גם כשהרומנטיקה מכוערת - היא עדיין יפה

יש הרבה מאוד חוקים לא כתובים בחיי הרווקות, אבל הראשון מביניהם הוא זה שאומר שאסור לך להתקשר לבחור שמוצא חן בעינייך. שמעת, הילי? אסור! למה מה קרה, אין יותר סמסים בעולם? אין צ'אט? אין מייל עלום עם סמיילי כלשהו? אין התעלמות של שבוע כדי שהוא יחשוב שיש לך חיים? להתקשר זה כזה 2007!

אוי, אוי. הלב הפולני שלי כמעט התעלף, בחיי. איזה כיף לראות שאני לא הטמבלית היחידה שעושה דברים כאלה. רגע, אמרתי את זה בקול רם? עשתה! הטמבלית היחידה שעשתה דברים כאלה! פעם! לפני שהפכתי למושלמת! טוב די.

• עדכונים שוטפים גם בעמוד הפייסבוק של לאשה
  

הילי מחרבת עם בחורים, מבריקה באומנות

הילי היא דוגמה קלאסית לאישה שמחרבנת הכול עם בחורים ומפריחה את השממה ביצירתיות האמנותית שלה. כל בחורה שחיה ונושמת אהבה יודעת שזה מבאס וזה משעמם וזה חרא, אבל זה מה יש.

כשהיא מציירת או סתם מדברת על הקולקציה שלה, נעלמת לפתע הילדה הקטנה והפחדנית עם האופי הלא מגובש, עם תסביך הסב, עם הפרעות האכילה ועם הקיטורים על כל דבר שזז בגלל ששום דבר לא זז.

הילי תגדל להיות אמנית מצליחה אם רק תרצה בכך, אבל סביר להניח שעליה לעבור דרך ארוכה לפני שזה יקרה. היא צריכה להבין שבחורים זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, שהם בסך הכול בני אדם, שגם הם לפעמים יושבים עירומים בשירותים עם גרביים תוך כדי אכילת שקדי מרק (אל תשאלו). ויותר מכול, היא צריכה להבין שהם לא יביאו לה את הגאולה. האור נמצא בתוך עצמך, הילי! סתם, סתם. מה זה משנה איפה האור נמצא. תמשיכי לבכות על בחורים, הילי, כי זה עושה אותך אמנית יותר טובה.

דינה רוצה להתאפר, ננה שוברת את הלב ומיקה נעלמה (צילום: אוהד רומנו)

גברים, רומנטיקה ושקדי מרק

ובמעבר חד – בואו נדבר קצת על בחורים ואהבה. ואמנות. ושקדי מרק. תגידו, מי זה דאטו? מה פתאום אנחנו מגלים רק בפרק 20 על קיומו של הבחור הזה? למה ננה אוהבת אותו? למה יש לו כל כך הרבה מנעולים? מה קורה פה? מאיפה הוא צץ? כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה חורים בעריכה.

אבל לא נורא, עדיין נהניתי לראות איך ננה מסתמסת איתו בנואשת מתוקה (הילי, תרשמי, זה חשוב, רומנטיקה יכולה להיות מכוערת ועדיין להישאר יפה). ותגידו, מי אלו השכנים המשוגעים של שיר, שנותנים לכלב שלהם ליפול שמונים פעם מהמרפסת? או שתעברו לקומת קרקע, או שתביאו לי את הכלב.

ומה הסיפור של אסף ה"חילודוס" שמארח את דינה בדירתו לסופשבוע ונאלץ לספוג את מטר החיבוקים העצובים שלה, את האכזבה בקולה כשהוא מבקש ממנה שלא תתאפר ולא תתבשם ולא כלום? תן לה להיות אישה, בחייאת אסף, גם ככה אתה לא נוגע בה.

ועוד שאלה לפני פסקת הסיום סוחטת הדמעות – איפה מיקה? לאן היא נעלמה? מה קרה, האוטובוס של ההפקה נתקע בעליות לאמירים? לא ברור.

הפצצה מתקתקת, ההתמוטטות קרובה

טוב, מספיק לבלבל את המוח. אם עדיין לא ראיתם את פרק 22, "לתפוס את החיים", תפסיקו לקרוא את המדור הדבילי הזה ורוצו לראות את ננה מתמודדת עם מותו של מאיר. באומץ לב הכי ילדותי שיכול להיות ננה נאטמת, מקבלת את הדין בהיגיון צרוף ויודעת שהפצצה מתקתקת, שההתמוטטות קרובה.

היא מדברת על זיונים אחרי הלוויה, רוקעת ברגליה, חייבת להיות סופר קולית בשביל אהובה המת, אבל בערב מנופפת אצבע משולשת למצלמה ועיניה נמלאות דמעות אמיתיות של צער ובדידות. ואז המצלמה הופכת לבן אדם, לישועה, לחברה הכי טובה, לעצמך, למחוברת.

שלושה רגעים שעשו לי את השבוע 

1. הילי מחפשת השראות לקולקציה בבית קברות, מסתכלת על אחד הקברים הזוגיים ואומרת, "אין לי מושג מה זה תנצב"ה, ועל בעלה גדל שיח".

2. ננה: "מה, אני אחכה שדוד תור יערסל אותי לקול פעימות לבו? לא! מעוז יערסל אותי לקול פעימות לבו, והוא בטח גם יהיה כל כך שיכור, שהוא ינחר".

3. מיקה מספרת איך שהיא אכלה פעם, ללא ידיעתה, ג'חנון ממולא באדולן. ואני שואלת, מה רע בסלט ירקות ממולא באדולן? פחמימות זה אויב האנושות! אלוהים, מה שאנשים מסוגלים לעשות לעצמם.

עוד באתר לאשה