דו"ח המבקר: גרסת משה רבנו
שוב פורסם הספר עב הכרס והמשמים, המכונה גם דו"ח מבקר המדינה, שמעניין אולי כמה עיתונאים ומשפטנים. רגע לפני שהוא מעלה אבק, ורגע אחרי הפלפולים המשפטיים - כדאי ללמוד ממשה רבנו איך כותבים דו"ח, ומה יש מעבר לחוק היבש
בין מכלול האירועים הביטחוניים, המדיניים והפוליטיים המתרגשים עלינו חדשות לבקרים, הונח לפתחנו השבוע הדו"ח התקופתי של מבקר המדינה.
לכאורה, עוד דו"ח. ספר כחול עב כרס המונח על שולחנם של פוליטיקאים, עיתונאים וכמה בעלי עניין נוספים. כמה כותרות פה ושם, כמה כתבות, נעבור לפרסומות – וקדימה, לנושא הבא.
בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
שופטים בדימוס מכאן, ופרשנים משפטיים משם. כולם דשו וחקרו בסעיפים השונים ובתתי-הסעיפים, כדי להביא הסברים ונימוקים לצדקתו (או לאי צדקתו) של מושא החקירה.
מרבית השיח סביב הדו"ח נסוב בין משפטנים: חוקי או לא חוקי? יועצים משפטיים מכאן, ועורכי דין משם.
המזרחיות בחוץ - ואין פיקוח
דו"ח המבקר
קובי נחשוני וירון דרוקמן
תקנונים שקובעים כי התפילה תיערך בהברה אשכנזית, בתי ספר ייעודיים לבנות מזרחיות, עיריות שממנות ועדות רבנים חיצוניות לשיבוץ תלמידות, וחוסר במפקחים של משרד החינוך - כך מונצחת האפליה בחינוך החרדי. משרד החינוך: הנושא בטיפול
המציאות נבחנת בעיניים משפטיות. כמו במשחק מכור שתוצאותיו ידועות מראש, המבקר עושה את שלו. כותב את ביקורתו חסרת השיניים, ומושאי הביקורת מכינים את התירוצים מראש. העיתונאים ממהרים לכותרת הבאה, וכולם יודעים שבסך הכול זו עוד רעידה קלה בכנף, כתיאורו הציורי של דן חלוץ.
שאלת ערכיות או מוסר כמעט ולא עומדת על הפרק. שאלות על נורמות ציבוריות ראויות, הלקוחות ממערכת ערכים של יושרה, ענווה, דוגמה אישית או נשיאה באחריות, לא נידונות בכובד ראש, אם בכלל.
דוגמה אישית ממשה רבנו
כאשר משה רבנו, המנהיג הגדול של עם ישראל, בונה את המשכן - הוא מוסר לעם דו"ח על אחרון הווים והמסמרים במשכן. התורה, שבדרך כלל חוסכת במילים, לא חוסכת מלפרט שבמשכן היו בדיוק אלף שבע מאות שבעים וחמישה ווים לעמודים שעליהם חתם משה באפסנאות. בדיוק על התנהלות שכזו ודומות לה, נאמר הביטוי "והייתם נקיים מה' ומישראל".
התורה שלרוב אינה נכנסת לתיאורים שאינם ממין העניין, טורחת לספר לנו שבזמן המלחמה בין ישראל לעמלק במדבר, ישב משה רבנו הקשיש על אבן קשה בשטח (ולא במשרדו שבמגדל פאר), כדי לתת לעם תחושה של דוגמה אישית, ושל "עימו אנוכי בצרה".
אין ספק שמערכת משפט תקינה ומסודרת היא תנאי הכרחי לקיומה של חברה ראויה, אך אין די בכך. זו עלולה להיות - ברצונה או שלא - מערכת מנוונת של סירבול, ביורוקרטיה ושחיקת הצדק. כדי שמערכת משפטית על כל זרועותיה ושלוחותיה תתפקד, היא לא צריכה רק עורכי דין מלומדים, אלא גם ובעיקר מערכת ערכית ומוסרית, העוסקת באותם תחומים חברתיים וציבוריים שלא בהכרח מכוסים על ידי חוקים מסודרים.
אין חוק שמגדיר מה צריך רמטכ"ל לעשות כשפורצת מלחמה: האם למכור את מניותיו, או לרוץ לחפ"ק. אין חוק האוסר על שר כזה או אחר לגור במגדל יוקרתי מנקר עיניים. אין חוק האוסר על שר בכיר לנשק חיילת מזדמנת כמה דקות לפני דיון קריטי בממשלה. אין חוק המגדיר בדיוק באיזה בית מלון לישון ואיזה חשבון הוצאות להגיש. החוק אינו יכול לכסות כל מצב וכל תרחיש. בדיוק לשם כך קיים גם המוסר הטבעי, ההיגיון, הנורמות החברתיות ומערכת הערכים האישית והציבורית.
די לציניות ולפלפולים המשפטיים
אנחנו ממהרים להצהיר על רצוננו להיות כאומות העולם המתוקנות. זה בסדר גמור, אלא שאם זה הדגם העומד לנגד עינינו, יש לזכור כי במדינות המתוקנות נבחרי הציבור לוקחים אחריות, ומתפטרים גם על דברים
פעוטים בהרבה מאלה שנתגלו בדו"ח המבקר. במדינות המתוקנות, חושפות השקיפות והבהירות את מה שצריך להיחשף, ולא משאירות שום דבר לסמטאות חשוכות של קשרי הון-שלטון-תקשורת ומרכזי מפלגות.
לא כל העולם משפט, והקריטריון האם דבר מסויים הוא ראוי וצודק איננו בהכרח הקריטריון המשפטי. בחיים הפרטיים והציבוריים יש עניינים שבאים מתחום הנורמה המוסרית והערכית.
דו"ח המבקר יכול להעלות אבק כמו רבים מקודמיו, ועולם כמנהגו ימשיך לנהוג בציניות, מגחך ומלגלג על נורמות וערכים בסיסיים. אולם דו"ח כזה גם עשוי להיות אבן דרך לחברה שתאמר די לציניות ולפלפולים המשפטיים, ותעגן את חייה על יסודות איתנים יותר. יסודות שיחזיקו מעמד גם באותם מחוזות שלא תמיד מכוסים על ידי החוק היבש.
לפנייה לכתב/ת 
עוד ספר כחול עב כרס. דו"ח המבקר
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
