נתראה בסוף הקדנציה
גם אם עלילת פרק הבכורה של "ילדי ראש הממשלה" קצת מקרטעת, הוא בהחלט משאיר טעם של עוד. עמית קוטלר מקווה שהיוצרים לא יסתפקו בסודות משפחתיים ויספקו גם מסר חתרני
רגע, אז ככה זה היה אצל לאה ויצחק? או אולי אלה החיים של שרה וביבי? מה, יכול להיות שמעל דלת הכניסה אל חדר השינה של ראש ממשלת ישראל מותקנות מצלמות אבטחה? לא מעט תהיות ביקשו יוצרי הסדרה החדשה, "ילדי ראש הממשלה", לעורר בצופים עם תום הצפייה בפרק הבכורה ששודר הערב (ג', 22:30, HOT3).
טל, בירן, עשת והגואל. הסיפור האמיתי נמצא בין העלילות (צילום: HOT3)
אז היכן עובר הגבול שבין האמת לבדיה? הקושי במתן תשובה לשאלה הזו מתעצם עוד יותר, כשלוקחים בחשבון שכ-50 אחוזים מהקרדיט על יצירתה של הסדרה שייכים לנועה רוטמן (לשעבר בן-ארצי, נכדתו של יצחק רבין ז"ל).
רוטמן לא הכחישה כי הביאה לסדרה מאפיינים מבית ראש הממשלה, אותו הכירה היטב מבפנים, אך באותה נשימה ערפלה את התודעה באמירתה לפיה הסדרה לא מבוססת על פרטים עלילתיים מחייהם האמיתיים של סבה וסבתה המנוחים. ובכל זאת, פרק הבכורה שהתמקד בכניסתו של שאול אגמון (רמי הויברגר) לתפקיד ראש הממשלה ובבני משפחתו, התכתב לא מעט עם חיי משפחת רבין.
בין הרפרנסים האלה אפשר למצוא חיקוי של לאה רבין שמבצע מקורב של אם הבית (שרון אלכסנדר, אוולין הגואל); את תמונתם של רבין-המלך חוסיין-קלינטון שמורידה מהקיר אשת ראש הממשלה, דיתי אגמון (מיכאלה עשת); או ההודעה שעוזרת אם הבית מספקת לה, לפיה "חבל לך על הזמן, מאז הרצח אי אפשר לפתוח את החלון בחדר השינה".
הגברות הראשונות
עלילת פרק הבכורה של "ילדי ראש הממשלה", מוכרחים לומר, לא מרתקת. הפרוצדורות השונות של כניסת המשפחה אל ביתה החדש וההסתגלות הקשה למעון המגוחך-משהו, לא מחזיקות את הזמן הרב שניתן להן על המסך.
משפחת אגמון בוהה בציור של שאגאל בביתה החדש. ההסתגלות לא מרתקת
מי שכן תופסות את העין, מהרגע הראשון, הן הנשים שבסיפור. למרות שמה, "ילדי ראש הממשלה" היא בעצם סיפורן של הנשים בחייו של ראש הממשלה: דיתי אשתו, אם הבית, הבת לבי (אלונה טל), ראש הלשכה (מרינה מקסימיליאן בלומין) ואמו של הראש החדש (גילה אלמגור). כל אחת מהן, בחבלים עבים במיוחד, מושכת ועוד תמשוך לא מעט בדמותו של אגמון. זה ברור.
ואם כבר בדמותו של ראש הממשלה הנבחר עסקינן, אי אפשר שלא להתייחס לגיחוך שמעלים היוצרים סביבה: החיוכים המאולצים, נאום ההכתרה הלא מלוטש ויחסיו המשפחתיים הופכים את אגמון כבר מההתחלה לדמות קומית-טראגית שתעשה עוד טעויות בדרך. ואגב, לא. אי אפשר לטעות. הויברגר בדמות אגמון, אם במימיקות המשחקיות או בתסריט שהוצב בפיו, שואב לא מעט מההוא שיושב על הכסא האמיתי, נכון להיום.
עוד חידה היא דמותה של דיתי, אשת ראש הממשלה. כאן, משחקה של מיכאלה עשת מתעתע. האם זוהי שרה נתניהו, הפוקדת על בעלה את מהלכי יומו? האם אנו רואים כאן את לאה רבין, האשה שלצדו? האם סוניה פרס המנוחה, שלא ניצבה לצד בעלה ברגעים הגדולים בחייו, או אולי עליזה אולמרט, האשה שמאז ומעולם בחרה לעשות את זה אחרת? כך או כך, לטעמי עדיפה בניית דמותה המסקרנת מאשר זו של הויברגר.
כ-50 אחוזים מהקרדיט, כאמור, מגיעים לרוטמן. החצי השני שייך לשחר מגן, יוצר "חשופים", שקווים מקבילים לא מעטים נרשמו לאורך הפרק בין הטלנובלה ההיא לבין הסדרה החדשה.
מבלי להלאות בהשוואות, נזכיר בעיקר את הפירוק העדין של הדמות הראשית. אז היתה זו האשה החזקה שמדווחת על החדשות כל ערב ב-20:00 ומאבדת את זה לגמרי. הפעם, זהו האיש שעליו מדווחים בחדשות, שאין ספק כי עוד יאבד את זה בפרקים הבאים. דמיון בין שתי הסדרות אפשר למצוא אם מעט מתאמצים גם באופי המוזיקלי המקסים, בפתיח המושקע, אבל אלה באמת כבר בשוליים.
טעם של עוד בהחלט נשאר לאחר פרק הבכורה של "ילדי...". לא מעט קווי עלילה נפתחו בו, כאשר המרכזיים שבהם הם כמובן הכיוונים הבעייתיים בהם בוחרת ללכת הגברת הראשונה, היחסים בינה לבין הבת, והיחסים בין ראש הממשלה לראש הלשכה, שלבטח עוד יפרחו, יתפרעו ויופרעו.
אלונה טל, בתפקיד הבת, צובעת את שיערו של אביה
גם אותו חדר אסור, בו מבקר בן המשפחה, מוֹצא שם אוצרות ומוּצא משם מהר מאוד, עוד ישמש קרקע פוריה לסודות אפלים של המשפחה, ואולי גם של המדינה. וכאן גם מגיעה התקווה.
התקווה כי לא רק סודות משפחתיים, רכילותיים ותהפוכות נפשיות יאפיינו את "ילדי ראש הממשלה". התקווה האמיתית, שלא נראתה - לפחות לא בפרק הראשון - שיהיה שם גם מעבר. גם מסר, אפילו חתרני.
כן, זו לא בושה לומר זאת. סימבוליים ככל שיהיו, שיער ראשה המאפיר של דיתי ושיער ראשו המושחר של שאול, למדינת ישראל יש צרות גדולות הרבה יותר מאלה. וגם אותן ראוי, רצוי ולא בהכרח צפוי, שנמצא בהמשך העונה.
