בתחילת השבוע עוד היינו בעיצומם של ימי חג הפסח, ימים בהם חגגנו והודינו לה' על הניסים והנפלאות שעשה עימנו ועם אבותינו ביציאת מצרים. ויחד עם החג, התחלנו גם את התקופה הנקראת "ימי ספירת העומר", הימים בהם אנו מתכוננים לחג השבועות תוך ספירת הימים המתקדמים לקראת חג מתן התורה.

כידוע, בימי ספירת העומר ישנה הדגשה מיוחדת על עניין "אהבת ישראל". וזאת משום שבימים אלו – עד ליום הל"ג בעומר – מתו אלפי תלמידי רבי עקיבא, שחכמינו ז"ל מגלים לנו את סיבת מיתתם: "משום שלא נהגו כבוד זה בזה". ומכך באה ההוראה לכל אחד מאיתנו, לעסוק בימים אלו באופן מיוחד בעניין אהבת ישראל על כל המשתמע מכך.

והנה, בדיוק בפרשת השבוע העכשווית, פרשת קדושים, מופיע הציווי: "ואהבת לרעך כמוך". זו מצות אהבת-ישראל, המהווה מפתח לכל התורה כולה, עליה התבטא רבי עקיבא ואמר שהיא כלל גדול בתורה.

וכאן עלינו לשאול מתוך גישה מעשית לדברים: איך בדיוק עלינו לקיים מצווה זו? ובכן, גדולי החסידות תיארו שלושה רבדים בעומקה של אהבת-ישראל וביוקר של כל יהודי: הבעל-שם-טוב טיפח את האהבה לאנשים הפשוטים. הוא אמר, כי אנשים אלה, המקיימים מצוות בתמימות, יש בהם מעלה אפילו לעומת הלמדנים הגדולים. הוא הסביר תמיד שמעלת מעשה המצוות הפשוט והתמים גבוה ממעלת לימוד התורה העמוק ביותר. כאן אנו רואים כיצד צריכים להתייחס באהבת-ישראל גם לאנשים פשוטים, שאין בהם מעלות מיוחדות של ידיעה והשגה. אולם עדיין מדובר ביהודים טובים, תמימים ויראי-שמים, אם כי אנשים פשוטים.

ממשיכו של הבעל-שם-טוב, הידוע בכינויו 'המגיד ממזריטש', הרחיב יותר את משמעות המצווה. הוא קרא פעם לאחד מבחירי תלמידיו ואמר לו: "האזן למה שאומרים עתה בשמיים, שאהבת-ישראל היא לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור!" זה ביטוי מופלא של אהבת-ישראל – לאהוב לא רק יהודי פשוט, אלא אף רשע גמור! ויותר מכך: לאהוב אותו באותה עוצמה כפי שאוהבים צדיק גמור!

המגיד ממזריטש בעצם חושף את הנקודה הפנימית שביהודי, שכאשר מגיעים אליה מגלים, שגם רשע גמור יקר כמו צדיק גמור. אולם גם אהבה זו עדיין מדודה ומוגבלת היא. כשאומרים שצריך "לאהוב כמו", פירוש הדבר שיש הבדל בין יהודי ליהודי, אלא שאף-על-פי-כן צריך לאהוב את כולם.

וכאן מגיע מייסד חסידות חב"ד 'בעל התניא', ומוסיף עוד יותר וכותב בספרו, שאהבת-ישראל צריכה להיות אהבה שאינה מדודה כלל; כמו אהבת אחים, אהבה שטבועה בעצם המהות. לפי דבריו, הציווי "ואהבת לרעך כמוך" הוא כפשוטו – כמוך ממש! כשם שאין האדם חדל מלאהוב את עצמו בסיבת החסרונות שבו, שהרי "על כל פשעים תכסה אהבה", כך בדיוק עליו לאהוב כל יהודי, באהבה שלמעלה מכל חשבון.

כיצד אכן ניתן להגיע לאהבה עצומה כזו לכל יהודי? מבארת תורת החסידות: ראשית, אהבת-ישראל היא פועל יוצא מאהבת-ה'. מאחר שיהודי אוהב את הקב"ה, ואהבה זו נטועה בעצם מהותו, שהרי בני ישראל נקראים בפסוק "בנים לה' אלוקיכם", ממילא הוא אוהב כל יהודי, כי האוהב מישהו, אוהב גם את מי שהאהוב אוהב.

שנית, ובעומק יותר, כל בני-ישראל בשורש נשמתם הם עצם אחד ("חלק א-לוה ממעל ממש"), כך שאהבת-ישראל אינה אהבה לשני, אלא אהבה לעצמו, לחלק ממנו. זה שורשה של אהבת-ישראל!

עלינו להתבונן ברעיונות אלו שנאמרו על ידי גדולי ישראל, להרגיל את עצמנו בהסתכלות טהורה על הסובבים אותנו, וכך לקיים את המצווה החשובה כל כך, מצווה עליה הובטחנו, שבזכותה ובשכרה, ניגאל גאולה אמיתית ושלימה – בקרוב ממש!

שבת שלום.

הרב יוסף ארבוב הוא מנהל ישיבת "תפארת תמימים", גבעת אולגה