2:0 לבתי הדין על הציבור

בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

מה נגיד אילו

בשיחה עמה העלינו את האופציות העומדות בפניה, באם הדיין ישאל אותה בשעת סידור הגט, לגבי

שמירת המצוות שלה. שרית העלתה את האופציה של "שקר". הסברתי לה שלא אוכל לתמוך בגישה הזאת, ואף הבהרתי לה, שלא כל כך פשוט לשקר ולטעון שהיא שומרת מצוות, כשהיא לא. ניתן לעלות על זה די בקלות.

איך הגענו לזה

כך פטפטנו במשך כחצי שעה, עד שהחלה להתברר תמונה שונה לגמרי על חייה של שרית. היא כלל לא נוסעת בשבת ("בעלי והילדים נוסעים בשבת, אבל אני לא"), היא מקפידה להדליק נרות שבת, מקדשת על היין ודואגת להבדלה. כמו כן, שמרה שרית לאורך כל השנים על טהרת המשפחה, עד להכרזתו של בעלה "אני לא נוגע בך יותר". למעשה, לאחר הגיור שלה התגוררה שרית במשך מספר שנים ביישובים דתיים, וחייתה בקהילות דתיות. ובכלל, תוך כדי שיחה התברר ששרית כלל לא התגיירה בעקבות רצונה להינשא, אלא מתוך רצון כן להסתפח בנחלת ה', ורק כחמש שנים לאחר גיורה פגשה במי שהפך לבעלה. עד שנישאה – שמרה שרית על קלה כחמורה.

הסיפור של שרית נגמר טוב, הודות לעבודת הכנה מקדימה, והרבה מזל. אבל עשרות תיקים אחרים נגמרים רע מאוד. מסע ההפחדה הזה חייב להיפסק, ועימה הנבירה של דיינים, היושבים כערכאה שיפוטית במדינת ישראל, בחייהם הפרטיים של אנשים.

ואני תוהה: איך הצליחו הדיינים לשכנע את כולנו בהלכה חדשה - שניתן לבטל גיור? כיצד הם הצליחו לגרום לכלל הציבור לשתף עימם פעולה, ולעצור נשימה בכל פעם שגר נכנס בין כותלי בית הדין, בתקווה שייצא משם כיהודי? שתי נקודות לבית הדין, אפס נקודות לעם ולהלכה.