הלינץ' באריק קרפ: הרשעה בהריגה, לא ברצח

בקיץ 2009 מת אריק קרפ בטיילת בחוף תל ברוך בתל-אביב, אחרי שהוכה באכזריות בידי שלושה תושבי ג'לג'וליה - ומת. התביעה האשימה אותם ברצח, אבל היום (ד') קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב  שלא ניתן להרשיע את השלושה בעבירה החמורה ביותר. השלושה הורשעו בהריגה ובעבירות חבלה בנסיבות מחמירות. העונש המירבי על הריגה הוא 20 שנות מאסר.

• עדכונים שוטפים גם בעמוד הפייסבוק של ynet
  

מכתב האישום נגד שלושת הנאשמים המרכזיים ברצח - ג'מיל עדס (25), עבד אל-רחמן עדס (21) וקטין נוסף (17) ששמו אסור לפרסום - עולה כי באוגוסט 2009 הם הגיעו לחוף, שתו לשוכרה ובשלב מסוים פגשו את קרפ, את אשתו שרה ואת בתו אוטליה. אחד הצעירים ביקש מהמנוח ש"יסדר לו" את אשתו או את בתו. משפחת קרפ התעלמה מהדברים ופנו ללכת. אבל אז - כך על פי האישום - קרא הקטין לשני הנאשמים האחרים ואלה החלו להכות את קרפ, בעוד שאישתו ובתו מנסות להימלט.

כשהתקרבו אזרחים למקום, נמלטה החבורה ברכב ליער חורשים ושם המשיכה להשתכר. סוגייה חשובה, שבדיעבד השפיעה מאוד על ההכרעה, היא חוסר יכולתה של הפרקליטות להסביר כיצד הגיעה גופתו של קרפ לים, שם נמצאה בוקר לאחר מכן.

שרה קרפ ובנותיה, היום בבית המשפט (צילום: עופר עמרם)

בהכרעת הדין כתבו השופטים נורית אחיטוב, מרים דיסקין ורענן בן-יוסף כי "תגובתם של נאשמים לא הייתה הכחשה גורפת. הם קשרו עצמם למקום ולזמן", אך לדבריהם "נותרה יריעת מחלוקת שמשתרעת על פני שני מישורים: פן אחד נוגע לשאלות על אופי האירוע, מעורבות הנאשמים ולעוצמת המכות שספג קרפ, ואילו הפן השני עוסק בקשר שבין המהלומות לבין מותו של קרפ".

השופטת דיסקין אמרה כי "התמונה העובדתית שעלתה מדברי העדים לא הייתה אחידה" והדגישה כי "כתב האישום אינו מתיישב עם עדותן של שרה קרפ, שתיארה תקיפה רבת משתתפים". לדבריה, כתב האישום גם אינו עולה בקנה אחד עם עדותה של הבת אוטליה. עם זאת, ציינה דיסקין כי הפרקליטות, באמצעות עו"ד מנחם מזרחי, "בחרה שלא לאמץ את גירסתן בהגשת כתב האישום".

עבד אל-רחמן עדס, הורשע בהריגה (צילום: עופר עמרם) 

"לא מצאנו כל סיבה שלא לתת אמון בגירסתה של שרה, לא נעלמו מעינינו הפגמים, אך לטעמנו אין מדובר בפגמים מהותיים. שרה ואוטליה שיחזרו את האירוע בהיותן קורבנות תקיפה מהמקום הפיזי והנפשי ממקום של חמוסר אונים, הן ראו את התקיפה מבועתות ומגוננות על עצמן מפני התוקפים", כתבו השופטים.

"תמונה של אקסטזת אלימות"

בהתייחס לגרסאות הנאשמים, אמרה השופטת דיסקין: "אלה גרסאות מופרכות ומלאות בשקרים בניסיון להציג את הקטטה כמינורית". על עדותו של פאדי ג'אבר - שהורשע באי מניעת המעשים יחד עם החיילת אור לוי ושלושה נוספים - נאמר כי מדובר "בעדות מתממת וניכר היה כי הוא מנסה להתחכם ולטעון כי אינו יודע ואינו זוכר. גם פואד מוסא (מורשע אחר) ניסה למזער את הנזק ולהרחיק את עצמו מזירת האירוע ומסר תיאור מינורי".

המחלוקת העובדתית נוגעת לעוצמת התקיפה, כך עולה מהכרעת הדין. הנאשמים הציגו גרסה כאילו תקיפתם הייתה מינורית ולא גרמה למותו של קרפ. השופטת דיסקין אמרה: "עולה כי מדובר בתקיפה חמורה וחסרת פשרות. ברובה הגדול המנוח היה מוטל חסר אונים על שביל בטון כשהנאשמים בעטו בו ללא רחם. תמונה של אקסטזת אלימות מכות נמרצות באדם מבוגר וחסר ישע שמבקש רחמים ותחינותיו נפלו על אוזניים ערלות".

לדברי השופטים, "כוחות חיפוש רבים הגיעו לחוף, מכשיר הטלפון הנייד שלקח קרפ כבה והוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. בזמן החיפושים המנוח לא היה בין החיים". עוד קבעו השופטים שלמרות שלא ניתן להוכיח רצח, "אין ספק שיש קשר ישיר בין העובדה שקרפ היה מעורפל חושים דבר שהוביל למותו".

עם זאת קבעו השופטים כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי אם קרפ מת ממהלומות. "לא התגבשה בליבם ההחלטה להמית את המנוח. הוכח ואמרו שלא היה קשר בין התקיפה שעליה אין מחלוקת לבין מותו, שקרפ קם ורץ והם לא רדפו אחריו, לא השתמשו בכלים ולא נתנו לו מכות במקומות רגישים, ולכן לא ניתן לקבוע כי היה שם רצון להמית או כוונה. רצח צריך כוונה מיוחדת, הכנה ורצון להמית. שלושת האלמנטים האלה לא היו".

Read this article in English