מסע יהודי עם אהוד בנאי

היום שבו אהוד בנאי מוציא תקליט חדש לשוק הוא יום חג. שלוש שנים מחכים מעריכיו ואוהביו הרבים לתקליט אולפן חדש, אחרי אלבום הזמירות הנוגע "שיר חדש". ברבות השנים הפך בנאי למייצג מובהק של חיבור אמיתי, פשוט וכובש בין יהדות לבין המציאות העכשווית שלנו.

אחד השירים באלבום החדש, "רסיסי לילה", שמייצר את האינטגרציה האמורה, הוא זה שמספר על ארבעת החברים מגבעתיים שהעזו ופרצו אל מעבר לגבול:

ברק גדול הבזיק אלקטריק גבעתיים

ארבעה נערים, כשההורים בחו"ל

יצאו אל הפרדס, עברו את קו הגבול..."

("מעשה בארבעה", מתוך "רסיסי לילה") 

כשבנאי שר את השיר הזה, הוא מציין את המדרש המספר על אותם ארבעה חכמים שנכנסו לפרד"ס - כלומר לעולם הסוד, לעולם האחר - וחזרו משם לציוויליזציה שלנו, פגועים כולם, למעט אחד. הרעיון מזכיר מעט שיר אחר ומאוד מאפיין של בנאי, מתחילת הקריירה שלו:

"בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון..

וקסמן עמד בפינה מבוייש...

"חשבתי שאתה בהודו" אמרתי לו

"אני בהודו" הוא אמר

"וגם אתה עכשיו בהודו

אתה לא מרגיש מוזר?!"

("זמנך עבר" מתוך "אהוד בנאי והפליטים")

מסע ארוך עבר אהוד בנאי, שפרץ אי-שם בשנות ה-80. ככלל, נדמה שעצם המסע הוא אחד מסימני ההיכר המובהקים שלו. מלבד מסעותיו הפיזיים הרבים והבלתי שגרתיים, שמצאו אותו מנגן על גיטרה בתחנות רכבת שכוחות אל באירופה, או מנסה למכור פוסטרים בין הכפרים בהולנד, מנסה בנאי לעבור במסע הנפשי שלו גם בין תחנות היהדות, כשאנו מצטרפים אליו בשיריו.

הוא לקח אותנו לבית אביו ברחוב האגס 1 כדי לשיר "אסדר לי סעודתא", או כיום אל הדיאלוג שלו עם המשורר היהודי-אמריקני משנות ה-60 אלן גינזבורג:

"אני יהודי נודד מניו ג`רזי ביטניק עם סדק באונה השמאלית

בוכה קדיש מטורף על אמי המשוגעת בקצב הבלוז במנהטן תחתית..." 

"אני ילד קטן מערבות רמת - גן הולך הרבה להצגות יומיות

עומד מול הראי מקשקש באנגלית דוהר על סוס דמיוני ברחובות..."

("משורר וילד", מתוך "רסיסי לילה")

הזרימה של בנאי לכיוון מוזיקה המשלבת בתוכה רוח יהודית לא התחילה בשנה האחרונה, עת ה"טרנד היהודי" הפך ללהיט אצל זמרים ואנשי תרבות שונים. את "עיר מקלט", "עגל הזהב", "א-יידישע ראסטמן", "האגס 1" או "אל תפחד" הוא כתב אי-אז. החזרה בתשובה השקטה שלו, לא לוותה מעולם ברעש תקשורתי או בניסיון להטיף ולשכנע.

הרגעים הטהורים של החיים

אנחנו, הישראלים, החילונים, הדתיים, החרדים, האשכנזים והספרדים, מצטרפים איתו ברצון למסע הזה, שמעבר לניגונים הישנים, עובר גם באינספור רגעים טהורים, פשוטים ובלתי-גרנדיוזים בחיים, שכשבנאי שר עליהם, הם נוגעים בלב כולנו:

הצעתי נישואין הסכמת מיד, היית כל כך שמחה ביום שהתחתנו.

בכל שבת הלכנו יחד להורים ואחרי ההבדלה ראינו סרט"

("רגעי קסם", מתוך "רסיסי לילה")

נשב קצת ביחד על ספסל בגינה"

("היום", מתוך "ענה לי") 

כי הנוכחות של בנאי בלב הקונצנזוס לא באה מתוך רצון שלו לשאוף אל המרכז. בנאי נמצא במרכז כי הוא המיינסטרים בעצמו. יש בו הכל: ישראליות, יהודיות, רוקנרול, מזרחיות, ואפילו "ערביות". והשילוב הזה, עם הצניעות, הענווה והתום שהוא מקרין, הם כנראה אלה שגורמים לכל-כך הרבה אנשים לבקש ממנו "להמשיך לנסוע".