"הפושע שאתה מכיר". אסד עדיף לישראל?
המחאה בסוריה היא האתגר הגדול ביותר לשושלת אסד. המומחים חלוקים אם נפילת בשאר תיטיב עם ישראל: בעל הברית של איראן וחיזבאללה הוא דווקא מייצב. גורם בסוריה אמר ל-ynet: "הפלת אסד תכניס גורמים איסלאמיים, שרעים גם לישראל"
כבר שישה שבועות פוקדת טלטלה של ממש את סוריה. שישה שבועות של הפגנות המונים ברחבי המדינה. המידע שיוצא מוגבל, אבל על פי ההערכות העימותים עם כוחות הביטחון גבו מאות הרוגים, מספר גדול יותר של פצועים ובעיקר הביאו לחוסר יציבות שהולכת וגוברת אט-אט.
יש להודות שלפי שעה כסאו של נשיא סוריה, בשאר אסד, יציב. לא ניכרים סימני מרידה בתוך שורות השלטון, כפי שהיו במצרים, לוב ותימן ובינתיים ישנה חזית אחידה מול המתרחש. אולם, חייבים להוסיף באותה הנשימה, כי הנשיא הסורי ניצב מול מה שנראה כאתגר הגדול ביותר, אפילו מאז תפס אביו את השלטון בנובמבר 1970.
רשימת האתגרים לשלטון בני משפחת אסד כוללת את ניסיונות המרידה של תנועת "האחים המוסלמים" בסוריה בראשית שנות השמונים, שהסתיימו בטבח מצד המשטר בעיר חמאת בפברואר 1982, וכן את ניסיון ההפיכה מצד רפעת אסד, דודו של הנשיא המכהן ב-1984. הפעם, המחאה אינה כוללת סקטור מסוים או גחמה של קבוצת אנשים. זו הפגנה מתגלגלת שהמשטר מתקשה להשתלט עליה, בדומה למה שהתחולל כבר בתוניסיה, מצרים, לוב ותימן.
האב - חבר של טהרן. הבן - בובה איראנית
על הרקע הזה רבים כבר מתחילים לעסוק בתחזיות: האם זה טוב לישראל? מה בכלל טוב לישראל? והיכן הנזק גדול יותר – בהישארותו או בהסתלקותו של אסד? אלו אינן שאלות פשוטות וגם התשובות עליהן אינן קלות ומובנות מאליהן. בטרם ננסה להשיב, כדאי להתייחס להבדלים בין בשאר לאביו חאפז אסד.
בשאר אסד בנאום לאומה הסורית בעקבות המחאה (צילום: AFP)
כמו בנו, אסד האב שמר על קשר עם איראן, אלא שבניגוד אליו הוא דאג לא השתעבד לה. חאפז אסד שמר על מרחק מה מהרפובליקה האיסלאמית וראה עצמו כמנהיג של מדינה חשובה וחזקה באזור בזכות עצמה. אסד הבן הפך את עצמו למעין "קבלן משנה" של טהרן - יש שיאמרו אפילו, לבובה איראנית.
המראות האחרונים של שני כלי שיט איראניים שעוברים בתעלת סואץ ומגיעים לסוריה מבטאים היטב את הברית האסטרטגית בין השתיים, כמעט ברית בין פטרון ולקוח. אביו של בשאר עוד ניסה לאחר הסכם השלום בין מצרים וישראל, לנסות להגיע ל"איזון אסטרטגי" מול "הציונים" לבדו, כלומר להחזיק בצבא חזק ככל שיוכל שיעמוד מול צה"ל. אסד הבן נטש זאת לטובת בחישה איראנית מאסיבית בענייניו.
כך גם לגבי חיזבאללה. אצל אסד האב הקשרים התקיימו וגם ההשפעה ההדדית, אך גם כאן היה מרחק בין חיזבאללה לבין דמשק. מאז עליית בשאר אסד החלה התקרבות דרמטית, שלא לומר השפעה טוטאלית של חיזבאללה על הנשיא הסורי. בימיו של אסד האב לא ניתן היה לראות דגלי חיזבאללה וכרזות של נסראללה מונפים באירוע, דוגמת נאום נשיא סוריה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה.
פסגת "ציר ההתנגדות" - נסראללה, אסד ואחמדינג'אד (צילום: AP)
יתר על כן, הנשיא הנוכחי כלל אינו מסתיר זאת ואף גאה בכך שסוריה היא מדינה חשובה ב"ציר ההתנגדות" - סוריה, איראן, חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי. הפסגה המשולשת של אסד, אחמדינג'אד ונסראללה בדמשק לפני כמה חודשים הייתה העדות שביטאה זאת יותר מכל. אביו היה חשדן, שמר את הקלפים קרוב לחזה ולא מיהר לפתוח את שטחו למעורבות מהחוץ. ועוד לא הזכרנו את פרויקט הגרעין של אסד הבן, את ההתקרבות המשמעותית לטורקיה, שהאיבה הגלויה עמה כמעט הגיעה לעימות צבאי בימי אביו.
אסד הבן - היחיד שבולם את האיסלאם הקיצוני?
מצד שני, התמונה מעט מורכבת יותר. עד כה טענו רבים בתוך סוריה ומחוצה לה, שאסד הבן הוא הרע במיעוטו. על רקע מרחץ הדמים בעיראק, נראה כי אם אסד ייפול מכסאו ישקעו הסורים במרחץ דמים עדתי שיביא תוהו-ובוהו לעל האזור - כולל לגבול השקט ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רמת הגולן.
"בכל מקרה", טוענים מומחים, "בשאר הוא האפשרות הפחות גרועה מבין הקיימות. הוא מספק יציבות, הוא כתובת רצינית, יש לו כוח, ניתן לדבר איתו. אם הוא ייפול, תמצאו את עצמכם מול המקבילה של שלטון חמאס ברצועה או מול עיראק מספר 2. וזה לא טוב יותר ממה שקורה היום".
ומה בנוגע לאינטרסים הישראלים בשאלה הסבוכה הזאת? דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב ומומחה לסוריה, פרופ' אייל זיסר, מנסה למצוא תשובה במצב הבעייתי. "אם בעבר הייתי אומר ששלטונו של בשאר פירושו יציבות, משטר חילוני ושקט ברמת הגולן, צריך היום לאזן את התמונה עם כך שבשאר הוא בעל-ברית קרוב של איראן, של חמאס ושל חיזבאללה. יש לך שקט במקום אחד ואי-שקט במקום אחר", הוא מסביר, אך מזכיר כי תחת השקט פיתח אסד פרויקט גרעין, "בפועל, לדעתי, קיומו של אסד אינו נכס כפי שהיה בעבר".
בנוגע לאפשרות השתלטות "האחים המוסלמים", זיסר אינו סבור שהם יתפסו את השלטון. "בחברה הסורית ישנן הרבה עדות, ואני לא חושב שיש לכך סיכוי רציני. הם אמנם כוח מאורגן וקיים אך 40 אחוז מהסורים הם בני מיעוטים".
הוא אינו היחיד שסבור כי "האחים המוסלמים" לא יהיו החלופה הברורה למפלגת הבעת'. "הארגון אינו כה חזק בסוריה", אמר ל-ynet פריד גאדרי, ראש "מפלגת הרפורמה הסורית" שבסיסה בארצות הברית. "הסורים יודעים היטב כי איראן נמצאת, ממש כמו אסד, מאחורי מעשי ההרג נגדם. האלטרנטיבה לאסד היא דמוקרטיה תוססת, שתושג רק אם המערב לא יוותר ל'אחים המוסלמים' ויילחם עבור זכותו של כל סורי להשמיע קולו. הסורים עושים את חלקם וכבר ביום שישי (היום) תתחילו לשמוע את הסורים צועקים שמות של כמה דמויות הנהגה עולות", סיפר גאדרי.
גורם סורי: "אסד בשלטון - טוב לישראל"
המפגינים בדרעא, כמו אתרי אופוזיציה סוריים, טענו וטוענים בתוקף כי כוחות איראנים ואנשי חיזבאללה מסייעים לאסד לדכא את המהומות. אפילו הממשל האמריקני האשים כי איראן מעורבת בכך, אך סוריה הכחישה. מנגד, בשבועות האחרונים כבר ניתן לאתר קריאות נגד איראן וחיזבאללה מצד המפגינים.
ילד בהפגנת תמיכה במשטר בבירת בולגריה, סופיה (צילום: AP)
פרופ' זיסר אינו מייחס לטענות הללו חשיבות. "בתוך דקות ניתן לראות בערוצי הטלוויזיה את המתרחש. אני מניח שאילו היו גורמים איראנים ומטעם חיזבאללה היינו רואים זאת, אך לא נתקלנו בכך. בכל מקרה, זה לא יסייע לו".
ומה חושבים בתוך סוריה? שם, חייבים להודות, אין מקשה אחת ואין דעה שתשקף את הכלל. ובכל זאת, מצאנו גם דעה כזו. "לדעתי, הישארות אסד בשלטון טובה יותר לישראל ולסוריה גם יחד, מאשר נפילתו", אמר גורם בסוריה המעורה היטב במתרחש.
אותו גורם גם אמר: "בכל מקרה, אנו דורשים מאסד לשנות את מדיניותו ולזנוח את איראן, חמאס וחיזבאללה. אנו דורשים ממנו שלום ורוצים שהמלחמות ייפסקו". כאות לחיזוק דבריו הוא ציטט מנשר שהופץ בתוך מפלגת השלטון הסורית לפני כשנתיים שקרא לשינוי מדיניות כללי, גם כלפי ישראל. בין היתר נכתב בו: "יש לסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי ולקרב בין העמדות של שני העמים כדי להגיע לשלום צודק, כולל ובר-קיימא. מצד אחד, אנו מוצאים את רוב הישראלים, שהושפעו מאד ממתקפות ההתאבדות, הפחד, הייאוש והבעתה. מצד שני, ישנה שנאה גוברת לישראל בעולם הערבי, בשל החדרת רעיונות מצד המשטר כי העם הישראלי שונא את הערבים ואת המוסלמים ומתנגד לשלום".
היה זה, כאמור, מעין קול בודד במדבר, והכותבים של מסמך זה נעצרו. ועדיין, אותו גורם סורי מתעקש כי חוגי האיסלאם הקיצוני הם האיום הניצב מול סוריה. "הם יקראו לג'יהאד ולמלחמה, ואנחנו מתנגדים לכך. הם יביאו למלחמה פנימית. סבלנו מהם די והותר. אנו רוצים נשיא חילוני. אנו קוראים לשינוי המתווה הפוליטי בדרכי שלום, והם קוראים עכשיו לאחוז בנשק".
היתרון: הוא לא פנאטי
זיסר מסביר כי ישראל ורמת הגולן אינן הדבר החשוב במחאה הנוכחית: "אינני סבור שזה הדבר המרכזי שמעניין אותם. מה שיותר מעסיק אותם הם הזכויות שלהם, הדמוקרטיה והמצב הכלכלי".
מי שבהחלט מתחשב בעובדה הזאת, ולכן מעדיף את אסד המוכר, הוא המזרחן והמומחה לסוריה, פרופ' משה מעוז מהאוניברסיטה העברית בירושלים. "נטייתם של הרבה אנשים היא להתעסק עם 'הפושע שאתה מכיר'", הוא טוען. "הסיבה לכך היא שיש סיכוי להגיע איתו להסדר, שהוא לא פנאטי, שהוא חילוני וכבר הציע לישראל הסדר שלום. איננו יודעים מה יקרה בסוריה אם הוא ייפול.
הפגנות המוניות בחומס בניסיון ליצור "כיכר תחריר" סורית (צילום: AFP)
"התסריט הגרוע ביותר, שאיני בטוח אם יקרה, הוא עליית 'האחים המוסלמים', ואיתם לא יהיה הסדר. לו היה לנו ביטחון שבמקומו יבוא נשיא חילוני אוהד את ישראל, אז זה בוודאי היה עדיף. אלא שבמסגרת המגבלות נדמה לי שעדיף שאסד יישאר", מסביר פרופ' מעוז, "הוא חזר ואמר כמה פעמים שהוא מעוניין להמשיך את התהליך שהחל אביו עם ישראל. לדעתי, אפשר להגיע איתו להסדר ועד לאחרונה הממסד הביטחוני בישראל סבר כך ושאף לנתק אותו מהברית עם איראן.
גם ברק חושב כך והוא כמעט הגיע עם אביו להסדר, אך פישל ברגע האחרון. אם כך, מוטב אסד שאנחנו מכירים על פני חוסר-ודאות".
פרופ' ג'ושוע לנדיס, מומחה עולמי לסוריה וכן עורך הבלוג syriacomment.com, סבור כי בראייה ישראלית, אסד עודנו נכס. פרופ' לנדיס, ששהה כמה שנים אצל השכנה מצפון ומכיר היטב את הלכי הרוח שם גורס כי "באופן מסורתי ישראל ראתה בהתמוטטות משטר אסד מצב שבכל מקרה היא מפסידה בו".
לטענת פרופ' לנדיס, שהוא גם ראש המרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת אוקלהומה, "מרבית הפרשנים חושבים שמלחמת אזרחים תפתח את הדלת למיליציה רדיקלית או ארגון מוסלמי מצד אחד, או מנגד למשטר דמוקרטי חלש, שיפציר בארה"ב לפעול להשבת הגולן כדי לזכות בלגיטימציה. בכל מקרה, ישראל תפסיד. משטרו 'חסר השיניים' של אסד הוא הבחירה המועדפת על ישראל".
"גם אם אסד ישרוד, סוריה תשתנה באופן ניכר"
כשביקשנו להעריך אם ההמון צפוי להדיח את אסד מכסאו, כמו את מובארק במצרים, פרופ' זיסר השיב: "עוד מוקדם לומר זאת. המחאה עדיין לא צברה מסה קריטית. מה שכן, בכל מקרה גם אם אסד יצליח לדכא את המהומות, יתרחשו בסוריה שינויים דרמטיים. היא כבר לא תהיה המדינה היציבה שהכרנו. אנו נכנסים לעידן של חוסר יציבות, וסבב חדש של הפגנות יכול לפרוץ שוב מחר או בעוד חודש".ובחזרה להתחלה. כסאו של אסד עודנו יציב, אך המציאות בארצו משתנה מול ענינו. האם לכתו טובה לישראל מהישארותו? התשובה טמונה בחלופה שיצמיחו הסורים, וזו בכלל אינה ברורה לפי שעה. מה בדיוק דורשים המפגינים ,פרט למושגים המעורפלים "רפורמות" ו"זכויות"? כרגע לא נראית תכנית מעשית או קבוצה מגובשת הדורשת לתפוס את השלטון, ולא במקרה.
גם התקדימים בתוניסיה ובמצרים אינם מעניקים תמונה חדה. בשתיהן שורר ריק פוליטי ומעין ציפייה לא ברורה לעתיד. מה יהיה על סוריה? סביר להניח שאם אסד יופל, הדבר יגיע מהפגנות בערים הגדולות, כמו דמשק או חלב, ואלו יצטרכו להקים מתוכן הנהגה. התקדימים ההיסטוריים, לפני בוא משפחת אסד לשלטון, מבשרים על שורה אינסופית של חיסולים ושל הפיכות. היציבות היא הנכס המרכזי שהביאה משפחת אסד לסוריה. ואם מישהו מייחל ללכתו של הנשיא הסורי, עליו לקחת את זה היטב בחשבון.
לפנייה לכתב/ת 
