ענף הייצוא מספר אחת: טרוריסטים
פעם זה היה נוהל שגרתי: ששון גבאי, אלון אבוטבול, דן תורג'מן ואחרים לוהקו לגלם מחבלים ערבים כחלק מהסמכתם ההוליוודית. איך הפכו שחקני ישראל למחבלים האידיאליים, ומה הם מספרים על זה היום? יחידת המסתערבים הקולנועית שלנו
יבוא יום, והוא לא רחוק, שיצאו לדרך ההפקות עתירות המיליונים על מבצא חיסולו של אוסמה בין לאדן בפקיסטן - שוברי קופות בטוחים, בהם יש הכל: פיצוצים, יריות, אקשן, פוליטיקה, פטריוטיזם, וגם גיבורים אמריקנים מצד אחד, ונבל איסלמי מצד שני. אפשר להניח שאת הלוחמים יגלמו בן אפלק או מארק וולברג. ומי יגלם את הארכי-טרוריסט הסעודי? אלון אבוטבול, לירון לבו, או שאולי מישהו יאמץ את המלצתנו וילהק לתפקיד את ציון ברוך.
בימינו לא בטוח שאולפני הוליווד יחליטו לעשות ליהוק ממוקד לבין לאדן עם שחקן ישראלי להפקות הענק העתידיות שלהם, אבל לפני כשני עשורים היה מדובר בנוהל שגרתי. סוג של פק"ל סרטי אקשן דלי תקציב. הטובים שבשחקני ארצנו לוהקו אליהם בדמויות של טרוריסטים ערבים ושלל ברנשים מפוקפקים. אבוטבול, דן תורג'מן, ששון גבאי, ג'וליאנו מר-חמיס, אורי גבריאל ועוד רבים אחרים, כולם גילמו מחבלים אלימים ואכזריים כחלק מההסמכה הקולנועית שלהם.
אורי גבריאל ב"מחץ הדלתא"
הראשון לזהות את הפוטנציאל של כוח האדם המזרח-תיכוני האיכותי בארץ הקודש היה מנחם גולן, שבאמצעות חברת קנון שלו, הפיק וביים אינספור סרטי אקשן. בשנות ה-80 נגעו רוב רובם למלחמה הקרה ולמתיחות בין ארצות הברית לברית המועצות, אולם עם קריסת הגוש הקומוניסטי נזקק גולן, כמו מפיקים אחרים, לאויב חדש. המציאות סיפקה להם אחד כזה בדמות הטרוריסט האיסלמי. ומי אם לא הישראלים היו מועמדים ראשונים לגלם אותו.
יריית הפתיחה הגיע כבר ב-1986 עם הראשון בסדרת סרטי "מחץ הדלתא". לצד גלריית כוכבים אמריקנים בהובלתו של צ'אק נוריס, אפשר להבחין בפרצופיהם המזוקנים של אורי גבריאל, דוד מנחם, מנחם עיני ואבי לוזיה, שנמנו על חוטפי המטוס הלבנונים. הסרט נוצר בהשראת "מבצע יונתן" של גולן מ-1977, בו גילמו רוב הישראלים בראשות יהורם גאון, את הגיבורים החיוביים בעלילה.
"מחץ הדלתא". פורץ דרך
אחרי ההצלחה הגדולה של "מחץ הדלתא", קיבלו אתרי הצילום בישראל דחיפה משמעותית ובעקבותיהם גם אוכלוסיית השחקנים המקומית. סרטי האקשן צולמו בפס ייצור ושילבו בין כוכבי פעולה אמריקנים ידועים יותר או פחות עם בכירי השחקנים הישראלים, שלא היו מוכרים לעולם. כך למשל במקרה של דן תורג'מן, שבין השנים 1991-92 הספיק להשתתף בשלושה סרטים כמחבל. מחוסיין ב"מחץ הדלתא 3", לסייד מ"L'Amérique En Otage" ומחמוד ב"Hostages".
גיאת, אבוטבול ומר-חמיס ב"Deadly Heroes". חוטפים ומחטיפים
"בזמנו היה הרבה יותר קל לאמריקנים לצלם בארץ, בין השאר בגלל שהביטוח פה היה יותר זול", מסביר תורג'מן. "הם הגיעו לכאן וגייסו אנשי הפקה טובים וגילו גם נופים, שהתאימו כדי לשחזר את אפגניסטן למשל. ואם כבר, אז ליהקו גם שחקנים מקומיים לדמויות של טרוריסטים. יש לנו חזות מזרח תיכונית. מבחינת הלוק, זה עבד להם. זה עבד כמו פס ייצור. הם מביאים 2-3 כוכבים וכל הקאסט מסביב היה ישראלי".
למה לא לוהקו שחקנים ערביים לדעתך?
"הבמאים האמריקנים באו לעשות סרט על ניצחון הטובים על הרעים, ולא רצה להיכנס לקונפליקטים פוליטיים. הטרוריסטים בסרטים היו משורטטים כדמויות קשות ובעייתיות. אין לי ספק שהיו שחקנים ערבים שהוצע להם להשתתף, ואחרי שקראו את התסריט, היתה להם בעיה עם הייצוג של הערבי מטעמים אידיאולוגים".
מחבלים מוסלמים לא מושלמים
אחרי ששיחק ב-1987 ב"Witness in the War Zone" (בכיכובו של כריסטופר ווקן כעיתונאי במחנות הפליטים בלבנון), לצד עמוס לביא, משה איבגי, ארנון צדוק, גבי שושן ויגאל נאור, לוהק ששון גבאי ל"רמבו 3" (1988) וחלק את המסך עם סילבסטר סטאלון.
סטאלון לצד גבאי: משת"פ מוסא
הוא אמנם גילם שם סוחר נשק, שמשתף פעולה עם ג'ון רמבו, אולם מכאן נפתחה הדרך להפקות אחרות פחות יוקרתיות - ביניהן אפשר למנות את דמותו של מרואן חריסאט, מהאחראים על פיצוץ המטוס בלוקרבי ב"The Tragedy of Flight 103" או חליל רב המחבלים ב"Blink of an Eye" (שם גילם גבריאל את "הערבי הטוב").
גבאי כמחבל ב"Blink of an Eye"
מייקל פארה, שכיכב ב"Blink of an Eye" והפך ללוהט מאבק שריפה באותה תקופה, מצא עצמו מתמודד כלוחם Seal ב"Deadly Heroes" מ-1993 מול אולסטארס של מחבלים ישראלים, לטינים לשם שינוי, בגילומם של אבוטבול, מר-חמיס וגם גלית גיאת. "אין לי מה להגיד על 'Deadly Heroes', ממש לא", אמרה גיאת כשהתבקשה לספק תובנות על ההתנסות הקולנועית הנדירה שלה ואפשר להבין אותה - עליה המחבלת היא כנראה לא ממש תפקיד להתגאות בו.
שלישייה שכזו. גיאת, אבוטבול ומר-חמיס ב"Deadly Heroes"
בניגוד לגיאת, חברה על הסט, אבוטבול, שעבד עם פארה גם ב"Killing Streets" ב-1991, דווקא עשה לעצמו קריירה משגשגת בחו"ל בתפקידי הערבי הרע. ב-2008 לוהק כאל-סלאם, אחריו רודפים ליאונרדו דיקפריו וראסל קרואו ב"גוף השקרים" של רידלי סקוט. ולאחרונה אף השתתף בסדרה "Castle" בתור סוכן מוחבראת סורי.
חנה שיגולה טובה, דוד מנחם רע. ב"מחץ הדלתא"
גם תורג'מן דווקא מרוצה מהטייפקאסט שיוחס לו בחו"ל. "לא ממש היתה לי התלבטות", הוא מספר. "האמריקנים היו היחידים שהיו יכולים להציע לי תפקיד של bad guy, זו התנסות מעניינת. הם לא הכירו אותי, אז היה להם קל לתת לי את התפקידים האלו. חוץ מזה מדובר בהפקות הוליודיות מפונקות. ב-'Hostages' למשל בילינו שלושה חודשים ברודוס.
תורג'מן פורץ אל האולפן ב"מחץ הדלתא 3"
"ההפקה היתה חד פעמית גם סדרי הגודל של הסטים היו שונים עם אלפיים סטטיסטיים. זה תרם גם מבחינה מקצועית. גילמתי סטודנט פנאט, שמוביל חלק מהמהפכה, שזה שונה מעוד מחבל מתאבד כמו ב'מחץ הדלתא'. זו היתה הפקה יוקרתית ומתגמלת - זו ליגה יותר בכירה. אם הייתי נתקע שם, אולי הייתי מתחרט על כך, אבל עשיתי הרבה דברים אחרים".
לאיזה כישורים נדרשת בתפקידים האלו?
"התמזל מזלי ואני דובר ערבית, למרות שגם כך האנגלית שלנו, איך שלא תעשה אותה, תשמע זרה. השפה היא אלמנט חשוב מבחינת האמינות. כשחקן ממש נכנסתי לעובי הקורה, שאלתי מאיפה הדמות שלי באה, ולמה היא פועלת כמו שהיא פועלת. במקרה שלי כחייל קרבי יש לי אוריינטציה יותר עמוקה בתחום. ירי בנשק נמצא בדי.אנ.איי. שלי".
יש גם ערבים אחרים
דווקא בקולנוע הישראלי, כשתורג'מן גילם דמות של ערבי - ג'ורג' חורי ב"אש צולבת", הוא נדרש להרבה יותר עומק ורגישות, ממש כמו גבאי כטאופיק המצרי ב"ביקור התזמורת" או אבוטבול כסטודנט אמין ב"רחובות האתמול". נראה שהיוצרים הישראלים הרבה יותר רגישים לדמויות הערביות ולא רואות בהן טרוריסטים פלקטיים.
"גילמתי הרבה דמויות של ערבים, וכל אחד מהם הוא שונה - ג'ורג' חורי, או הקצין המצרי ב'אוונטי פופולו' או הטרוריסטים. הגישה היא שונה לגמרי בכל אחד מהם", אומר תורג'מן. "כשאתה מגלם ערבי אצל במאי ישראלי יש דיאלוג עומק ומנסים לחדור פנימה, אצל האמריקאים אתה כשחקן מחפש את הדמות והגוונים כי מבחינתם הטרוריסט הוא פשוט טרוריסט.
תורג'מן כחוסיין המפגע ב"מחץ הדלתא 3"
"ביני לבין עצמי ניסיתי למצוא כל מני צידוקים למה הטרוריסט עושה מה שהוא עושה, על הסיטואציה בו הוא נמצא. אני לא מתרכז רק במה שהבמאים האמריקנים דרשו ממני. אפילו לא ב'מחץ הדלתא', כשחוסיין מתאבד באולפן בשידור חי. יש דיאלוג פנימי בתוכך".
גם יגאל נאור (שגילם ב"מינכן" את נציג אש"ף מוחמד חמשורי, את סדאם חוסיין בסדרת הטלוויזיה "House Of Saddam" וגם גנרל עירקי בוגדני ב"Green Zone") מחפש את העומק בדמויותיהם של הברנשים המפוקפקים אותם גילם, אך הוא בניגוד לתורג'מן מתנגד מלכתחילה לתפקידי הטרוריסטים בסרטי אקשן למיניהם - זאת למרות שהוא מעיד כי קיבל הצעות שכאלה.
נאור כסדאם חוסיין
"דחיתי כמה וכמה הצעות מהסוג הזה", אומר נאור. "אני נגד תוויות. ואלו חרא תפקידים של מוסלמים מתוך ראייה סטריאוטיפית. אני מבין שזה קצת פינוק והתחושה של לעבוד בחו"ל היא יותר טובה מאשר לעבוד בארץ, אבל לי זה לא עושה את זה. אני הלכתי על דמויות מורכבות יותר, כי יש יתרון שאני דובר ערבית ואנגלית וגם נראה מזרח תיכוני, וכנראה שאני גם שחקן לא רע. אני לא חושב שמעדיפים היום ישראלים על שחקנים ערבים. השיקולים הם של דמיון פיזי לדמות ויכולת משחק".
היית מגלם את בין לאדן?
"גם אם הייתי מוכן לגלם אותו, אני לא נראה כמוהו. בכל מקרה, אין לי בעיה לעשות את זה. צריך לזכור שאני השחקן. זו אמנות ואני לא רע, רק בגלל שהדמויות מוגדרות ככאלה.
בכל מקרה לשחק את הבובה בין לאדן לא יהיה מציאה גדולה. בסרטים ההוליוודים החייל האמריקני והיחידה האמריקנית הם הגיבורים, לא הדמויות של הערבי. זו הסיבה שעשיתי את סדאם. כדי לבחון את הסיפור שלו, ולא של המערב".
בניגוד לנאור, תורג'מן סבור שבין לאדן הוא דמות מרתקת. "זה לא פשוט אבל זה אתגר אדיר כשחקן", הוא אומר, ומודה שיש גם מחבלים שהיה מסתייג מלגלם אותם. "אני חושב שאם הייתי צריך לעבוד אחד על אחד עם טרוריסט שרצח ילדים ומשפחות, היתה לי בעיה עם זה".
