המשימה של אור: להפסיק לקנות ולצאת מהחובות
אור גורן שמע על הרבה משפחות שלא מצליחות לגמור את החודש. הוא דווקא מצליח, אבל כשרצה לשדרג את הטלויזיה, נזכר שבעצם הוא חי על חובות לבנקים, או יותר נכון הם חיים ממנו. עכשיו הוא החליט לשים לזה סוף, ולשתף אותנו בהצלחות וגם בכשלונות. בדרך לעצמאות כלכלית - פרק ראשון בסדרה
"אנחנו צריכים טלוויזיה חדשה, יותר גדולה!". כך זה תמיד התחיל. הריגוש מהקנייה המעניינת האחרונה כבר חלף: האייפון כבר נראה ישן, הפלייסטיישן כבר עתיק, ואפילו הג'ינס החדש, שהיה מרגש לכמה ימים לפני שבועיים, נשכח בארון. השורה התחתונה היא שהחיים חזרו שוב להיות משעממים, והגיע הזמן לקנות ריגוש חדש: טלוויזיה ענקית.
זה לא אומר שהטלוויזיה הקודמת הפסיקה לעבוד. זה לא אומר שהיא הפכה להיות פתאום יותר קטנה ממה שהיא הייתה בחמש השנים האחרונות. ובעיקר, זה לא אומר שפתאום יש לנו כסף לקנות טלוויזיה חדשה וענקית. אבל אני רוצה טלוויזיה גדולה עכשיו, וכלום לא מעניין אותי. אולי אם אני אראה את כל התוכניות על מסך ענק, זה יעזור לי לשכוח את כל החובות בבנק.
כן, כבר שנים אנחנו חיים עם חובות. ולא, חובות לבנק זה לא רק אוברדראפט, וחובות לבנק זה לא רק הלוואות - גם האשראי המתגלגל והנעים הזה של כרטיס האשראי, שאפשר לשלוט בו "בצורה חכמה" או "בשיטה נבונה" או בכל סלוגן שיווקי אחר, גם זה חוב, ואפילו חוב גדול מאוד.
אז איך הגענו לחובות כאלה? אין לנו ילדים, ושנינו מרוויחים ביחד משכורות סבירות בהחלט. יש לנו טלוויזיה לא רעה, יש לנו מכשירי סלולר מתקדמים, יש לנו את כל סממני היוקרה של המעמד הבינוני.
לאן נעלמו 2,000 שקל?
כלפי חוץ, נראה שהכל בסדר – וגם כלפי פנים, אם עוצמים עיניים, הכל בסדר. האשראי ממשיך להתגלגל, החובות גדלים, אבל כל עוד המוכר בחנות מקבל את כרטיס הפלסטיק המוזהב – הכל בסדר.
אז איך זה שהכסף נעלם כל חודש? לאן בדיוק הולכים ה-2,000 שקל שאנחנו כביכול מרוויחים מעל מה שאנחנו מוציאים? תעלומה.
לכן כשהיינו רואים שישיבות התקציב הללו לא עובדות, היינו מחליטים שחייבים להתחיל לחסוך. איך נחסוך? זה קל – נלך לסופר הזול יותר. הנה כבר חסכנו 500 שקל בחודש. איך עוד אפשר לחסוך? נצא פחות למסעדות (שנינו אנשי-בית שאוהבים לאכול בסלון, כך שמדובר בפיקציה – אבל היי, זה נשמע חסכוני, ללכת פחות למסעדות).
וכך היינו מוצאים כל מיני סעיפי חיסכון, ומצליחים לחסוך כמה מאות שקלים בחודש. לחסוך? כלומר, להוציא אותם על משהו אחר. היי, פתאום יש 500 שקל פחות על ההוצאות בסופר – רק צריך להוסיף קצת, וזה מתאים בדיוק למסך מחשב חדש.
מותר לפנטז, אבל הגיע שלב המעשים
האמת היא שעד לאחרונה לא ראיתי איך אני יוצא בהצלחה מהמצב הזה. האופציות היחידות שתמיד חשבתי עליהן: זכייה בלוטו (נו, מותר לדמיין), או משכורות יותר גבוהות. אלא שלמרבה התדהמה, גם זה לא עזר. במשך שנה הרווחתי משכורת מסוימת, עברתי מקום, והתחלתי להרוויח משכורת גבוהה יותר. האם החיים הכלכליים השתפרו? בדיוק להיפך – הכסף הנוסף נעלם בדיוק באותה צורה.
אלא שלבסוף, הגענו בבית להחלטה משותפת: זהו זה. נמאס מהחרדות ונמאס מהחובות. בשלב הראשון התחלתי לחקור קצת את הנושא. קראתי ספרים של "גורואים" כלכליים, קראתי פורומים רלבנטיים באינטרנט, שמעתי עצות מאנשים, והתחלתי לגבש תוכנית פעולה.
הצעד הראשון היה לשנות לגמרי את צורת החשיבה על כסף, ובעיקר על קניות והוצאות. זה בהחלט לא היה קל, אבל התחלנו עם הדירה: כבר מזמן אנחנו רוצים לעבור לדירה קצת יותר גדולה. אלא שדירה יותר גדולה, במחירים של היום, זה אומר עוד כמה מאות שקלים בחודש (במקרה הטוב).
כשלא מצליחים לגמור את החודש בדירה הנוכחית, איך בדיוק נעמיס שכר דירה גבוה יותר? טכנית היינו יכולים לעשות את זה – פשוט היינו מגדילים עוד קצת (או הרבה) את החובות לכרטיסי האשראי. אבל די, מספיק עם זה.
החוכמה האמיתית היא לא לראות בכל הקיצוצים החדשים משהו רע, משהו מדכא ש"עניים עושים", או משהו שצריך להצטער עליו ולפצות עליו. אם אנחנו לא עוברים דירה – זה טוב, כי את מאות השקלים הללו נוכל להשקיע בסגירת חובות.
אם לא נקנה רהיטים חדשים לדירה הקיימת, זה מצוין לנו, כי נוכל להשקיע את הכסף הזה בחשבון החשמל. פתאום, במקום לקבל סיפוק מגאדג'ט חדש, אני מקבל אותו מסגירה סופית של הלוואה או הקטנת החוב בכרטיס האשראי.
זה החוב שלי? לא ייתכן
השלב ההכרחי הבא - בדיקה ורישום מדוקדק של כל החובות שלנו. אוי, כמה שזה מפחיד. זה לא שלא ידעתי שאנחנו חייבים כסף. וזה לא שלא פתחתי מידי פעם את האתר של חברת האשראי, וראיתי את המספר שהופיע שם בתור "מסגרת אשראי מנוצלת". משהו עם הרבה ספרות. אבל כשיש כמה כרטיסים, והחובות השונים מצטברים יחד, קל לשכוח את ה"סך הכל".
אין ברירה, אם רוצים שינוי כלכלי, צריכים להסתכל למציאות בעיניים. אז התיישבנו והתחלנו לחבר את החובות של שנינו. כרטיס אשראי א' – מסגרת מנוצלת בסכום כזה וכזה. כרטיס אשראי ב' – המסגרת התפוסה היא כך וכך. ועוד כרטיס אשראי. והמינוס בבנק? גם חוב. ומה עם 2 ההלוואות ההן מלפני שנה וחצי שנראה שלא יגמרו אף פעם? עוד חוב.
חיברנו והוספנו, ולבסוף עשינו סיכום כללי. אלוהים אדירים. מה זה הסכום הזה? שמענו לפעמים בטלוויזיה על אנשים שחייבים המון כסף לבנק, עם איזה עסק שקרס או משהו, והסכומים תמיד נשמעו לנו דמיוניים. ופתאום הנה סכום כזה מול העיניים, שהצטבר בלי ששמנו לב בכלל. "קצת" בכרטיס ההוא, "קצת" בכרטיס השני, וביחד – קטסטרופה.
אבל לא התייאשנו. ידענו שאנחנו מסתכלים על המספר האיום הזה ממקום חדש, ממקום של זוג שעומד להתחיל לפעול כדי לשנות את המצב.
בפרקים הבאים אשתף אתכם בנסיון שלנו להגיע לעצמאות כלכלית. בהצלחות, בתובנות, וגם בכישלונות. וספוילר קטן להמשך: את הטלוויזיה הגדולה הצלחנו לא לקנות. בינתיים.
הכותב הוא איש תקשורת בשנות ה-30 לחייו, שהחליט בוקר אחד להתחיל לדאוג לעתידו הכלכלי
לפנייה לכתב/ת 
