האלופה האולימפית של האופרה

עם פתיחת השערים, התמלאה האכסדרה הרחבה של היכל התרבות באתונה בקהל של צעירים ומבוגרים, לבושים במיטב מחלצותיהם. בתוך האולם, שאת במתו מפאר עוגב אדיר ממדים, קשה היה למצוא כסא יתום לרפואה.

• עוד תרבות גם בעמוד שלנו בפייסבוק
  

עוד מעט תעלה לבמה זמרת הסופרן האמריקנית, רנה פלמינג, דיווה במונחים של עולם האופרה, שכבשה לאורך השנים את כל הפסגות האפשריות והתפקידים המשמעותיים שיש לרפרטואר הקלאסי להציע לזמרת מסוגה. 

פלמינג מבצעת בתוכנית טלוויזיה בריטית את "הללויה" של לאונרד כהן

מה שהופך את פלמינג לבלתי נשכחת, מעבר ליכולותיה הווקאליות יוצאות הדופן, הוא נוכחותה הבימתית שובת הלב. היא מקסימה ובאופן מפתיע, גם מחוץ לבמה, הדיווה לא עושה מעצמה עניין.  

במפגש לא מעונב שנערך עם הזמרת לקראת הגעתה המתוכננת לישראל, למופע חד-פעמי שינעל ב-28 ביולי את עונת התרבות בירושלים ויציין 50 שנה מאז הניף מאסטרו זובין מהטה לראשונה את שרביט המנצחים שלו על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אין ולו רמז למניירות ידועות לשמצה של דיוות-על אחרות.

פלמינג מבצעת את "טורנדוט" של פוצ'יני

נעימה ומפוכחת, בגיל 52, אם חד הורית לשתי מתבגרות ועם קריירה בינלאומית במשרה מלאה, נדמה כי פלמינג יודעת היטב שלא לעולם חוסן. "אופרה זו האולימפיאדה של היכולת הווקאלית", היא אומרת, "קול הוא שריר ובשלב מסוים גם לאתלטים הטובים ביותר יהיה קשה לקחת חלק באולימפיאדה".

"מרגישה שאני מכירה את הארץ שלכם"

ביקורה של פלמינג בישראל יהיה הראשון שלה אצלנו, וניכר כי היא נרגשת לקראת הקונצרט בבנייני האומה, המפגש עם הקהל הישראלי ועם נגני התזמורת הפילהרמונית, עמם תופיע לראשונה. "יש לי המון חברים שביקרו בישראל ולמרות שאני חיה בניו יורק ומחוברת מאד לתרבות האמריקנית, אני מרגישה שאני מכירה את הארץ שלכם מרוב סיפורים. ישראל היא נושא שחוזר ועולה בשיחות סלון אצלנו", היא אומרת.

מהטה. "מדהים מה שאנשים כמוהו עושים" (צילום: רויטרס)

לכל נושאי דגל החרם האקדמי והתרבותי, היא אומרת: "מוזיקה היא שפה ללא מילים, שחוצה תרבויות ומגשרת. מה שאנשים כמו דניאל ברנבוים, יו-יו מא וזובין מהטה עושים, מדהים ומעורר כבוד בעיניי. אני רוצה להיות חלק ממוזיקה שקושרת בין אנשים, ואני באה אליכם כדי להפיץ את נפלאותיה של המוזיקה. זה הכל".

גם המפגש החוזר עם מאסטרו מהטה הוא רגע מעורר ציפייה עבורה. "עשיתי את 'נישואי פיגארו' עם זובין מהטה בשיקגו ועד היום זו אחת ההפקות הטובות ביותר שלקחתי בהן חלק", אומרת פלמינג, "זו אופרה שאנשים מתמחים בה ואני מדברת גם על כאלה שמכירים את מוצרט היטב. זובין פשוט נצץ והעבודה איתו היה מסעירה. הוא מנצח ענק".

למרות הזמנות חוזרות ונשנות מצדו של מהטה לאורך השנים, לוחות הזמנים הצפופים של פלמינג לא אפשרו לה עד כה להגיע לארץ. "בשנים האחרונות הופעתי הרבה בבתי אופרה ברחבי העולם, אבל פשוט לא מצאנו זמן לקונצרט משותף. עכשיו כשזה קורה, אני נרגשת להגיע", היא אומרת. אל ביקורה בארץ יצטרפו גם שתי בנותיה. "אמרתי להן שלא אכפת לי מה התכניות שלהן לקיץ הקרוב כי בכל מקרה הן באות איתי לישראל", היא אומרת, "למען האמת אפילו לא הייתי צריכה לכופף להן את הזרוע".

"דמויות נטולות מורכבות לא מעניינות אותי"

לאורך שנים של קריירה מפוארת, ביצעה פלמינג 51 תפקידים אופראיים מרכזיים. בשנה הבאה היא מתוכננת לבצע לראשונה את התפקיד המרכזי באופרה "אריאדנה בנקסוס" של שטראוס, ומאוחר את יותר את "האלמנה העליזה" בדרזדן.

מקרטני בהופעה בישראל. פלמינג: "יקום מקביל" (צילום: אופיר דואק)

"אפשר לומר שעשיתי כבר את כל התפקידים החשובים לסופרן", היא אומרת, "מה שנשאר הוא לחזור אל תפקידים שאני אוהבת ולוותר על אלה שאני אוהבת פחות. כיום, הדמות חייבת לעניין אותי. דמויות חד ממדיות, נטולות מורכבות או חסרות עצמה, לא מעניינות אותי. זה מאפשר לי לפנות זמן ליותר קונצרטים ולחפש טקסטים שיריים לביצוע עם תזמורות".

בשנה שעברה הקליטה את "Dark Hope", אלבום גרסאות כיסוי לשירים של מיוז, ווילי מייסון, פיטר גבריאל וביצוע מרשים לשירו של לאונרד כהן, "הללויה", אותו ככל הנראה תשיר גם בירושלים. את האלבום, שהפיק דויד קאהן, מי שחתום על אלבומים של פול מקרטני ורג'ינה ספקטור, היא מגדירה כביקור ביקום מקביל.

"כל מה שקשור בקול האנושי מעניין אותי, וחשבתי שיהיה מרתק ללמוד סגנון שונה לחלוטין של שירה", היא אומרת.. "זו שירה אחרת שלא נסמכת על תמיכה של הריאות או על דיקציה מוגזמת. זה היה בפירוש מאתגר". 

פלמינג, מדור הביניים של זמרות האופרה הגדולות, היא מודל לחיקוי עבור זמרות צעירות רבות. אך גם לה, כך מסתבר, יש מושאי הערצה משלה. "יש כל כך הרבה נשים שמעוררות בי השראה", היא אומרת ומציינת בין היתר את ליאוטין פרייס, ברברה קוק וג'ואן סאתרלנד. "פרייס הצליחה לשמור על הקול, ובגיל 80 היא שרה נפלא", אומרת פלמינג, "זו הוכחה לכך שזה אפשרי כל עוד אתה נזהר לא לשיר יותר מדי".

איך מתחדשים בתוך רפרטואר קיים שאת רובו כבר ביצעת?

"בכל פעם מחדש מנסים לעשות את זה טוב יותר. אני מנסה למצוא את הליבה הרגשית של היצירה. מעבר לכך, הזמן משנה אותך ואת המקום שממנו אתה חוזר לתפקידים שכבר עשית. בכל מקרה, לא הייתי מסוגלת לשיר מדי יום אותה תוכנית. הרפרטואר שלי משתנה כל הזמן. אני לא משתעממת לרגע".

את עדיין מתרגשת לפני קונצרטים?

"זה נעשה יותר גרוע. לקהל יש ציפיות ממני. בתחילת הדרך אף אחד לא מכיר אותך. אתה חייב להיות טוב כדי להמשיך, אבל אין את הלחץ הזה. היום אני עומדת על הבמה והקהל חושב: 'נו, שתראה לנו מה היא יודעת'. אתה כל הזמן מאותגר".

"להחזיר את הקהל לאופרה, מתוך אהבה"

פלמינג, שהופיעה בין היתר בטקס הזיכרון לקורבנות ה-11 בספטמבר, בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ובערב הגאלה לזוכה פרס נובל, מוחמד יונוס, אומרת שלצד התפקידים המשמעותיים באופרה, אירועי מפתח חברתיים בהם לקחה חלק לא פחות השפיעו עליה.

פלמינג. הופיעה באירועים החשובים בעולם (צילום: Decca Andrewccles)

"אירועים מסוג אלה מאפשרים לך לדבר עם אנשים שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר בעולמם שלהם, ללמוד מקרוב על עשייתם. כשאני שרה בהפקה גדולה של אופרה, אני נמדדת בכלים של מסורת אדירה וזה יכול להיות מפחיד לפעמים. לכן ביציאה מהעולם הזה יש הקלה מסוימת ואני נהנית מזה".

איך מעבירים את האופרה לדורות הבאים?

"אני באמת מנסה להיות דוברת של העניין. אני חושבת שאנחנו זקוקים לזה. קהל האופרה בארצות הברית הולך ומצטמצם. זה לא מעניין אותם בכלל. זה מוזר כי בדור של הוריי, אם רצית להיחשב לאדם מלומד, הילדים שלך למדו לנגן, למדו אמנות וקראו ספרות קלאסית. זה פסק. אנחנו צריכים להחזיר אנשים לעולם הזה מתוך אהבה".

"אני מודאגת מכך שאנשים היום יוצרים פחות. הילדים שלי כל הזמן בפייסבוק. כשהייתי בגילם, הייתי עסוקה בעשייה. אהבתי אמנות, כתבתי מוזיקה, חשבתי, חלמתי, קראתי. אני לא אומרת שזה טוב יותר, אבל אני מודאגת מכך שהמוזיקה הקלאסית המזרח-אירופית לא התפתחה במאה השנים האחרונות.

"לפני מאה שנה, היצירות שאני מבצעת כיום היו עכשוויות וזכו לפופולריות גדולה. זמרים כמוני ביצעו פרמיירות ליצירות חדשות כל הזמן, ואני מדברת על פוצ'יני ושטראוס. יש מקום לדאגה במובן הזה ולכן אני שמחה על שיתופי פעולה שנוצרים ועל קירות שנשברים בין תחומי המוזיקה השונים. אם המוזיקה לא תצליח איכשהו לשמר את התרבות הזו, היא תלך ותגווע.

הרבה צעירים הודו לי על האלבום 'Dark Hope', בדיוק מהסיבה הזו. הוא מאפשר להם לדעת שזה אפשרי להרחיב את האופק וזה חשוב".