שתף קטע נבחר

 

מותר לעלות לברכת כהנים יחף?

שאלה:

 

באחד מבתי הכנסת ראיתי כהן שעלה לברך יחף ותמהתי אם הדבר מותר, זה נראה לא מכובד (אביתר).

 

תשובה:

 

אביתר שלום וברכה,

 

א. אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי הייתה ש"אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן" (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לא, ב). בגמרא ניתן הסבר לכך, שחששו שמא תיקרע רצועת הסנדל לכהן ,והוא יחשוש מלעג האנשים (רש"י) וייצא לקשור את הרצועה בזמן העלייה לדוכן - ויחשדו בו שאינו כהן כשר (כמו כן, מובאת שם סברה שהדבר אסור משום כבוד הציבור).

 

כך פוסק הרמב"ם להלכה, וכותב: "ומתקנות (עזרא) שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן, אלא עומדין יחפין" (הלכות תפילה ונשיאת כפים יד, ו).

 

מלשונו משמע שמסקנת ההלכה היא שהכהנים יעלו יחפים. אולם מרן הבית יוסף כותב: "ומשמע מדבריו שלא יהיו בתי שוקים ולא שום דבר על הרגליים אלא יחפים לגמרי, אלא שהרב ר' מנוח פירש דלא כתב הרמב"ם יחפים, אלא למעט מנעל, אבל בבתי שוקים (גרביים) יכולים לעמוד" (שולחן ערוך אורח חיים סימן קכח), כלומר, שמותר ללבוש גרביים (בתי שוקיים).

 

ב. הפוסקים התלבטו אם גרביים מעור הם גם כן בכלל הגזירה, או שמא הם כלולים בהגדרת גרביים המותרים. וכתבו על זה, שמכיוון שגם נוהגים לעמוד כך (בזמנם) לפני השרים, אין בזה חוסר כבוד, ומכיוון שגם אין רצועות העלולות להיקרע – מותר בגרבי עור (שו"ת רדב"ז ח"ו ב"א רסד). והוסיף שכך אפשר לנהוג כאשר קר, אולם "אם אין זמן קור, ושאר הכהנים יחפים, יעמוד גם הוא יחף" (שם).

 

ג. ר' משה סופר, דן בטענה שהועלתה בזמנו על ידי הניאולוגים (הדומים לרפורמים) להתיר להתפלל ללא כיסוי ראש בבית הכנסת (שו"ת חתם סופר חלק ה קצא). הם טענו "יען עומדים לפני מלכים ושרים פרוע ראש, ראוי לעמוד כן בבתי כנסיות ומדרשות...". ובמה שונה הדבר מלהתפלל יחפים, כפי שכותב הבית יוסף, שהדבר מותר, משום ש"מנהג לעמוד לפני מלכי ארץ" – גם בבית הכנסת מותר.

 

ר' משה סופר דוחה בתוקף טענה זו, וכותב: "הנה הקב"ה הקפיד על העומד על מקום קדוש - של נעלך מעל רגליך - והוא דווקא במקום השראת שכינה ממש, ובבית המקדש שאסור להיות דבר חוצץ בינו לבין הקרקע. אמנם בשארי עבודה, אפילו בברכת כהנים, אין צריך לעמוד יחף אלא מתקנת רבן יוחנן בן זכאי היא שנשיאת כפים אסור במנעלים משום גזירה... אבל שארי עבודות לא הטריח הקב"ה לחלוץ מנעלים".

 

הוא מוסיף כי התפילה ברגליים יחפות מותרת רק במקומות שבהם הדבר מקובל לעמוד כך בפני שרים וגדולים. כך גם מפורש בסידור היעבץ ובמקורות של יהודי תימן, שנהגו שם לעמוד יחפים, ומותר גם כן להתפלל כך.

 

ד. לפי זה, כאשר אין הדבר מכובד ללכת יחפים בפני גדולים, ממילא יהא גם לא נכון להתפלל ולעלות לדוכן. וכך כותב במשנה ברורה: "כתבו

האחרונים דאין נכון לעלות לדוכן יחף ממש שהוא דרך גנאי, שאין רגילין בזמן הזה לילך יחף לפני גדולים, אלא יש לילך בפוזמקאות של בגד וכן המנהג" (סימן קכח, סק"יח) וכן כותב גם בספר כף החיים.

 

נמצא, שמעיקר הדין אין איסור לעלות יחף לברכת כהנים (או להתפלל), אולם עדיף שלא לעשות כך במקום שהוא דרך גנאי לעמוד כן בפני אנשים גדולים.

 

מסקנה זו עדיין צריכה בירור, שהרי מקובל ללכת עם סנדלים ללא גרביים אף בפני גדולים, והשאלה שמתעוררת היא, האם אין זה דומה ליחף. כלומר, מדוע נטריח את הכהנים ללבוש גרביים לתפילה, אם הם רגילים ללכת בסנדלים כפי המנהג...

 

לסיכום:

 

מעיקר הדין מותר להתפלל ולעלות לברכת כהנים ברגליים יחפות, ובעיקר בזמננו שנוהגים ללכת עם סנדלים ללא גרביים. לכתחילה, בגלל כבוד הציבור עדיף ללבוש גרביים בעלייה לדוכן. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים