כשעולמות רחוקים נפגשים. אופנה עם תקווה

דקות הסיום של תצוגות אופנה הן תמיד מרגשות. המתח מתחיל להתפוגג, כל העבודה הקשה נפרשה כבר לפני עיניים בוחנות ומחיאות הכפיים נמסרות בנדיבות. גם בחדר התצוגות הקטן של סטודיו 6B במרכז תל אביב נשמעו מחיאות הכפיים ומחמאות, אבל האווירה הייתה טעונה בהתרגשות מסוג אחר.

שבע השמלות שהוצגו על ידי שתי דוגמניות ביישניות הן פרי עבודה משותפת של הסטודנטיות במגמת עיצוב האופנה בשיתוף צעירות שמטופלות בהוסטל שיקומי ומרכז יום הסמוך שמפעילה תוכנית סלעית (המסייעת לנשים לצאת ולהשתקם ממעגל הזנות והסמים – ה"ר).

השמלות שהוצגו, ייוצרו באופן במהדורה מצומצמת על ידי בית האופנה גרטרוד שליווה את הפרויקט מתחילתו ובקרוב תיערך מכירה פומבית בה תימכרנה השמלות - כל ההכנסות קודש לתוכנית השיקום.

• הצטרפו לעמוד שלנו בפייסבוק
  

הסטודנטית ענת ברמן מציעה שמלה עם מפתח גב חשוף

בגדים יוקרתיים בסמוך להוסטל שיקומי

שיתוף הפעולה החריג בנוף האופנה המקומי שמשלב עבודת סטודנטיות עם חזון של נשים שאינן באות מתחום האופנה נוצר דווקא בשל הקרבה הפיזית של כל הנוגעים בדבר. "אנחנו, גרטרוד וההוסטל נמצאים במרחק הליכה קצר אחד מהשני", מסביר עידו רקנטי, ראש מגמת האופנה בסטודיו, שהנחה את הפרויקט ביחד עם בלה גרושונוביץ. "אבל כולנו בעצם לא ממש נפגשים, כי מדובר בעולמות שונים. הפרויקט הזה, שמבחינתנו כל צד מקבל ממנו משהו משמעותי, נועד להתאים בין המרחק הפיזי למרחק הרעיוני. שסטודנטיות לעיצוב אופנה מעצבות שמלה עם נשים שנמצאו בשיקום אחרי שיצאו מהרחוב, נגמלו מסמים או פרצו את מעגל הזנות, הן נחשפות לעולמות שלא סביר שהן היו נחשפות אליהם בדרך כלשהי". 

אליסון שומרוני עיצבה שמלה בצבע חאקי. גם התיק תואם

- אופנה יכולה לחבר בין אנשים?

"בהחלט. אופנה מחברת בין החיצוניות לתחושה הפנימית. קשר בין הבגד לגוף, לנשיות. איך את מביעה את עצמך דרך בגדים וגם יוצרת אידבידואליזם. שמלה מבחינתי היא הבגד האולטימטיבי לביטוי עצמי וכל אחת מהמשתתפות בקורס בין אם היא סטודנטית, בוגרת או דיירת בהוסטל - יכולה להתחבר לרעיון הזה וגם לסובבות אותה".  

תמר פיס עיצבה שמלה באלגנטיות מאופקת

מה אפשר להספיק בשעתיים

תהליך עיצוב השמלה נערך לאורך שלושה חודשים. כל סטודנטית הוצמדה למטופלת אחת, ובהנחיית עידו רקנטי ובלה גרושונוביץ ערכו מפגש שבועי בו תיכננו, עיצבו וביצעו את השמלה הנכספת. "את בעצם אומרת לעצמך מה אני יכולה להספיק בשעתיים עבודה", אומרת מיכל מוטיל (33) בוגרת המסלול ומשתתפת הפרויקט "במיוחד שאת צריכה לעבוד עם עוד בן אדם שלא בא מעולם האופנה, שלא יודע לעצב ואין לו את הרקע המקצועי ובכל זאת, זו הייתה חוויה מדהימה ושעתיים זה המון זמן עבודה".

- פחדת מקשיים שעלולים להתעורר?

"כן, היו הרבה חששות, הרי יש לנו שיח שונה ותפיסה שונה. היו לנו שיחות שהיא פתאום הייתה זורקת לי דברים מהעבר, איזו חוויה שהיא נזכרה בה וזהו. את עוצרת הכל ומקשיבה. אין לך בעצם ברירה. אני ממש מצאתי את עצמי נפעמת מול הסיפורים של בת זוגי לתהליך ובסופו של דבר אני מעריצה אותה על מה שהיא עשתה. לצאת משם, זו הגבורה האמיתית מבחינתי". 

מיכל מוטיל עיצבה שמלה במשחקים גיאומטריים

- איך התנהל תהליך העיצוב?

"היא מאוד רצתה ספורט אלגנט ואני? מה לי ולספורט אלגנט? אלגנטי אני עוד מבינה, אבל ספורט? אבל היא מאד התעקשה על זה וכיוונה לזה עם דגש על נוחות ושיהיה נעים על הגוף, זורם ואני ראיתי את זה כאתגר. בסוף יצאה לנו שמלה בדיוק כמו שהיא רצתה וגם אני מאד אהבתי אותה. יש בה משהו ספורטיבי, אבל את יכולה ללבוש אותה עם קלאץ' ונעליים שטוחות ולהוסיף לה אלגנטיות".

- מה את לוקחת איתך מהפרויקט?

"לא לקטלג. לתת לעצמך להיות מושפעת מהאדם שמולך ולדעת גם לקבל המון. היא מישהי שבחיים לא הייתי חושבת שאני אתחבר אליה, בטח שלא אלמד ממנה והנה. גיליתי על עצמי דברים חדשים, התייחסות חדשה לגוף האישה ולרצונות שלה. איזו שמלה היא רוצה ללבוש, מה חשוב לה ועל מה היא מוכנה לוותר. אפילו הכנתי לה שמלה מתנה שישאר לה זיכרון מתוק ממני".  

שיר משעל עיצבה שמלה עם כתפיה אחת והרבה שיק

שמלה שעיצבה אחת המטופלות בהנחיית בלה גרושונוביץ