הקצין לא שוכח את החובש שהציל את חייו ונהרג

אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע

היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.

(מתוך בלדה לחובש, דן אלמגור)

6 באפריל 1992. שיירה של כלי רכב ובהם קציני צה"ל מיחידת הקישור ללבנון עשתה את דרכה דרומה, לאחר שבירכה את הנכבדים השיעים לרגל חג עיד-אל-פיטר. כשהיתה השיירה ליד הכפר חולה, פתחו לעברה מחבלים באש. סמל שרון בן-אריה ז"ל מעין-גדי נהרג במטח הראשון. בתקרית נפצע קשה סגן-אלוף (במיל') אביאל ג'ראפי. החובש סמל סאלח טאפש רץ מיד לסייע לו. בזמן שטיפל בקצין, נפגע החובש מקליע בראשו ונהרג במקום.

ג'ראפי עם הוריו של סאלח טאפש (צילום: אביהו שפירא)

מאז נפילתו של סאלח (21) שומרים בני משפחתו על קשר חם עם ג'ראפי. בשבת הוא הגיע לביקור נוסף, יחד עם בת-זוגו וקרובים נוספים, בבית המשפחה בבית ג'אן. "אתה הבן שלנו", אמר אביו של החובש לקצין מראשון-לציון - תוך שהוא מעניק לו חיבוק חם.

במהלך המפגש תיאר ג'ראפי כיצד הותקפה השיירה באש אוטומטית, רימונים ו-RPG. הוא סיפר שרץ בין החיילים שנפגעו, עד שנפצע בעצמו. "תוך כדי טיפול, נורתה עלינו אש מקלעים כבדה. החובש שם לי חוסם עורקים על רגלי הימנית שרוסקה. במהלך הטיפול נורתה עלינו אש תופת ונפגעתי גם ברגלי השמאלית".

הידיעה ב"ידיעות אחרונות" על התקרית. 7.4.92

בשלב זה, ג'ראפי שהורה לסאלח לתפוס מחסה. "חששתי לחייו. נתתי לו מכה בחזה עם הקת של הרובה. סלאח סירב לעזוב אותי. הוא אמר שיש לי משפחה וילדים. תוך כדי נסיון לשים לי חוסם עורקים ברגל שמאל, הוא נפגע מכדור בראשו ונהרג במקום". לאחר מותו הוענק לחובש צל"ש אלוף הפיקוד.

ג'ראפי לא הכיר קודם לכן את סאלח. "מבחינתי, התעקשותו ומסירותו לתפקידו המבצעי בטיפול והצלת נפגעים תחת אש משמשת לי וגם לצה"ל, דוגמה אישית למופת וערך עליון. המעשה שלו הינו עילאי".

יומיים אחרי הקרב, בו חוסלו בסופו של דבר שלושת המחבלים שפתחו באש מבית סמוך למקום בו היו נשים וילדים, הגיע אביו של החובש וכמה מבני משפחתו לבקר את קצין המילואים בבית החולים. "הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא גאה שבנו הציל את חיי וחיי חיילים אחרים", נזכר ג'ראפי. "הוא אמר לי שהוא רוצה לראות בי בן משפחה. הבטחתי לו שאעשה הכל לשמור על קשר חם עם המשפחה ואכן מאז ועד היום הקשר ביננו רציף, חם, אוהב, מחבק ותומך".

האב ביקר את ג'ראפי יומיים לאחר התקרית (צילום: אביהו שפירא)

אביו של החובש, קאסם טאפש, עטף את ג'ראפי בלבביות. "כל הזמן אני נזכר בבני, שתמיד סיפר שהוא אוהב לעזור לאחרים. לא ציפיתי שיהרגו אותו, אבל הוא עשה מעשה אנושי של גיבור, כשהציל את חייו של ג'ראפי. אם הייתי במקומו הייתי עושה אותו דבר". הוא הפנה את מבטו לג'ראפי והוסיף: "אני רואה בו כאילו הוא בני".

אמו של סאלח סיפרה בכאב על הפעם האחרונה בה ראתה את בנה: "שוחחנו על אירוסים. בני ענה לי שהוא צריך להתבסס קודם ולקנות רכב ורק אחר כך יחשוב על הקמת משפחה".

בחיל הרפואה רואים בגבורתו של סאלח דוגמה ומופת. קצין רפואה ראשי, תת-אלוף

 נחמן אש, אמר: "סיפורו של סאלח, חובש קרבי שהקריב את חייו על מנת להציל את סא"ל ג'ראפי, הוא סיפור מרגש המבטא את הערכים עליהם גדלים החובשים בצה"ל: הצלת חיים, אי הפקרת פצוע בשטח והקרבה. זכרם של חללי חיל הרפואה, אותם אלו שהקריבו את חייהם על מנת להציל חיי אחרים, נותן לנו, המשרתים כיום בחיל, השראה וכוח לתת מעצמנו את מה שנדרש על מנת לטפל בחיילים, להציל חיים ולהקל על סבלם של החולים והפצועים".