מקפצה למדינה פלסטינית
הסכם הפיוס בקהיר עדיין טומן בחובו יותר סימני שאלה מסימני קריאה - האם מצרים הבטיחה פתיחה של מעבר רפיח? האם חמאס ישתלב במנגנוני הביטחון? האם גלעד שליט ישוחרר מהשבי? מה שברור הוא שההסכם אינו מבשר טובות לישראל
מאז השתלט חמאס על רצועת עזה, ביוני 2007, נעשו נסיונות חוזרים ונשנים של המצרים, של הסורים ושל גורמים אחרים להביא לפיוס בין פתח והרשות הפלסטינית, בראשות אבו מאזן, לבין ממשלת חמאס שקמה בעזה. הנסיונות לא צלחו, למרות ששני הצדדים הכריזו על רצונם בפיוס כזה. בביקורו בתוניסיה לפני שבועיים, עוד התלונן אבו מאזן שחמאס מכשיל את השיחות, למרות שהמצרים עשו שינויים בטיוטת ההסכם המוצעת על ידם ברוח דרישות החמאס.
אבו מאזן צדק גם כשאמר שהאיראנים טרחו הרבה כדי לטרפד הסכם פיוס אפשרי בין שני הפלגים הפלסטינים. לכן, סברו כל המומחים בישראל, כולל גורמי הערכה בקהיליית המודיעין כי הסכם פיוס בין פתח לחמאס ובין הרשות הפלסטינית לבין ממשלת חמאס בעזה לא יקרום עור וגידים ולא ייחתם. הערכה זו רווחה בישראל בימים האחרונים ממש, גם אחרי שברצועת עזה היו הפגנות המוניות של עזתים, שקראו לסיום הסכסוך בין שני הפלגים הפלסטינים.
לכן, גדולה כל כך ההפתעה, כאשר הודיעו היום כל הצדדים כי הגיעו להסכם פיוס שבמרכזו ממשלה זמנית "עם יעדים ברורים" ומועד לבחירות ברשות הפלסטינית. בישראל יצטרכו לעשות הערכה מחדש, בין השאר, מפני שייתכן שמה שסלל את הדרך לסיכום המפתיע הוא ויתור מצרי גדול, ששכנע את חמאס לחתום על ההסכם. ויתור כזה יכול להיות פתיחת מעבר רפיח לתנועה חופשית של סחורות ואנשים ואולי גם מגבלות אחרות שהוטלו על חמאס. ויתור אחר עשוי לכלול התחייבות מצרית לתמוך בדרישות חמאס מהרשות הפלסטינית ומאבו מאזן, שיפסיקו להתנכל לתשתית חמאס בגדה המערבית ויתנו לחמאס חלק בשליטה באש"ף. אלו הן כאמור השערות, משום שהפרטים על ההסכם שנחתם עדיין ממשיכים לזרום.
האם ייפסק שיתוף הפעולה הביטחוני?
מה שעיכב בעבר את חתימת ההסכם היה דרישת חמאס להשתלב כגורם כמעט שווה ערך לפתח בארגון השחרור הפלסטיני, שהוא מקור הלגיטימציה להסכמים שנעשו ויעשו עם ישראל. מה שמעניק למעשה לחמאס אפשרות לטרפד כל הסכם שינסה אבו מאזן להשיג איתנו, ויעניק לחמאס שליטה ברחוב הפלסטיני בסופו של התהליך. בהסכם נקבע כי חמאס יצטרף לאש"ף, אך עדיין לא ברור מה יהיה משקלו בארגון הגג.
בהסכם הוחלט כי נציגי חמאס ישולבו בוועדה ביטחונית עליונה, בעקבות דרישת הארגון לשילובו במנגנוני הביטחון של הרשות בעזה וגם בגדה המערבית. אם אנשי חמאס אכן ישולבו בפועל במנגנוני הביטחון של הרשות, משמעות הדבר היא קץ לשיתוף הפעולה הביטחוני האפקטיבי בין ישראל לרשות הפלסטינית וקץ לפעילות מסכלת אפקטיבית של מנגנוני הביטחון של הרשות ביהודה ושומרון נגד תשתיות הטרור של חמאס. לא רק תשתיות הטרור של חמאס עשויות להיבנות מחדש אלא גם התשתית הפוליטית. אבל לשם כך דרוש זמן וייתכן מאוד שזו הסיבה שחמאס הסכים לדחות את הבחירות ברשות הפלסטינית בעזה וביהודה ושומרון בעוד שנה, כדי שיספיק להתבסס.
מה מקבל אבו מאזן? הנשיא הפלסטיני מקבל לגיטימציה פוליטית מחודשת לשלטונו ברחוב הפלסטיני, משום שפורמלית, כהונתו כנשיא תמה מזמן. כעת, אבו מאזן הוא נשיא לכל דבר עד שיערכו הבחירות החדשות. עובדה זו מאפשרת לו גם להופיע באו"ם ולדרוש הכרה במדינה פלסטינית כגורם לגיטימי המייצג גם את הפלסטינים ברצועת עזה וגם בגדה המערבית. זה יתרון לא מבוטל עבור אבו מאזן ואנשיו, המתכננים בספטמבר לבקש הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 67'.
בעבר דרשו המצרים כי תנאי לפיוס והיענות לדרישות חמאס הוא מה שהם כינו "פתרון בעיית גלעד שליט". לא ברור כיצד ההסכם הזה יטפל בסוגיה כאובה זו. הסכם פיוס בין פתח לחמאס, שיהיה בתוקף לקראת אותו מהלך, שומט קלף מיקוח חשוב מידי הדיפלומטיה הישראלית הטוענת בעקביות באוזני חברות האו"ם כי אבו מאזן, בדורשו הכרה במדינה פלסטינית, מייצג למעשה רק את הגדה המערבית. חמאס זוכה ליתרונות רבים, כולל לגיטימציה בינלאומית, שתאפשר לו לקבל סיוע כספי מגורמים בינלאומיים.
נותר רק לראות אם חמאס יסכים לתנאי הקוורטט הדורש ממנו להכיר במדינת ישראל, להימנע מאלימות ולכבד הסכמים קודמים שחתמה הרשות עם ישראל. כלל לא ברור אם חמאס קיבל עליו תנאי זה. לחתימה על הסכם הפיוס יש יתרון נוסף, גם מנקודת ראותו של אבו מאזן וגם מנקודת ראותו של הניה. היתרון הוא ששני הצדדים נענים בכך לדרישת הרחוב הפלסטיני, שמוחה על הפילוג בין הרצועה לגדה ואף הפגין נגד פיצול זה.
כאמור, הפרטים המלאים של הסכם הפיוס עדיין לא ידועים ולכן מוקדם לשפוט מה עשויות להיות או עלולות להיות התוצאות המעשיות של הסכם זה. בכל מקרה, די ברור שהוא אינו מבשר טובות לישראל מפני שהוא מאפשר לחמאס להפעיל מנופים חזקים יותר, כדי לסכל הסדר פוליטי ארוך טווח בין ישראל לרשות הפלסטינית.