לא קל להיות אישה מינית
כוח מיני נשי הוא דבר מפחיד, אין ספק, ורובם המכריע של הגברים חשים בו מיד, מקפלים את זנבם (ככה קוראים לזה היום) ונמלטים לתוך החשיכה בצווחות אימה. ליאת בר-און מסירה את כפפות התחרה הרכות ומתייחסת למיניות שבנות מחוברות 2 בוחרות לחשוף: האגבית, המרגשת, ההרסנית ופורצת הגבולות
לא קל להיות אישה מינית. רגע, תיקון – כל אישה היא אישה מינית, לא קל להיות אישה שמדברת על זה. לא משנה כמה הופכים את זה, מנערים את האבק מהמהפכה הפמיניסטית, רוקעים ברגליים וצועקים "לא, לא, לא ניתן, את נקודת הג'י שווה לזיין" (מה?!), עדיף לאישה הממוצעת לסתום את הפה ולהצניע את הפנטזיה שלה לעשות את זה ברוב חוצות, או מה שלא יהיה.
ככה הגברים אוהבים אותנו, לא? זונות במיטה ובתולות בכל מקום אחר! יופי, סבבה. אני לא מאשימה אותם. כוח מיני נשי הוא דבר מפחיד, אין ספק, ורובם המכריע של הגברים חשים בו מיד, מקפלים את זנבם (ככה קוראים לזה היום) ונמלטים לתוך החשיכה בצווחות אימה. טוב, נו. מה אכפת לי. אולי זה אפילו עדיף, שיורידו קצת את הכרס תוך כדי ריצה.
המיניות של המחוברות, דור 2
אני חושבת הרבה בזמן האחרון על המיניות של הבנות מ"מחוברות 2". על מה שהן בוחרות לחשוף, ועל הדרך שבה הן עושות את זה. על הניצול המיני של הרגש, שאותו עושה כל אישה (כל אישה!) פעמים רבות במהלך חייה.
מיקה מדברת לראשונה בתכנית על הסקס שלה עם מיקי – ולו במשפטים ספורים בלבד, אגביים כמעט – בערב יום הזיכרון, בהכנות להופעה. היא שואלת אותו אם הוא מתגעגע לסקס הקינקי שהיה לו עם זו שלפניה, מנסה לדלות ממנו מילה טובה, מושיטה לו יד מתפוצצת מגעגועים בתקופה הקשה שלהם ביחד.
לכאורה דומה שאצל שיר זה בדיוק להפך, אבל נו, באמת. תפקחו את העיניים. המיניות שמתפוצצת ממנה זוכה לליווי צמוד של רגש – תמצוץ לי את כף הרגל כי יש בה אישיות, תגיד לי שאתה אוהב אותי - כשאני מראה לך את התחת בטיפוס במדרגות. והאגרוף הזה שנשלח לתוך החזייה של פעם, זה שמדמה את פעימות לבה. אבל זה נועד רק למי שמסוגל להסיט לרגע את המבט מהשדיים המפוארים שלה ולהסתכל לה בעיניים.
סקס לצרכי הרס עצמי
הילי מנצלת סקס כדי להזין את ההרס העצמי שלה, לנער את מיתרי הנשמה שכבו מזמן – הרי גם כאב הוא רגש, וזמנים קשים מביאים למעשים קשים – אבל היא עדיין זוכרת שאפשר גם אחרת. היא עוצרת כדי לשאול את עצמה האם היא מקנאת בנשים שפתוחות מינית, שעושות את זה בחדווה. זו שאלה חשובה.
אצל דינה הסקס הוא פריצת הגבולות, כמו מרד של נערה. היא דוחקת באביה, מנסה לזעזע אותו, "חיבקתי גבר", היא אומרת, ואני משלימה בלב, "נו, תחבק אותה, היא הבת היחידה שלך שתתחתן מאהבה".
וננה, נו מה, הליידי הבשלה, היפהפייה, משפריצה כוח ומיניות, אימא אדמה, אישה שיכולה לדבר על זיונים אחרי הלוויה וזה לא יזעזע איש, כי את תהליך החיבור שלה עם עצמה היא כבר סיימה. ננה מראה לנו את המקום המדויק שבו סקס הופך מניצול לעוצמה.
לא קל להיות אישית מינית - שמדברת
ליאת מתחברתמהפרק הראשון ועד הלוםליאת בר-און מלווה את מחוברות 2 - מהפרק הראשון, ויש לה מה להגיד, ועוד איך
זה לא באמת משנה עם מי מבין הדמויות האלה אנחנו מזדהות, כי סביר להניח שכל אחת מאיתנו עוברת את כל השלבים האלה במהלך חייה, בדרך זו או אחרת. הרי השפה המינית שלנו אינה שונה מכל דיאלוג בין אישי.
מיקה מצליחה לתקשר עם יסמין בעזרת מוזיקה כמו ששיר מתחברת לרגב בעזרת סקס. מיניות פתוחה ומשוחררת היא שק אגרוף בתרבות שלנו אבל מצד שני, שיר ורגב הם ההוכחה שלא כל זוג שנמצא ביחד יותר משנה, מזדיין פעם בשבוע באיזו מיסיונרית דבילית ודלוחה.
אז לא, לא קל להיות אישה מינית שמדברת, ולא קל להיות גבר שמחפש להקשיב לה. אבל זה קיים, וזה כאן. קצת בין השורות, אבל בכל זאת, כולנו היינו שם.
רגעים שעשו לי את השבוע:
1. יסמין, לאחר מריבות קשות עם הוריה לגבי שיעורי פסנתר, סוגרת את הפרק בנגינה מופלאה ואחריה נעצרת ומלטפת את הפסנתר, לבדה בחדר, ללא מילים וללא מנגינה. מרגש ומדהים.
2. דינה נוסעת לפסטיבל רוחני ושואלת את השאלה הכי עצובה בעולם – האם זה בסדר להיות חופשייה?
3. ננה מעירה את עדן בחופזה ושתיהן חושבות שהן מאחרות לקייטנה, אבל מקדימות ב-40 דקות. במקום להתבאס, ננה אומרת לעדן בשמחה "הגענו ראשונות!" היא כה ראשונה שולטתתתתת.
- מחוברות, פרקים 23 עד 29
