ברטוק לוהט ודרמטי
רביעיית המיתרים האוסטרית, "רביעיית האגן", הפגינה בפסטיבל ישראל קונצרט סוחף, אינטנסיבי ורגיש, עם שלוש יצירות מופת מכוננות מתוך ספרות המוזיקה הקאמרית
רביעיית האגן האוסטרית, נחשבת לאחת מרביעיות כלי הקשת הטובות בעולם. מדובר ברביעייה "משפחתית" כמעט. היא הוקמה, לפני כ-30 שנים, בידי שני אחים ושתי אחיות (אחת מהן פרשה לימים) וכוללת היום את הכנר הראשון והמעולה לוקאס האגן, הויולנית ורוניקה האגן, הצ'לן קלמנס האגן, ואליהם הצטרף הכנר השני ריינר שמידט. בני משפחת האגן הופיעו כבר בשנות ה-80, כרביעיית ילדים מנגנים.
במהלך השנים הם התגבשו לרביעייה בוגרת בעלת קול ייחודי, קצרו פרסים רבים בתחרויות בין-לאומיות, ניהלו רצף בן עשרים שנות הקלטה בדויטשה גרמופון (למעלה מ-45 תקליטים), וכיום גם מנחים כיתות אומן ומופיעים בכל רחבי תבל. לוקאס האגן מנגן על כינור סטרדיוואריוס שנוצר בקרומנה ב-1724. אחותו וורוניקה מנגנת בויולה שנוצרה בידי מאגיני בברשיה, לומברדיה.
רביעיית האגן אינה מסוג ההרכבים שמתמחים בתקופה מובהקת. הרפרטואר שלהם מגוון ועשיר במיוחד, מן הברוק המאוחר (בעיקר באך), עבור לקלאסיקונים הגדולים (היידן, בטהובן, מוצארט), ניאו-רומנטיקנים (ברהמס, דבורז'ק), מלחיני סף-זמננו (דביוסי, דבוז'אק, ראוול) ועד למוזיקה בת זמננו (שוסטקוביץ, גיאורגי קורטאג, זולטאן קודלי ואחרים).
יש ברביעייה הזו להט והתלהבות מאוד מוחשיים ומרשימים. הריכוז שלהם מיטבי. ברביעייה לסול מג'ור של יוזף היידן שפתחה את הערב, ניכרה הדומיננטיות של הכינור הראשון. האופן הסוחף, הדרמטי שבו הוא גורר את עמיתיו, מרתק להאזנה וגם למראה. הוא מניע את המוזיקה וחבריו לרביעייה נענים לו בגלים חוזרים ונשנים.
ברטוק, גאון מופלא
שיאו של הקונצרט היה עבורי דווקא במחציתו, ברביעיית המיתרים מספר 2 של בלה ברטוק. ביצירה הזאת, ובמיוחד בפרק השני שלה, הייתה רביעיית האגן במיטבה: אינטנסיבית מאוד, סוערת וסוחפת, גוף אחד מתואם ומדוייק של מוזיקה מהממת.
בלה ברטוק הוא גאון מופלא, והרביעיות שלו מזהירות. הוא אינו דומה לאף אחד, גם לא לבני תקופתו כסטרווינסקי ואפילו דביוסי, ובוודאי שלא לשנברג (שמולו, המוסיקה של ברטוק היא בבחינת התרסה ממש). ההרמוניה של ברטוק ייחודית, בלתי מסורתית, ומושפעת מסולמות של מוזיקה עממית מזרח-אירופית.
הרביעייה ששמענו אמש היא מעין קינה דרמטית. לפרקים קודרת, לפרקים סוערת. שניים מפרקיה - הראשון והשלישי - הם א-טונאליים. הפרק האמצעי נשען על מקצבים עממיים והוא עוצמתי וסוחף, ורביעיית האגן ביצעו אותו באופן מלהיב ממש, כך שהקריאות המשתאות של הקהל היו לגמרי במקומן.
דווקא היצירה המסיימת את הערב - החמישייה לפסנתר בפה מינור של יוהנס ברהמס -
אכזבה מעט, למרבה ההפתעה, שהרי הייתה אמורה להיות שיאו של הערב. ראשית, בגלל שמדובר באחת מיצירות המופת המופלאות של ברהמס, ושנית, כי חבר לביצוע היצירה פסנתר מי שנחשב לכוכב.
חמישיית הפסנתר של ברהמס היא יצירה דרמטית, גדושה במתח הרמוני. ברהמס עבד עליה שנים ארוכות. בתחילה היא כתב אותה כחמישיה לכלי קשת, אחר כך הוא המיר אותה לסונטה לשני פסנתרים, ולבסוף לחמישיית הפסנתר.
ביצירה הזאת חבר לרביעיית האגן הפסנתרן קיריל גרשטיין, חתן תחרות רובינשטיין מ-2001, חתן פרס גילמור היוקרתי מ-2010, להיט צעיר ונמרץ באולמות הקונצרטים. אך דווקא גרשטיין היה במפתיע החוליה החלשה יחסית של הערב. הנוכחות שלו בהרכב הייתה נטולת ברק, והפסנתר שלו לא קיים את הנוכחות המתבקשת בחמישייה הדרמטית הזו. מעט חבל, אך לא כדי להעיב על חדוות המוזיקה הגאונית.
קונצרט נוסף של "רבעיית האגן", יתקיים היום (ד') בבניין האופרה בתל אביב.
