זיקוקי הדינור על סף שיגור
"היה שווה להילחם על שינוי שעת הגמר. עכשיו נשאר לתת 'פוש' אחרון ולהנחית את הגביע בת"א לחגיגות יום העצמאות". מוטי דניאל התרשם מהניצחון על ריאל מדריד וממתין לגמר הגדול מול פנאתינייקוס
העונה החלומית של מכבי נמשכת, כשהקבוצה מגיעה עד קצה הפירמידה. משחק הגמר מול יריבה מיתולוגית - פנאתינייקוס. לאורך כל הערב מכבי הייתה טובה יותר, ממוקדת יותר ונחושה יותר מריאל מדריד.
- הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
- בלאט: "הגמר ביום א' - בשביל כל המדינה"
- צפו באלבום התמונות מהפיינל פור
- חוזרת למעמד הבכיר: פנאתינייקוס בגמר היורוליג
- אוברדוביץ': מקווה להשלים את הצעד שחסר לגביע
- צפו בתקציר ניצחון מכבי ת"א על ריאל מדריד
זה אמנם החל בצליעה קלה, עם התרגשות וידיים שרעדו טיפה מקו העונשין, אבל גיא פניני בקור רוח סימן את הדרך - עם מטח שלשות שהחזיק את מכבי צעד אחד לפני ריאל.
אפשר היה לראות הבדל ברמת המוכנות הטקטית של שחקני מכבי תל אביב מול היריבה הספרדית. במכבי הרבו לבצע שינויי הגנה ושימוש חכם באיזורית, כאשר שחקני ריאל לא הצליחו לפצח את ההגנה. בהתקפה היה ריווח מעולה של משחק ההתקפה העומדת, מה שאפשר חדירות עד הטבעת, והוצאות לשלשות חופשיות.
שני דברים החזיקו את ריאל קרוב עד המחצית. הראשון, אחוזי קליעה נמוכים של הצהובים, אשר התקשו להתמודד עם המסה הפיזית מתחת לסל ולהשיג סלים קלים. השני זה הצד השני של אותו מטבע. הספרדים ידעו לנצל את היתרון הפיזי כדי להשיג נקודות בהזדמנות שנייה אחרי ריבאונד התקפה.
התמודד בגבורה מול ענקי ריאל. שחורציאניטיס (צילום: עוז מועלם)
אחרי ההפסקה הפקק השתחרר. ככל שהמשחק התקדם נראה שהמכבים מרגישים ביטחון, אולי גם בזכות הקהל הרב שדחף אותם מהיציעים. ג'רמי פארגו חזר לריקודים שלו כמו בסדרה מול ויטוריה, בלו הצטרף לפניני בקליעות מעבר לקשת וסופו והנדריקס התמודדו בגבורה מול ענקי ריאל.
מעל כולם היה כמובן צ'אק אידסון. לדעתי זהו משחקו הטוב ביותר במכבי, שחקן שעליו חשבו כאשר החתימו אותו. לאורך הדרך הייתה לי בעיה עם אידסון. תמיד חשבתי שהיכולות שלו מדהימות, והפוטנציאל בשמיים. יש לו מגוון תנועות מרשים ומימדי גוף ואתלטיות נדירים. הבעיה שלי שתמיד חשבתי שהוא לא מעז מספיק. שהוא זז הצידה ברגעים בהם צריך אותו יותר מכל.
הופעה מדהימה משני צדי המגרש. צ'אק אידסון (צילום: עוז מועלם)
היום הוא הופיע. תחילה די בשקט אבל עם ההצלחה הגיע הביטחון וצ'אק נתן הופעה מדהימה משני צדי המגרש. היו לו כמה פעולות ששברו את היריב. שתי שלשות בסוף שעון, והחטיפה מפישר שהעלתה את הפער לדו-ספרתי, אשר לאחריה מכבי לא הביטה יותר לאחור. אין זמן טוב יותר מאשר בפיינל פור לעלות מדרגה ולהיות MVP.
כאמור, המוכנות המנטאלית בצד הצהוב הייתה הגורם המכריע. צוות המאמנים, יחד עם המסורת והניסיון של כל המועדון, הביאו את השחקנים לרמת המחויבות הנדרשת במעמד כזה.
סרחיו יול. ריאל נראתה רוב הדקות חסרת אונים (צילום: גטי אימג'ס)
הכל התחיל מהגנה אגרסיבית כיאה וכנדרש מהמעמד. פעמיים במחצית הראשונה ביצעו הצהובים עבירה בלתי ספורטיבית שמסר בצידה - אנחנו כאן בעלי הבית, אצלנו אין סלים קלים ומי שרוצה לנצח אותנו צריך להיות ראוי לכך וקשוח מאוד.
זאת הדרך לנצח משחקים כאלה, ובמכבי ידעו את זה טוב יותר מריאל. בכלל, במשך דקות רבות נראה היה שריאל כל כך מבולבלת וחסרת אונים. מכבי הייתה היוזמת וריאל הצד שמגיב, עד שהבלאנקוס נותרו ללא תגובה וזרקו מגבת לבנה.
צעד אחד לפני הנפת הגביע, זה מוקדם מלסכם, ואני בטוח שאף אחד במכבי לא מסתפק במה שהיה, אלא כולם מביטים קדימה בתקווה.
הגמר יהיה סיפור שונה. פנאתינייקוס בעלת ניסיון אפילו יותר ממכבי. על הקווים עומד אצלה השועל הגדול מכולם, איש שהוא אגדה בשבילי כבר שני עשורים. אצלו כל אחד יודע מה מצפים ממנו לעשות, ושאוי ואבוי לו אם לא יבצע את ההוראות כהלכה. לפאו חבורה קשוחה שיודעת מה צריך לעשות כדי לנצח, ולכולם שם יש קבלות להראות.
למרות זאת, יש לה נקודות תורפה, אשר באו לידי ביטוי לא פעם במהלך העונה, וזאת לא חבורה בלתי מנוצחת כמו אלופות אחרות שהכרנו בעבר. מכבי תצטרך לרוץ ולהפוך את המשחק למהיר כדי לא להיתקע בהתקפה המסודרת מול הגנה הרצחנית של הירוקים. אם ישכילו להשיג נקודות בהתקפות מעבר, והשלשות תכנסנה כמו היום, יש לחבורה של בלאט אפשרות לעשות את מה שנראה בלתי יאמן בתחילת העונה.
היה שווה לעשות את המלחמה על שינוי שעת הגמר. עכשיו נשאר לתת 'פוש' אחרון ולהנחית את הגביע בתל אביב לחגיגות יום העצמאות. זיקוקי הדינור כבר בכני השיגור.
לפנייה לכתב/ת 
