משפט ראווה

רבותי, אלוהים מוציא ספר חדש. "התנ"ך 2". לא תקנו? בטח תקנו (או לפחות תקבלו בסוף התיכון או הטירונות). נכון, עברו כמה שנים מאז הספר הקודם, ורוב הסיכויים שהסופר הזדקן, ורואים את זה בכתיבה שלו. בכלל, כל הקטע הזה של סופרים מבוגרים שמנסים לכתוב משהו עדכני הוא בדרך כלל כישלון ידוע מראש, ובטח כשמדובר בספר המשך. ובכל זאת, התנ"ך היה ספר מעולה. לא שאי פעם קראתם אותו, אבל בטוח התכוונתם.

טוב, עכשיו הגיע הזמן להתוודות שכל זה היה משל. אלוהים לא מוציא ספר המשך כי הוא עדיין בהלם מהתגובות על הקודם, וזה גם לא ממש כלכלי לכתוב בעברית. מה שכן קרה זה שסקוט טורו - מבכירי כותבי המותחנים המשפטיים, האיש שמשתמש בג'ון גרישם בתור קיסם שיניים - הוציא ספר המשך לקלאסיקה שלו "בחזקת חף מפשע".

כמו כל דבר חוץ מקללות בערבית, באנגלית זה נשמע יותר טוב. הספר הראשון נקרא במקור Presumed Innocent, וההמשך נקרא Innocent, מה שתורגם אצלנו ל"מעבר לספק סביר". מן הסתם לא קראו לו "חף מפשע" כי שני ספרים מתורגמים כבר קיבלו את השם הזה, ונשאלת השאלה למה זה לא מפריע להורים של ילדים שקוראים להם יהלי.

העלילה בממש קצרה: ראסטי סאביץ', נשיא בית המשפט לערעורים, הואשם לפני 20 שנה ברצח קולגה שהיתה המאהבת שלו. עכשיו הוא מואשם ברצח אשתו. הספר מסופר מכמה נקודות מבט, ומצליח לעניין ולמתוח אותנו עד הרגע האחרון ממש. וזה לא רק ספר המשך שמצליח להיות מובן גם למי שלא קרא את הקודם, אלא שהוא עוד עושה את זה בלי ספוילרים ל"בחזקת חף מפשע". גאוני.

• מעבר לספק סביר, סקוט טורו, הוצאת אריה ניר 
  

הרעיון הבסיסי מגניב: מישהו מקבל הביתה מכתב שאומר לו לחשוב על מספר, כל מספר, ואז הוא מגלה שכותב המכתב ניחש על איזה מספר הוא חשב. הוא

 לא מספיק להיגנב, כי ממש קצת אחר כך הוא נרצח - הוא, ועוד כמה שקיבלו מכתב זהה. הבעיה היא שהנרצח הוא טיפוס מעצבן, והחוקר הוא טיפוס מעצבן, ואשתו אפילו עוד יותר. מכאן שבאופן יחסי, הרוצח הוא אחלה גבר.

• חשוב על מספר, ג'ון ורדון, הוצאת כתר והוצאת עברית
  

מותחן קלאסי על חוקר פרטי מבואס שנוסע לתאילנד לחפש בחורה שנעלמה, ומצליח להסתבך בין כוס לכוסית. רוב הספר אי אפשר להבין מה לעזאזל קורה, אבל בסוף, אחרי ערמת גופות מכובדת, הכל איכשהו מתחבר.

• צרות בגן עדן, יגאל צור, הוצאת כנרת זמורה ביתן