צבאות השם בצהוב

אומרים שספורט זה דת, אבל כדורסל - זה כבר ממש ענף של דוסים. הוא לא משוחק בשבת, לקבוצה של המדינה יש רב, מול ז'לגריס ובדלונה התחולל "נס" משמים, וביציעים אפשר לספור כיפות כמו בקורס קצינים. או במילים אחרות: עזבו אתכם מיום הזיכרון, רק תזיזו לנו את חצי הגמר משבת.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

בין ים הכיפות (חלקן כמובן צהובות) אפשר, למרבה ההפתעה, למצוא גם כמה שחורות. אחת מהן שייכת ליוני רוזנבוים (20) מבני ברק, תלמיד ישיבה חרדית.

"הרומן שלי עם מכבי התחיל ברגע שנולדתי – ככה זה אצלנו בבית", הוא מספר, "כבר בבית חולים מקבלים את הצעיף הצהוב-כחול. זה עבר מאבא שלי אל אחי הגדול, שגם היה צלם של מנהלת הליגה, ואז אליי. אין כזה דבר אצלנו יום חמישי בלי מכבי".

רוזנבוים שר ורוקד עם דרק שארפ (צילום: נועם כפתורי, gate 11) 

רוזנבוים אף הלך רחוק יותר מהאוהדים האחרים במשפחה: עד גיל 10 רק צפה במשחקים, אחר כך הלך לחשובים שבהם, ובהמשך לכל המשחקים שמתקיימים בארץ – בליגה הישראלית וביורוליג ("בין אם זה לנסוע למשחקי חוץ

בגליל, בעפולה ובמקומות הכי רחוקים"). ויש לו גם תוכנית לקנות מינוי לשנה הבאה, "בעזרת השם".

ומאיפה לתלמיד ישיבה כסף לכרטיסים? "זה יקר, אבל אני בארגון אוהדים gate 11 ושם אין כזה דבר שאין כרטיסים. עוזרים לך למצוא תמיד - ובמחיר הכי טוב. וגם אם יוצא טיפה יקר – מסתדרים. בשביל זה יש את אבא...".

המשפחה, מספר רוזנבוים, מפרגנת ("זה בסך הכל תחביב טוב, וזה מכבי - איך אפשר להגיד לא?"). לדעתו, גם הישיבה לא רואה בזה פסול: "כל עוד זה לא גולש יותר מדי לזמני הלימוד - אין בעיה. כמובן ששומרים על התנהגות נאותה לנער דתי".

המשפחה משער 11

האוהד החרדי עוד לא טס לפיינל-פור אירופאי, אבל מעיד כי קיום משחק חצי הגמר בשבת היה הדבר היחיד שמנע ממנו לצאת לברצלונה. "בשנה הבאה, בעזרת השם, המשחק יהיה מוקדם יותר ואני יהיה שם", הוא מצהיר, שהרי העפלתה של מכבי למעמד כלל אינה מוטלת בספק מבחינתו. "זו חוויה שלא תיאמן - במיוחד כשאתה נוסע עם

כל החברים שלך משער 11. זה כמו משפחה".

אז רוזנבוים נשאר השנה בארץ, אבל גם כאן לא יצפה במשחק הראשון. "תמיד אפשר להקליט, ומיד כששבת יוצאת אני סוגר את הטלפון ויושב לראות. בסופו של דבר, הדת והשבת קודמים להכל. הרבה רבנים אומרים שספורט זה טוב, אבל רק בתור פנאי, תחביב או סתם בשביל קצת לשנות אווירה מלימוד התורה - אבל כל זה רק כדי להצליח יותר בלימוד. כלומר זה אמצעי, לא מטרה בפני עצמה".

ומה מקומו של אלוהים במשחק? נס ז'לגיריס? יד אלוהים? יוני חוזר שבע שנים לאחור, ולא נרגע: "אני בן 13, ובאותו זמן נמצא רחוב ליד כיכר רבין, בבית של סבתא שלי. זה רגע שאני לא אשכח בחיים. הרגע הכי מאושר שהיה לי עם מכבי. היינו כל המשפחה, אני זוכר 30 איש שומעים את המשחק ברדיו ובשניה שדרק קלע - לא היה רדיו. הוא פשוט התפוצץ מצעקות. יצאנו לכיכר, אלפי אוהדים קופצים, כל תל אביב חסומה. באותו תקופה היו הרבה בלגנים עם הערבים, ופתאום כזאת שמחה שהתפרצה.

"להגיד שהכל משמיים? זה ברור, זה כל אחד יודע. אבל להגיד שה' עשה בכוונה ככה - זה לא שייך, כי אין כזה דבר ניסים בכאלו דברים. הוא לא מתעסק בזה. וכמובן, אין ניסים בספורט. שם הכל יכול לקרות. זה עניין של להיות בזמן הנכון במקום הנכון ולעשות את מה שאתה יודע. דרק היה שם בשביל זה".

היכל נוקיה עלול לעלות בשידוך

אבי (24), אברך כולל תושב בני ברק, התוודע למכבי תל-אביב בשנת 2004, כתלמיד הישיבה הליטאית היוקרתית פוניבז'. הייתה זו השנה בה זכתה מכבי בגביע היורוליג הראשון מבין השניים הרצופים של עידן פיני גרשון-פארקר-שאראס-באסטון-וויצ'יץ'. הוא וחבריו לישיבה רצו גם הם לגעת בתהילה.

"שנתיים ראיתי רק את המשחקים באירופה, אבל אחר כך נכנסתי לזה יותר", הוא מספר, "התחלתי להכיר הרכבים, לצפות גם במשחקי ליגה ולהבין קצת את הטקטיקה".

אבי ראה את המשחקים עם חבר'ה קבועים מהישיבה, בקיוסק סמוך - אך הוא מבהיר כי לא הם המציאו את הגלגל. "זה קרה הרבה לפנינו ונמשך אחרינו, רק הבחורים מתחלפים". למשחקים ממש, בהיכל נוקיה, לא יצא לו ללכת – בתחילה, כבחור ישיבה, כדי שלא יראו אותו ואז ישלם על כך מחיר ב"שוק השידוכים", ולאחר שהתחתן, לפני כשנתיים, מטעמים של נוחות ומחיר בלבד.

היה נס?

ואיך מגיבה הסביבה החרדית? "ההורים לא מתו על זה, אבל לא ממש הפריע להם, וכך גם בישיבה. זה לא משהו כזה בעייתי. סך הכל תחביב, שכל עוד אתה לא הופך את השחקנים לאלילים ואין הערצה, אלא רק יושבים ומנתחים משחקים – זה לגיטימי לשעות הפנאי בדיוק כמו טיול. אני רואה מכבי עם חברים ולא עושה מזה טקס פולחני יותר מדי רציני".

אבי שומר על פרופורציות, ומשתדל לא לערב באהבתו לספורט את האמונה הדתית. נס ז'לגריס? "נחמד

לתת לזה שם כזה, אבל כמספר הפעמים שזה קרה למכבי היה נס הפוך שהיריבה ניצחה ברגע האחרון. זה משחק דינמי ומדי פעם יש שלשות ניצחון".

ושאלת השאלות: מה עושים עם חצי הגמר שמשוחק מחר בלילה? "אי אפשר לראות את זה – גם בגלל חילול השבת עצמו שכרוך בזה וגם בגלל שזה 'עובדין דחול', כלומר עניין של חול שאסור להתעסק בו בשבת. את חצי הגמר נגד סיינה ב-2008, שגלש לתוך השבת, ראיתי למחרת בשידור חוזר, בלי שידעתי את התוצאה. כנראה שזה מה שאעשה גם השנה".