ונשמרתם לנפשותיכם, גם בשומרון
תוכחת הרב לבנון נגד רבנים ששולחים את תלמידיהם לקבר יוסף ללא תיאום חשובה, שכן היא מדגישה את ההבדל הדק שבין האידיאליסט לבין השוטה. יותר מדי כללי בטיחות לא נאכפים בשומרון מתוך רצון להפגין: "לא מפחדים"
אירועי טרור, ברוב המקרים, מזמנים אל זירת הדיון הציבורית שיח חרשים בין שמאלנים לימניים, שכמוהו כשני קווים מקבילים. כל צד עומד על המשמר כדי להצדיק את האג'נדה שלו, לעתים מבלי לבחון כלל את המקרה הנדון.
נדיר הוא שבתוך הדי הוויכוח העקר מוצא לנכון גורם בלתי צפוי, ואף מעורב רגשית, למנוע עצמו מהתפלשות בבוץ ההצדקה העצמית, ודווקא להפנות שאלה מביכה אל עבר מחנהו שלו. משהו כמו, "והיכן האשמה שלנו?"
כך עשה אתמול - באומץ רב, יש לציין - הרב אליקים לבנון. מדובר באדם שלא ניתן לחשוד בדעותיו הפוליטיות, ובכל זאת, הוא הרשה לעצמו לצאת בגינוי נחרץ מול הרבנים ששולחים את תלמידיהם לקבר יוסף ללא תיאום עם כוחות הביטחון.
לרוע המזל, הגינוי הזה נשמע מעט מדי, ועבור רבים גם מאוחר מדי. שכן בן יוסף לבנת אינו הראשון שמשלם מחיר דמים יקר תוך כדי פעולה שנחשבה לשגרתית בקרב סובביו. לפעמים אף מדובר בפעולות שכרוכות בהרבה פחות אדרנלין.
"בחצר האחורית של הבית"
מיטב תושבי יש"ע קיפחו את חייהם במהלך טיולים וסיורים - נטולי סיכון כביכול, על-פי הנורמות המקובלות ביישובם. כשמחבלים רצחו מטיילים במערת חריטון, מרחק עשר דקות הליכה מהיישוב תקוע, חבריהם סיפרו שמדובר במקום קרוב שאיש לא העלה בדעתו כי יש לצאת לשם עם נשק. בוואדי קלט נרצחו מטיילים שסיירו ללא ליווי נשק, וגם במקומות אחרים.
אירועי דמים אלה התרחשו ב"מגרש הביתי", בעת שיטוט שגרתי בוואדי או מעין סמוך, בשבילים שהכירו הקורבנות משחר ילדותם, ושהיו עבורם מעין חצר אחורית. שכן דרכו של אדם שהוא מתרגל לשגרת יומו, מפחידה וצופנת סכנות ככל שתהיה. וכמו שפועל בניין לא יהסס לדלג בין הפיגומים שעה, שאדם מן היישוב יטפס עליהם בחיל וברעדה, כך תמצאו לא מעט מתושבי יש"ע המתבטאים בשאננות.
הנה גם היישוב בת עין, שתושביו בחרו מטעמים אידיאולוגים שלא לבנות גדר כי זה "משדר תבוסתנות". לרוע המזל, הפגנת הכוח הסימבולית לא מנעה את מותם של לפחות שני אנשים - בסמוך ליישוב ובתוכו. רכז הביטחון הציע אז לגדר את היישוב, ובתגובה פוטר על ידי מנהליו.
אותה גישה "אנטי תבוסתנית", זו שרואה במיגון בסיסי הפגנת חולשה, ובהימנעות מסכנה רכרוכיות - הינה נחלתם של שוטים. האם אי-יעילותם של אמצעי מיגון וזיהוי בחלק מן המקרים מבטלת את חשיבותם כליל? כלום לא קיימת "חובת השתדלות"?
אפשר ובשם חוסר התבוסתנות יצאו תושבי שדרות לטייל ברחוב בשעת אזעקת צבע אדום? ואולי מוטב כי חקלאי הדרום יפרקו את נשקם כדי לא לצאת פחדנים מול הבדואים?
ההבדל בין האידיאליסט לשוטה
את הערת האגב של הרב לבנון מומלץ וכדאי להרחיב לכדי סיעור מוחות יסודי בקרב רבני היישובים. כזה שיבחן את הקלות הבלתי נסבלת שבה מזלזלים תושבי האזור בכללי בטיחות אלמנטריים כשהם מטיילים ללא נשק בוואדי הסמוך, נמנעים מלמגן את מכוניותיהם, לא נועלים את ביתם בלילה, ומאפשרים לבני הנוער שלהם לעמוד לבדם בטרמפיאדות שוממות מחוץ ליישובים.
דברי התוכחה של הרב הזכירו לי את אימרתו הנפלאה של אלברט איינשטיין: "לא נוכל לפתור את הבעיות המהותיות של חיינו באותה צורת חשיבה שבה היינו בשעה שיצרנו אותן". אי-אפשר להתבונן על תוצאות טרגדיה שמקורה בקהות חושים בראי אותה חשיבה שהינה קהת חושים כשלעצמה.
אם יש מבין רבני יש"ע מי שמעוניינים לעשות בדק בית אמיתי, מבלי לפחד כי האידיאולוגיה שלהם תימצא מאוימת, הרי שזהו הדיון
שהיה עליהם להעלות כבר מזמן לסדר היום: ההבדל הדק שבין האידיאליסט לבין השוטה. זה הזמן לרענן את כללי הבטיחות ולהזכיר לתלמידיכם כי על מצוות יישוב הארץ עוד קיימת מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, אולם על מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" והדגש על "מאוד", טרם נשמעו כל השגות.
אינכם רוצים לגדל דור של פחדנים ורכי לבב השוקטים על שמריהם וחוסים בצל הפלדה, אך באותה מידה אינכם מעוניינים בהרפתקנים המשליכים עצמם אל מול הסכנה, ומשחקים ברולטת החיים.
לפנייה לכתב/ת 
