אובמה דורש סיכונים, רק לא מעצמו
נאום חשוב נשא הנשיא, אבל לא גילה את אמריקה. אמר את מה שצריך להגיד, בלי להכניס את הראש למיטה החולה בזמן שהוא מגייס כסף יהודי. הרי משא ומתן אמיתי לא צפוי בקרוב
מי שמחפש גולים ולא עוד כדרורים ברחבה, התאכזב מנאומו של הנשיא ברק אובמה בכל הנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטטיני. ורשימת המאוכזבים גדולה. אבל כיוון שאנחנו נמצאים במגרש דיפלומטי לא ספורטיבי, הרי שאובמה אמר אמש את מה שיש לו לומר על ישראל והפלסטינים. הוא סימן את קווי 67' כבסיס למשא ומתן, אבל לא דרש נסיגה ישראלית לקווי 4 ביוני. הוא הציע שיש להתחיל לטפל בנושא הגבולות והביטחון (מדינה פלסטינית מפורזת) לפני העיסוק הקשה יותר בנושאי ירושלים והפליטים.
כולם יודעים מה צריך לעשות, אמר אובמה, אבל קודם כל הצדדים צריכים לחזור למשא ומתן ישיר. ישראל צריכה להפסיק לבנות בהתנחלויות,
הפלסטינים צריכים להפסיק לקדם הכרזה חד צדדית של מדינה באמצעות הצבעה באו"ם ולשוב לשולחן.
השליח המיוחד למזרח התיכון הפורש, ג'ורג' מיטשל, ישב בין 200 המוזמנים באולם בנג'מין פרנקלין בבניין מחלקת המדינה והאזין לנאום הנשיא, מחויך ומשוחרר מלחצים. אילו חשב שייצא משהו מהנאום, הוא היה מגיע היום לבית הלבן לפגישת נתניהו-אובמה. כיוון שמיטשל, שהוא בעצמו פוליטיקאי משובח (לשעבר מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט), יודע שאובמה לא באמת הולך להכניס את ראשו הבריא למיטה המזרח-תיכונית החולה - אין זה מקרה שהתפטרותו של מיטשל נכנסת לתוקף בבוקר שבו נתניהו מגיע לבית הלבן.
2012 היא שנת בחירות והאווירה בהתאם. יותר משאובמה זקוק לקול היהודי, הוא זקוק לכסף היהודי. את הכסף אובמה מגייס כבר עכשיו, במהלך 2011. שלשום הוא גייס תרומות בבוסטון, בשבוע שעבר בניו יורק וטקסס ולפני שבועיים בקליפורניה. הלילה הספיק אובמה לעבור בשני אירועים לאיסוף תרומות בוושינגטון. ב"וול סטריט ג'ורנל" הוזכר שתורמים יהודים כועסים על אובמה ומאיימים לא לתרום לבחירתו המחודשת בגלל יחסו לישראל. בין אם זה נכון או לא, הנשיא אינו מתכוון לסכן תרומות של היהודים לטובת תהליך שסיכוייו בשלב זה נראים קלושים.
הכי קרוב לתוכנית
אובמה יודע שהוא לא יכול לכפות על הצדדים הסכם, אבל הוא לא יכול היה להתעלם מהסכסוך הישראלי-פלסטיני כשהוא נושא נאום חשוב על אירועים היסטוריים במזרח התיכון. לכן ארז הנשיא בצורה יפה דברים שידועים כבר מהמגעים מאז אמצע שנות ה-90' והציע בנאומו את הדבר הקרוב ביותר להצעת תוכנית אמריקנית - בלי לקרוא לה כך. חבילה שכולה ידועה זה מכבר. למרות זאת מדובר בנאום חשוב, שבו קבע אובמה מהו הבסיס לשיחות ועל מה מדברים קודם.
אובמה לא גילה את אמריקה. כל הממשלים האמריקנים מאז מלחמת ששת הימים, רפובליקנים ודמוקרטים,
הוא שם על השולחן את קווי 67' בתקווה שזה מה שיחזיר את הפלסטינים למשא ומתן. בינתיים הוא מנסה להפעיל לחץ על נתניהו, להזכיר בנאומו בקונגרס בשבוע הבא את המילים "אלף-תשע-מאות-שישים-ושבע", אפילו בצורה מרוככת. אם בנאום בר אילן דיבר נתניהו בפעם הראשונה על פתרון של שתי מדינות, הרי שבמה שמכונה - בצדק או שלא בצדק - נאום בר אילן 2, מקווה הממשל האמריקני לריכוך שיאפשר להחזיר את הפלסטינים לשולחן.
קצת סבלנות בבקשה
אם יש משהו שצריך להדליק נורה אדומה בירושלים, הרי זו ההצהרה של אובמה שבחזון השלום שלו אין חיילים ישראלים בגבול הירדני. באיזה שלב זה יקרה? זהו עוד נושא למשא ומתן שלא נראה באופק.סגן היועץ לביטחון לאומי דניס מקאנה, הודה בראיון ל-CNN עם תום הנאום שהממשל האמריקני הופתע מהסכם פתח-חמאס. ההסכם הזה תקע את הסיכוי לפריצת דרך בשבועות ואולי בחודשים הקרובים, עד שיהיה ברור איזו ממשלה תקום ואם חמאס יתמתן ויסכים לתנאי הקוורטט - הכרה בישראל ובהסכמים הקודמים, והתנערות מהטרור.
למרות שלא מצאתי אף אחד בוושינגטון שעוצר נשמתו באמונה שזה יקרה, הרי שבניגוד לתגובה המיידית השלילית מירושלים על הסכם פתח-חמאס, בוושינגטון חושבים שמוטב לספור עד עשר ולנסות להבין מה באמת קורה שם אצל הפלסטינים, לפני ששוברים את הכלים. גם את זה ישמע היום נתניהו מהנשיא, בפגישה נוספת שחילוקי הדעות מרחפים מעליה בין שני מנהיגים במערכת יחסים קרירה. אבל קשה לראות את הכלים נשברים.
לפנייה לכתב/ת 
