בגלל הבחורה ההיא

חודשיים אחרי שיצא מבית "האח הגדול", עתי שולברג, הידוע בכינויו חתיכי, יושב בדירה של אחיו במרינה של הרצליה, שני מטרים מהים, שבה התביית קצת אחרי שירד במדרגות של האולפן בנווה אילן, ומנסה להבין מה בעצם היה שם. פעולה לא פשוטה, בהתחשב בעובדה שהעולם שחיכה לו בחוץ היה מטורף בעיניו לא פחות.

אל הדירה הזאת הוא עבר בערך שבועיים אחרי שיצא מהבית, כשהבין שעם כל החיבה שלו להתנסויות אינטנסיביות ושוברות שגרה, העליהום ברחוב התל אביבי היה קצת יותר מדי בשבילו. עכשיו הוא כבר מחפש שוב דירה בתל אביב, כי "אני צריך את הלבד, לא בגלל שעבר זעם. היום אני שוקל פעמיים אם לצאת מהבית, אני לא יוצא בלילה, ממתן את היציאות שלי מאוד ויש לזה מחיר".

אתה מופתע? כי נדמה שהיום אנשים שמגיעים לריאליטי מסוג "האח הגדול" יודעים כבר בדיוק מה יקרה להם כשהם יצאו.

"לא היה לי זמן לחשוב על זה באמת. אנשים ניגשים לתוכנית בצורה יזומה ומלוהקים חמישה חודשים מראש. את גם תופסת אותי בתקופה די רגישה, אני קולט שאני נכנס לשבלוליות, להסתגרות יתר. אני גם ככה לא טיפוס שמרגיש חלק מהמסלול המהיר, ופה זה מאוד קיצוני. אני בנאדם שרגיל להתבונן פנימה ופתאום אין לי את זה, כי הקולות מבחוץ כל כך חזקים".

וזה כולל מן הסתם לא מעט הצעות רומנטיות.

"אשקר אם אגיד שלא קיבלתי תשומת לב גם קודם. אבל אני חותך. אני לא צריך את זה, זה טו מאץ'. גם הסקס סימבול הזה, אליל המין התורן, חתיכי".

איך אתה מסתדר עם חתיכי?

"או מיי גוד", הוא צוחק. "זה כינוי מאוד חביב, אבל אני לא החתיכי הזה שמנסים לעשות ממני. אנשים ברחוב קוראים לי ככה כל הזמן, יש ימים שאני מתמודד עם זה יותר טוב ויש ימים שממש לא".

קל מאוד לסכם את קורות חייהם של יוצאי ריאליטי שזה מקרוב הוצנחו לחיינו. לפני חמישה חודשים לא היה לכם מושג מי זה שולברג, עכשיו הוא מתרווח על השער של המגזין הזה. כל מה שאנחנו יודעים עליו זה שהוא היה חודשיים בבית "האח הגדול", חודשיים בערך עברו מאז שיצא ממנו, ועכשיו הוא קוטף את הפירות המתוקים - צילומי דוגמנות לחברות כמו הוניגמן וסודה סטרים עם בר רפאלי וסנדי בר - כמו גם את הפירות הבאושים.

אבל ההיכרות הראשונה של כולנו עם שולברג היתה דרך מצלמות הטלוויזיה, כשעבר עם עוד כמה דיירים להתגורר באולפן הכי מסוקר בפריים טיים, וילת האח בנווה אילן. הוא נכנס על תקן הגבר השווה, ניהל רומן קצרצר עם סיוון דרור שהודחה ראשונה, משם עבר לרומן סקסי ומלא שמחת חיים עם ליהיא גרינר, שקטפה לבסוף את המקום השני. הוא נפרד ממנה רק כדי לעוף מהבית שתי דקות אחר כך, בסוף השליש השני של העונה, מותיר אחריו הלם, תדהמה ובעיקר בית הרבה פחות פוטוגני.

ובסוף גם היו דמעות בוילה. שולברג (צילומים: ליאור נורדמן)

בפרקים הראשונים היתה תחושה שאתה קצת מעלים את עצמך.

"זה נכון שאם אני רואה שיש הרבה בלגן סביבי, אני מעדיף להימנע ולתת לאנשים אחרים להיות בבלגן הזה. קשה לי עם סכסוכים ועימותים וצעקות, ולוקח לי זמן להיפתח בסיטואציה כזאת עם כל כך הרבה אנשים. אני לא הבולדוזר הזה שממהר לקחת לעצמו מקום".

מתי הרגשת שאתה משתחרר בבית?

"בפעם הראשונה שבכיתי בבית, נראה לי. היה הסיפור של סיוון אברהמי שלא ידעה במי לבחור, והבנתי שהיא מדברת קצת איתי, קצת עם עמיר, ואני מרגיש, כי אני בנאדם מרגיש, ואני קולט את המשחק. והיה איזה לילה שזה כבר היה טו מאץ'. לא באה לי טוב כל הסיטואציה הזאת, כי אתה כל כך צמא לרגש והבנה במקום הזה, משהו שהוא לא הפלסטיק והסטודיו והידיעה שאתה חי באולפן ענק. אז נכנסתי לחדר השינה, היה חושך ועשיתי מדיטציה ליד המיטה ופתאום נתקפתי בחולשה והתפרקתי. אחי הוא איש צבא כזה, מ"פ, והוא אמר לי 'תעשה הכל, רק אל תבכה', אבל לקח לי בערך יומיים עד שבכיתי. בסוף הוא אומר לי 'טוב, בכית, אבל לא נורא. היית אחלה'".

מאז בכית עוד כמה פעמים.

"כן, וזה מוזר, כי ככל שאני גדל קשה לי לבכות. משהו לוגי עוצר אותי. אני עובד על זה עכשיו. ברגע שאני מרגיש שזה בא, אני אומר רק 'תתחבר לרגש ואל תחשוב'. אנחנו יצורים כל כך מלאים, ואם לא נוציא מדי פעם נהיה פצצות מהלכות. את יודעת אילו חלומות פסיכיים היו לי בבית? אתה חולם שם מלא, כל לילה הזיות שקשורות רק לבית. ואתה זוכר הכל. כי מעירים אותך בבום עם האורות והשיר הזה, שלא תמיד בא לך טוב, כאילו מתניעים עוד פעם את הסרט. פרידה תמיד היתה הולכת לישון מוקדם, והיה לה נורא חשוב שאף אחד לא ייכנס לחדר. זאת היתה תקופה שהיא כל הזמן רצתה לצאת, ואיזה לילה חלמתי שאלעד עושה מלא רעש וצחוקים באמצע הלילה, ופרידה קמה והיא בוכה מתסכול ועצבים, ואז היא מטילה את מימיה, מה שנקרא, במגירה של אלעד. משם אני הולך למטבח, ויש שני כיורים שכל הזמן מתמלאים במים. הם סתומים, ואני מנסה לספוג את המים בסמרטוט ולא מצליח והם כל הזמן עולים על גדותיהם, וליהיא באה אליי ואני מרגיש שהיא נורא חשופה, ואני בחרדה כי אני רוצה לשמור עליה, דברים בסגנון הזה. המוטיב החוזר הוא הבית, שכל פעם נראה שונה, ותמיד זה או בסיס צבאי סגור, או מלא גדרות, או כלא".

אפילו בחלומות אתה לא יכול לברוח משם.

"בגלל זה עוברים שם תהליכים. בנאדם בונה לעצמו את החיים, ויודע מי הוא. אבל כשהוא מגיע לשם מציבים אותו מול מי שהוא, או שמישהו שמחליט בשבילו מיהו. בחיים אתה יכול לזגזג, אתה לא חייב להתמודד עם זה, אבל הבית מכריח אותך להתמודד עם סיטואציות שעד אז העדפת להבריז מהן".

"המיניות היא מקום יותר אמיתי מכל התפלספות אחרת" 

איך בנאדם ששומר על עצמו כמוך עושה סקס מול המצלמות?

"זה דווקא מקום שלא היה אכפת לי להיחשף בו. באתי לתוכנית הזאת כדי לחיות כמו שאני חי במאה אחוז, וככה אני חי. בשבילי זאת האמת שלי, לא מי מנצח או מי צודק בריב על התקציב".

לא מבהיל הרעיון שצופים בך?

"הרבה פעמים חשבתי יותר על החבר'ה שישבו בקונטרול והאנשים בטבעת הקרובה, ולאו דווקא על הצופים. הקונספט של הצופים זה משהו נורא מופשט, ויותר קל לתפוס את האנשים שיותר קרובים ומוחשיים. במובן מסוים האנשים בקונטרול הם אלה שהכירו אותי באמת".

אם זאת היתה מישהי אחרת, פחות נועזת מליהיא, היית מושך לסקס בבית?

"אני חושב שכן. המקום המיני הרבה יותר פתוח אצלי, אני מאוד אינטימי וחי על הרגש הזה, הוא מתדלק אותי. זאת האנושיות בעיניי. המיניות היא מקום יותר אמיתי מכל התפלספות אחרת. אלה המקומות שהרגשתי בהם טוב, לא נלחצתי שם".

סוג של עוגן.

"לגמרי, ואנחנו מאוד צריכים את העוגנים האלה, כי אחרת אנחנו עלה נידף. אם אתה בנאדם רוחני מאוד או בועה, אתה יכול להיעלם בתוך תיאוריות וקדיחות. הסקס פה הוא חיבור למקום הפיזי, חיבור למציאות. זה קצת כמו סם מהבחינה הזאת".

זה חסר פיזית?

ברור, אבל הצורך הוא לאו דווקא פיזי, זה לא 'אני חרמן עכשיו וחייב לעשות סקס'. זאת האינטימיות, זה הצורך בחיבור טוטאלי לעוד מישהו, זה מונע רגש לחלוטין. יש צורות אחרות להתפרק גם בלי סקס".

לא פחדת להכניס את ליהיא להריון?

"לא".

מבחינתך, יצאת מהבית בזמן?

"כן. זה היה מדהים, כי בשבוע ההוא - שהיה פסיכי לחלוטין, אחד המורכבים והמכוננים מבחינתי - הגעתי בימים האחרונים לסוג של נירוונה, השלמה. כאילו סגרתי מעגל. בתוך הבית היו כמה ניסיונות פרידה ואני כיוונתי לזה שנמשיך להיות בדיוק כמו שאנחנו, כי אנחנו חברים מאוד טובים, רק להוריד את המישור הרומנטי, שלא נישן באותה מיטה, שלא יהיה מגע פיזי, כי הכל נהיה כבד וקיוויתי שזה יביא שינוי ברגש. ודווקא בימים שלפני ההדחה, אחרי ש'נפרדתי' מליהיא, הרגשתי שעכשיו אני עתי ואני יכול לצאת החוצה. הגעתי לחיבור עם עצמי, שעד אז לא היה לי בבית".

את הפרידה ההיא האיץ מן הסתם המפגש בין שולברג לאבירם בן שושן, ארוסה המקורנן של גרינר. מבחוץ זה נראה מעט סוריאליסטי, בעיקר בגלל פערי הגדלים בין בן שושן האימתני לשולברג, אבל מבפנים האינטראקציה הזאת היתה מאוד טעונה.

"בדיעבד אני יכול להגיד שגם הוא לא בא נקי. מה שבטוח זה שאת הקשר שלהם אף אחד לא הרס חוץ מהם. כשאשה בוגרת מגיעה ואומרת אני לא בקשר, אני פנויה נפשית, זה מספיק לי. אני לא לוקח אחריות עליה או על אף אחד אחר. אני לא צריך להכיל את כל העולם ואחותו".

ליהיא אמרה שהודחת בגלל שנפרדתם.

"באינטואיציה שלי לאו דווקא זאת היתה הסיבה. הרבה אנשים אמרו שלא סימסו כי חשבו שאני בפנים והיתה אדישות כללית כזאת. זה גם לא רלוונטי להתעסק בזה, כי מול ליהיא עשיתי מה שהרגשתי. זה היה מאסט. זה לא שתכננתי משהו לא נכון, אלה היו החיים".

מי אמר שריאליטי זה לא חינוכי? סביר להניח שההפקה קיוותה לרומן סוער בין אחת הסיווניות לעתי, כזה שאפשר להעביר קומפלט לקטלוג דוגמנות אחרי היציאה מהבית. אבל בסופו של דבר זאת מי שזכתה בחתיכי היתה דווקא ליהיא, הג'ואיש אמריקן פרינסס הקולנית, נטולת הפילטרים, שהאוויר סביבה רוטט בוויברציות הרבה אחרי שהיא הולכת. זו שבקלות גנבה את ההצגה לג'קי מנחם כשיצאה מהבית, אקסייטד עד שורשי הבלונד שלה. אולי ההפך המוחלט מעתי המופנם משהו שהיה בבית.

"ליהיא היא יצור שכל הזמן חי את החיים בעוצמות ומאוד אוהב אותם, וזה כוח המשיכה שלה. אם הייתי מזהה בליהיא איזשהו זיוף או רוע, הייתי הראשון שיברח. אבל אני נמשך אוטומטית לאנשים שאני מזהה אצלם את הניקיון הזה. יש בה משהו... לא יודע אם תמים, אבל מאוד טהור בהבנה הברורה. היא רואה את הסיטואציה וחוגגת עליה. כשראיתי את החיקוי שלה ב'ארץ נהדרת' אמרתי 'אוי ואבוי', והיא - 'איי לאב איט', התקשרה לעלמה זק להגיד לה שהיא אהבה את זה".

אני חייבת להודות שבהתחלה לא חיבבתי אותה.

"אנחנו מונחי סטיגמות וחייבים את השיוכים כדי להבין מי נגד מי. אנחנו מתייגים. כשאני יצאתי, הקהל עדיין היה בשלב המיתוג. אבל גם הצופים עברו תהליך איתה, עובדה שהיא הגיעה למקום שני. כשיצאתי הבנתי שאנשים התפלאו שאנחנו יחד, אבל אני הכרתי בנאדם באחד על אחד, כפי שאף אחד לא הכיר אותה. וכל כך אהבתי את השמחה והחיות, כל מה שכולם למדו לאהוב מאוחר יותר".

• את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"