ניצלה באסון מעלות, שכלה את בנה בתאונת דרכים

37 שנים אחרי שניצלה מאסון מעלות, הפכה הבוקר (יום ו') שולמית סבן לאם שכולה. בנה אביתר, בן 18 בלבד, נהרג לאחר שהרכב שבו נהג התנגש במשאית על כביש 89 בין הכפר הבדואי עכברה לצפת. אביתר, שנפגע אנושות, נלחם לאורך שעות הלילה על חייו כשהוא סובל מפגיעות רב מערכתיות, אבל חרף ניסיונות הרופאים ותפילות בני המשפחה - כעבור כמה שעות נקבע מותו.

סיפור חייה המרגש של שולמית סבן הובא ב-ynet במאי 2004, במלאת 30 שנה לאסון במעלות, אז חדרה חוליית מחבלים מארגונו של נאיף חוואתמה לישראל דרך הגבול הלבנוני והשתלטה על בית הספר "נתיב מאיר". 27 ילדים ומבוגרים מצאו את מותם באסון. בספר "לחיות מחדש - סיפורה האישי של ניצולת מעלות", תיארה סבן (אז שולמית לוי), את שעבר עליה ועל חבריה באותו אירוע נורא.

שולמית, אז בת 17 וכיום מפקחת בתחום החינוך המיוחד, הייתה בין התלמידים שנלכדו בבית הספר. היא הייתה מאושפזת במשך מספר חודשים בבית חולים עד שהתאוששה מפציעתה הקשה.

ארבע שנים אחרי האסון פגשה שולמית את בעלה זאב, כיום מנהל מחלקת הרווחה החינוכית בעיריית צפת. ילדיה דודו (32), שמרית (28), רביד (23) ואביתר, גדלו בצל הסיפורים מהאסון של שולמית, שבמשך שנים רבות לא אפשרה לילדיה לצאת לטיולים שנתיים או לפעילויות במקומות מרוחקים מהבית, נהגה להשאיר חלון פתוח למילוט מהכיתות בו לימדה וסגרה היטב את התריסים בלילה בביתם מחשש לחדירת מחבלים.

האם שולמית: "אביתר חלם להיות מפורסם"

"לפני מעלות הייתה לי קשת שלמה של צבעים ושל שמחת נעורים. אלא שבמעלות נשאבתי לתוך בור שחור, שם שמעתי את קולו של מלאך המוות", סיפרה שולמית בראיון שהעניקה ל-ynet במלאת 30 שנה לאסון מעלות. הבוקר, כאמור, דפק מלאך המוות על דלת בית משפחת סבן. אביתר, בן הזקונים, שעמד בפני גיוס לצה"ל, קיפח את חייו בתאונה. קהל רב ליווה את אביתר סבן בדרכו האחרונה, כשבמשתתפים קרובי משפחה, עובדי עיריית צפת וביניהם ראש העיר אילן שוחט, רבנים ואזרחים המתגוררים בגליל.

היום אחר הצהריים, לאחר הלוויה, סיפרה שולמית סבן ל-ynet: "אביתר חלם להיות מפורסם, מגיל צעיר היה לו כישרון לכל דבר - נגינה, שירה, משחק. הוא נבחן לתיאטרון צה"ל אבל לא התקבל, ואחד הבוחנים שם, גורי אלפי, נתן לו מספר של מפיק ואמר שיש לו עתיד גדול".

סבן סיפרה כי לבנה היה חשוב להיות כל הזמן לידה: "הוא ידע את הכאב שחוויתי, והבטיח שיהיה איתי יותר אחרי שיתגייס לצה"ל. קנינו לו בגדים לקראת הגיוס, ובמקום להתגייס לצה"ל הוא מתגייס היום לצבא השם". האם השכולה הוסיפה: "הקרבתי לקראת חג הפסח את הקורבן - שה תמים מלא שמחת חיים. הוא קורבן נוסף של המלחמה בכבישים".

האח דודו סיפר בכאב: "הוא היה אמור להתגייס בחודש אוגוסט למודיעין, למרות שהוא לא היה חייב להתגייס בשל מגבלה בריאותית שממנה סבל. הוא התעקש לשרת את המדינה, ולמרות שגדל בבית דתי בצפת, היו לו ידע עצום ויכולות ללמוד תחומים כמו משחק ונגינה תוך כדי גלישה במחשב. הוא כישרון מבוזבז, שלא מיצה אפילו עשרה אחוזים מהיכולת שלו".

אביתר כונה "מרקו" כי לא עזב את אמא

האח סיפר כי אביתר נסע אתמול עם אביו לכפר עכברה כדי לקחת את רכב הג'סטי המשפחתי. "אבא נסע אחריו, וסיפר שהוא עצר וברגע שהתחיל לפנות שמאלה, אירעה ההתנגשות בין המכונית שלו למשאית, והיא גררה אותו 40 מטר. אבא יצא מהרכב בצרחה, ואין תמונה קשה יותר מאבא שאוחז את בנו הגוסס בידיו, ומחכה שאנשי מד"א יגיעו".

האח סיפר כי אין זה האירוע הקשה הראשון שהמשפחה מתמודדת איתו מאז אסון מעלות. "לפני 37 שנה קרה המקרה של

אמא, וחשבנו שזה נגמר, אבל לפני חמש שנים אבא עלה לתקן את מתקן הסולר על הגג כששלג ירד בצפת, איבד שיווי משקל, ונפל. הוא שבר כמה צלעות ושכב בבית החולים במצב אנוש. חשבנו שאחרי שהוא התאושש לא יפקדו אותנו יותר אסונות".

לדבריו, במשפחה נהגו לכנות את אביתר "מרקו", כי לא רצה לעזוב לרגע את אמו. "כולנו יצאנו מהבית, והוא היחיד שנשאר עם אמא ואבא. אנחנו לא יודעים איך למלא את החלל שהוא הותיר אחריו".