הדבר הארוך הבא

טים דאנקן לא הולך לשום מקום, לפחות כרגע. הוא סגר חוזה לעונה נוספת בסן אנטוניו, בפעם ה־15 ברציפות, וישלשל לחשבון הבנק שלו 21.3 מיליון דולר. בד בבד הוא הולך ומתבגר, ומציין 35 שנים לנוכחותו על פני הכדור וקצת פחות מזה עם כדור ביד. שחקן־שחקן, ג'נטלמן, איש משפחה, נקי משערוריות. מי צריך יותר מזה? ובכן, סן אנטוניו, שבקרוב מאוד תזדקק לדאנקן חדש.

עקרונית יכול דאנקן להמשיך גם מעבר לחוזה, אבל קודם הוא צריך להתמודד עם שתי בעיות עיקריות. ראשית, המספרים שהוא מציג: אלה, כמו הגוף שלו, הולכים ונשחקים. בעונה הסדירה שהסתיימה עכשיו הציג האיש את נתוני הדקות, הנקודות והריבאונדים הנמוכים ביותר בקריירה שלו. היכולות הפוחתות שלו, שמושפעות מגילו המתקדם, הגיוניות לגמרי. אבל יש כאן עוד בעיה: להיות זקן באן.בי.איי זה אולי טוב לפנסיה, אבל ספק אם דאנקן - שהתרגל להיות שחקן מרכזי במועדון אחד לאורך קריירה שלמה - ירצה לנדוד לאורכה ולרוחבה של הליגה בניסיון לצוד אליפויות. ואם הוא אכן יחליט לפרוש, הבעיה הגדולה יותר תהיה של סן אנטוניו: היא תצטרך לשבור את הראש בשאלה איך מוצאים תחליף לשחקן מסוג שפשוט לא מייצרים יותר.

כשהאיש הגיע לקבוצה מאוניברסיטת ווייק פורסט כבחירה מספר 1 בדראפט, זאת היתה מתנה משמיים. רק שבשנים האחרונות פוחתים התוצרים שמנפיקה ליגת המכללות, אז לך תשיג משם דאנקן חדש. ובכלל, הסגנון שלו - יסודות מעולים, משחק קבוצתי - הוא לא פחות אירופי מאמריקאי. מה אני אומר בעצם? שיש סיכוי לא רע שסן אנטוניו, כמועדון שעושה סקאוטינג רציני ומדוקדק בשוק האירופי, תשיג את המחליף לשחקן הכי טוב שלה דווקא שם.

"זוז, אני רוצה לזכות בדובי" (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

אני לא רוצה להתחייב, כי המחליף יכול להגיע מכל מקום, אבל לאחרונה מדברים המון על ניקולה מירוטיץ' מריאל מדריד. בחור בן 20, 2.09 מ', שבתחילת העונה עמד להיות מושאל והתעקש להישאר בסגל של הקבוצה הראשונה, ולהיאבק על דקות משחק עם מנוסים ממנו. את הצ'אנס שלו הוא קיבל בהמשך העונה, כשאטורה מסינה מאס בפרימדונות והקבוצה צלעה. מסינה העלה מהספסל את מירוטיץ', והתוצאות הגיעו במהירות: הבחור ממונטנגרו הפך לאחד השחקנים המשמעותיים בקבוצה.

בחודשים האחרונים התיישב מירוטיץ' בסביבות המקום ה־15 בהערכות של מומחי דראפט האן.בי.איי, שיתקיים ביוני. אחר כך בא טוויסט קטן בעלילה, כשריאל האריכה את החוזה שלו עד לשנת 2016 - עדיין עם סעיף יציאה לאן.בי.איי, כמקובל, אבל תמורת סכום נכבד מאוד. אז ייתכן שזה לא יקרה מיד או בזול, אבל מירוטיץ' עשוי להיות פיתרון אידיאלי לחור שיותיר דאנקן: הוא אגרסיבי מאוד, משחק חזק בשני צידי המגרש ולא נרדם בהגנה. הוא מוסר מצוין, יש לו ג'אמפ־שוט סולידי עם אופציה לזרוק לשלוש, ובו בזמן הוא מראה מיומנות בכדרור ובכניסה לסל.

מירוטיץ' לא מתקרב לרמה של דאנקן בכל הנוגע למשחק עם הגב לסל, אבל גם לזה יש פיתרון: אם סן אנטוניו תחתים אותו כל עוד דאנקן הוא שחקן פעיל ו/או חלק מהמערכת, זה יהיה המהלך הכי טוב שהספרס יכולים לשלוף: לגדל יורש עצר שצובר דקות וקצב באן.ביי.איי בעוד המלך מכהן. אם מירוטיץ' יוכל להשתפשף לצד המקור וללמוד ממנו מה עושים ואיך, זה הגדול גדול יהיה.

יום אחד יגיע מירוטיץ' לאן.בי.איי ככה או ככה, כי אירופים טובים מגיעים לשם, וברוב המכריע של המקרים מדובר בעניין של זמן. אל תתפלאו אם הוא באמת ינחת בסן אנטוניו, אבל אל תתפלאו גם אם לא: אחרי הכל, גם פרק זמן של 15 שנים הוא לא תמיד מספיק ארוך בשביל שהמזל ייפול פעמיים על אותו מועדון.

עד פופ

גם העתיד של גרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו, די מעורפל. אבל אולי זה הקטרקט, בכל זאת, הבנאדם כבר בן 62

אחרי התפטרותו של ג'רי סלואן מיוטה הפך גרג פופוביץ' למאמן בעל הרצף הארוך ביותר באותו מועדון באן.בי.איי. בין דאנקן ל"פופ" שוררים יחסים קרובים שנגזרו משנות העבודה המשותפות, וכנראה שהכוונות העתידיות של השחקן עלולות להשפיע גם על ההחלטות האישיות של המאמן בן ה־62.

לאחרונה אמר פופוביץ' שלא ירצה לאמן כשיגיע לגיל 70, כמו שעשו שני המנטורים שלו, דון נלסון ולארי בראון. זה משאיר לו שמונה שנים במקרה הטוב. אבל אם דאנקן יפרוש תוך שנה־שנתיים, יכול להיות שהמאמן יאסוף את עצמו למזוודה ויפרוש גם הוא. וכשדאנקן יעזוב זה יהיה בעייתי, אבל אם פופ ילך איתו יישמע בום אווירי מעל שמי סן אנטוניו.

אבל אתם יודעים מה, אולי זה לא יקרה. אחרי ששמע בשנים האחרונות שסן אנטוניו היא קבוצה שהולכת ומתבגרת ומאבדת סיכוי לאליפות, פופוביץ' עשה קניות והביא העונה שחקנים חדשים: גארי ניל, דוואן בלייר, ג'יימס אנדרסון, ג'ורג' היל וטיאגו ספליטר. ומה אתם יודעים: פתאום, בזכות הדם החדש הזה, הוא נראה צעיר יותר.