מי שמאמין - נגאל

אומרים לנו שלחשוב מחוץ לקופסה זה טוב. אבל לא הסבירו לנו מי שם את הקופסה הזאת שחוסמת אותנו מלחשוב פתוח? חכמי הקבלה אומרים שחודש האביב הוא זמן ההתחדשות, גם של הדעת. ליל הסדר נועד במיוחד בשביל הגאולה, של הדעת ושלנו מכל המיצרים שחוסמים אותנו.

מהו ה"פלצבו" ואיך הוא מרפא?

כדי להבין טוב יותר את הדרך לגאולת הדעת כדאי לעיין בסדרת מחקרים שנערכה בעשר השנים האחרונות על תופעה מעניינת מאוד - "אפקט הפלצבו", תרופות דמה שנותנים לחולה בלי שום חומר פעיל. המחשבה של החולה כי נתנו לו תרופה רבת עוצמה מצליחה לגרום לו באיזה שהיא דרך הקלה מהכאב. כדורי הדמה הללו משפיעים על 30 אחוז מהחולים לפחות. ככל שהחולה מאמין יותר בפעולתם, כך גדלה יותר מידת השפעתם, עד לשיעור של 70 אחוז ריפוי.

•  בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

התרופות הללו מועילות גם בריפוי ממשי של מחלות כמו לב, סרטן ואחרות. המחקר גילה כי ה"תרופות" הללו גרמו לגוף להפריש חומרים שיקלו על הכאב ו/ או ירפא לפי הצורך.

הכדורים הללו יכולים להשפיע כמעט על כל חיינו

במהלך המחקר התברר שכדורי פלצבו יכולים להשפיע כמעט על כל תחום בחיינו. הם יכולים לסייע בהפסקת עישון, לסייע להישגים בספורט - ואין שני להם בתחום השיווק והפרסום.

אחת ההשפעות היותר מעניינות הייתה בתחום הלימודי. הסתבר כי לכדורי הפלצבו יש השפעה מוחצת על זיכרון. במחקר שנעשה באחת האוניברסיטאות התגלה כי תלמידים שלקחו כדורי דמה, עברו מבחנים בהצלחה גדולה יותר מחבריהם לספסל שלא לקחו כדורים. ההפרש היה למעלה מ-70 אחוז.

כאן נשאלת השאלה - האם הסטודנטים שלא לקחו כדורים לא ידעו את התשובות שנוטלי הכדורים ידעו? חייבים לומר שכולם ידעו אותו דבר, אם כן מה עצר את הסטודנטים שלא קיבלו כדורי דמה מלהפיק את הידע שבתוכם?

מתברר שקיים בתוכנו "מחסום" נפשי, שמונע מאיתנו להפיק את הידע שקיים בתוכנו. וגם מונע אותנו לפעמים מלרפא את עצמנו. אם מצליחים לעקוף את המחסום הזה – מנצחים.

סיפור הפלצבו מלמד שהמודעות ל"מחסום" היא חצי מהדרך להצלחה. אם לוקחים את זה קדימה, לא צריך "כדורי דמה" לרמות את המחסום שמרמה את עצמנו. פשוט נלך ישר, נלמד על היכולות המודחקות שלנו ונעצים אותם. זה בדיוק פסח. זה ליל הסדר.

רק בני חורין אמיתיים יצאו ממצרים

הסיפור האמיתי של יציאת מצרים הוא העצמת האמונה. בני ישראל היו יכולים לצאת ממצרים, הם גם ידעו שזה צריך להיות. בפועל הם לא ממש האמינו שזה אפשרי. גם משה בתחילה לא האמין שבני ישראל ילכו איתו, בסוף הם האמינו והכל קרה.

האמונה הזאת הייתה תנאי לכל התקדמות בתהליך היציאה. רק כשהם היו בני חורין בנפשם – הם יצאו ממצרים. רק מי שהיה מסוגל לגרור את השה, האליל המצרי בחוצות הכרך לעיני המצרים, היה רשאי לצאת מהגלות.

הכל קורה רק באופן הזה. קודם אוכלים קורבן פסח ואחר כך ה' פוסח. קודם אוכלים מצה ואחר כך יוצאים. קודם נכנסים למי ים סוף, ואחר כך הים נקרע. קודם כל הנשים מכינות את התופים, אחר כך באה השמחה הגדולה על ים סוף. קודם כל גאולת הנפש אחר כך המעשה.

אם לא תהיה בן חורין – בסוף תחזור למצרים

הקב"ה מסביר למשה כי זאת הסיבה שבגללה לא גומרים עם פרעה במכה אחת ויוצאים. יציאת מצרים לא מסתכמת ביציאה מגבולות מצרים, את זה אפשר לעשות ברגע. העיקר הוא להוציא את הגלות מהנפש של העם. אחר כך היציאה בפועל.

אם הם לא יהיו בני חורין אמיתיים בנפשם, הם יחזרו למצרים אחרי ההתמודדות הראשונה שתהיה להם במדבר. גם כך נזכרים בני ישראל מידי פעם בערגה רבה במצרים ורוצים לחזור לשם. בסופו של דבר הם מצליחים להתגבר על הנטיה הזאת ומגיעים לארץ ישראל. יכולת ההתגברות על הנטייה החזקה התגבשה בתהליך ארוך של "גאולת הדעת" שקדם ליציאה המעשית.

אפקט הנצובו

אי-אפשר לסיים בלי להזכיר את הכדורים ההפוכים מהפלצבו - קוראים להם "נצובו". גם הם כדורי דמה, רק שהם מחלישים את האדם וגורמים לו לחשוב שהוא חדל אישים וכישרון.

כדורים מסוג זה נאכלו על ידינו אלפיים שנות גלות. כל יום אכלנו מהם חפיסות שלמות. לא האמנו בעצמינו. "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" (דברים כח). נהינו העם החלש בעולם. "...וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם. וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב, וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף" (ויקרא כו).

גם הנוכרים שסביבנו תרמו את חלקם. הסבירו לנו שאנחנו אשמים בכל תחלואי הכלכלה. שהבאנו

את המגפה השחורה על אירופה. בעצם, את כל המגפות. שאנחנו שוחטים ילדים ומערבבים את דמם במצות. וכמובן הרגנו את אלוהים.

המילים הללו שכנעו – ופרעות, שמד, גזירות ושואה היו מנת חלקנו. גם אנחנו הפנמנו משהו מהאשמות הללו, ועד היום אנחנו לוקחים על עצמינו אשמה, גם אם באמת איננו אשמים. (ע"ע גולדסטון)

מהי תבוא הגאולה העתידה?

בתקופת הגאולה צריכים להפסיק לאכול את הכדורים המדכאים הללו. בוודאי לא להאכיל בהם את ילדינו. להפך, צריכים

לרפא את עצמנו מהשפעתם רבת השנים.

צריכים להגיד לעצמנו ולילדנו שאפשר לנצח. שזה בתוכנו. שיש בנו את הידע, את היכולת ואת השמחה, צריך להאמין ולנצח.

זה בדיוק הסיפור של ליל הסדר עם המצות וארבעת הכוסות. זה סיפור ההגדה. זאת שמספרת כי אפשר. שאנחנו יכולים. שיש לנו הבטחה. שהבאנו ברכה לעולם, שבוודאי נביא עוד הרבה. זאת הגאולה. גאולה הדעת שמביאה אחריה את הגאולה הממשית.