תשובות טובות.

אורי הייטנר: לקראת הסדר אני מבקש מהילדים והאחיינים להכין קושיות משלהם, לא לדקלם את הקושיות שבהגדה. הם שולחים לי אותם מראש, אני משבץ אותם לאורך הסדר, ובמהלכו – הקושיות נשאלות ואני משיב עליהן. מנהג נוסף – מספרים את סיפור יציאת מצרים של אחד מאבות המשפחה. למשל, אבא שלי שעלה בספינת מעפילים והוגלה לקפריסין.

מהו המסר המרכזי?

רות קלדרון: כולנו באנו מאשפתות. עם של עבדים משוחררים. העבדות ערמומית ורבת עוצמה, אם לא שמים לב, שוב ושוב לב חוזרים למצרים. עם זאת, תמיד

ישנה האפשרות להשתחרר. לצאת לחופשי. זה קשה וכואב, וכרוך בהרבה מדבר, ולבסוף מגיעים אל ארץ מאכזבת, אבל זה המעשה הגדול ביותר שאפשר לעשות.

הרב דוד סתיו: בליל הסדר אני מרגיש נשאב לעולם של אמונה אינסופית בבורא עולם ומנהיגו, מתחבר ודבק כל-כך בכנסת ישראל, ושואף להמשיך את זה לכל השנה כולה.

אורי הייטנר:  המסר המרכזי הוא "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". איננו מספרים ביציאת מצרים רק כאירוע היסטורי בתולדות עם ישראל, אלא כאירוע בעל משמעות לימינו אנו. הן במובן הלאומי – הציונות כגאולה הלאומית, והן במובן החברתי – יציאה מסממני העבדות בתוכנו, כלומר מן העוולות החברתיים השונים.

מיהי הדמות המרכזית בהגדה?

רות קלדרון: השפה. רוב הזמן רוב המשתתפים לא מבינים מה ההגדה אומרת. אני תמהה מדוע מכל הטקסטים הנפלאים של חז"ל בחרו דווקא את האוסף הזה למשתה החוכמה השנתי. עכשיו

שזו ההגדה, והיא חקוקה לכולנו בזיכרון, יש תענוג פשוט לדקלם אותה שוב.

הרב דוד סתיו: אלוקים. ממנו נגזרים המוסר והחרות, הצדק והשלום.

אורי הייטנר: משה רבנו. כאשר אנו עורכים את הסדר הקיבוצי, ההגדה המונחת על שולחננו היא ההגדה הקיבוצית, אותה ערך אריה בן גוריון זצ"ל מקיבוץ בית השיטה, מייסד מכון "שיטים" – מכון החגים הקיבוצי.

תוספות, מישהו?

רות קלדרון: משתדלים להישאר קרוב לטקסט המסורתי. לפעמים מסבירים מילים. ושרים כמה שירי אביב.

הרב דוד סתיו: המון. הילדים וההורים עושים הצגות רבות, שעניינן להמחיש את המסופר בהגדה באווירה אקטואלית.

אורי הייטנר: כן, קודם כל בדיבור והסבר שמעבר לקריאה. בסיפור העלייה המשפחתית. בכמה קטעי קריאה, כמו למשל שירו היפה של אמנון ריבק "כל אחד צריך מצרים". ובעיקר בשירה – במהלך הסדר נוספים שירים מעטים, כמו "ארבעה אחים" של נעמי שמר. ובסוף הסדר – אנו שרים שירי פסח, שירי אביב וכטוב לבנו עוד שירים עבריים ככל שיש לנו כוח ומרץ.

רות קלדרון: כשהייתי ילדה, הזמין אותנו הדוד מלונדון למלון השרון, לפסח של כל המשפחה המורחבת. זה היה מלכותי.

הרב דוד סתיו: ליל הסדר שאותו התבקשתי לערוך לפלוגת חבלה מוצנחת שהייתה באכסניית נוער בבית וגן בירושלים. חמש דקות

אחרי תחילת הסדר הקופצה הפלוגה לעמק בית שאן בעקבות חדירת מחבלים שהתרחשה באזור טירת צבי. לסדר קדמה שיחה מרתקת עם החיילים, ועם תחילתו של הסדר הטקסי הוקפצו החיילים ונותרתי עם רעייתי בלא החיילים.

אורי הייטנר: בפסח תשנ"ג, 1993, כאשר התקיים משא ומתן על נסיגה מהגולן, כל קיבוץ אורטל, גברים נשים וטף וכל האורחים, קיים את הסדר בגן הוורדים בירושלים, מול לשכת ראש הממשלה והכנסת. היה זה סדר מחאה מתוקשר מאוד. ארגון מושלם, תוכן תרבותי ברמה גבוהה ותחושה שאנו עושים מעשה חשוב כדי להציל את מדינת ישראל מנסיגה מהגולן. עובדה – הצלחנו. סיימנו את הסדר בשירת "בשנים הבאות באורטל הבנויה", והעברנו את רוע הגזירה.