קרב על ספטמבר: ישראל תנסה לפצל את אירופה
איש במשרד החוץ כבר לא משלה את עצמו: בספטמבר האו"ם יכיר במדינה פלסטינית. כעת, כשאובמה יצא נגד המהלך, רוצים בי-ם לפגוע ב"איכות המוצר" שיקבלו הפלסטינים, ולזכות בתמיכת מדינות אירופה, בעיקר הגדולות. מה הסיכוי להצליח?
אם "רכבת דוהרת" הוא דימוי מקובל לכוונותיהם המוצהרות של הפלסטינים לפנות לעצרת האו"ם בספטמבר, אזי מעל במת הקונגרס שלשום, החמיץ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את התחנה האחרונה לפני אולם העצרת בניו-יורק. התנאים של נתניהו לפלסטינים - נסיגה מההסכם עם חמאס והכרה במדינה יהודית - כמו גם קביעת הקווים האדומים להסכם עתידי (לא לחלוקת ירושלים ולא לזכות השיבה), מנעו כנראה כל סיכוי תיאורטי לחידוש השיחות עם הפלסטינים לפני ספטמבר.
כשמשא ומתן שימנע מהלך חד-צדדי כבר לא נראה כמו אופציה, לא נותר למשרד החוץ בירושלים אלא להיערך לקרב בלימה על אצבעות העולם בהצבעה המסתמנת בחודש ספטמבר. הסיכוי הישראלי להשיג רוב בקרב 192 החברות באו"ם נגד הכרה במדינה פלסטינית הוא אפסי, בין היתר משום ש-116 המדינות הבלתי מזדהות, הכוללות 57 מדינות איסלאמיות, נוטות להצביע כגוש אחד ולקדם אינטרסים משותפים, והן יתנו את קולן באופן אוטומטי להכרה במדינת פלסטין.
מתוך 76 המדינות הנותרות, ההערכה היא כי הרוב הגדול של המדינות שאינן מערביות יצביעו גם הן כגוש אחד לטובת המדינה הפלסטינית, מה שמשאיר בסך הכל מעט יותר מ-40 מדינות שקולן אינו מובטח. על האצבעות של המדינות הללו מנהלים במשרד החוץ בירושלים קרב בלימה בחודשים האחרונים, ועל ראש שמחתם: מדינות האיחוד האירופי. "המאבק הוא לא על הרוב, אלא על הלגיטימיות", אומרים בירושלים. "לאף אחד לא איכפת מה תגיד קובה. בסופו של דבר זה תמיד חוזר לאירופה".
לפצל את האיחוד האירופי
על אף הכוח האלקטורלי הנמוך של מדינות אירופה ביחס למדינות העולם, מידת ההשפעה שלהן כחלק אינטגרלי מהמערכת הבינלאומית היא אדירה. אנשי משרד החוץ מתמקדים בהן, בניסיון להשפיע על "איכות המוצר" שיקבלו הפלסטינים
בספטמבר. חשובה במיוחד בקרב הזה החלטתן של חמש המדינות האירופיות הגדולות: גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה וספרד.
בפועל, ישראל כבר זכתה בשני הישגים דיפלומטיים חשובים בזירה הזו - הודעתם של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, וראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, כי יתנגדו להכרה חד-צדדית בפלסטין. צרפת ובריטניה טרם הביעו את עמדתן בנושא, אך חשיבות עמדתן של אותן המדינות בסוגיית ההכרה במדינה הפלסטינית ניכרת בביקורו של נתניהו בלונדון ובפריז מוקדם יותר החודש, בכוונה מוצהרת להשפיע על אופן הצבעתן באו"ם.
באשר לספרד, הנחשבת לחלשה מבין ה-5 מבחינת השפעתה על מדינות אחרות, הדעות חלוקות. מצד אחד, זיקתה של ספרד למדינות אמריקה הלטינית, שם כזכור התחיל גל ההכרה במדינה פלסטינית, עלולה להטות אותה לעבר החלטה דומה. מנגד, בירושלים מעריכים שספרד לא תלך נגד ארבע המדינות הגדולות האחרות אם הן יהיו מאוחדות בעמדתן. "אין ספק שהבעת התנגדות של המדינות הגדולות למהלכים חד-צדדיים תשפיע גם על מדינות אחרות, שיגידו 'רגע, אם ארה"ב, גרמניה ואיטליה נגד, מה זה בעצם אומר לגבינו?'", אמר בכיר במשרד החוץ.
"שם המשחק הוא לפצל את האיחוד האירופי ולגייס כמה שיותר מדינות תומכות", אומרים במשרד החוץ לקראת ספטמבר. ברגעים אלה ממש למשל, נמצא שר החוץ, אביגדור ליברמן, במפגש ה-OECD בפריז, שם ייוועד עם מנהיגי סלובניה ודרום-קוריאה, ועם שרי החוץ של צרפת, צ'כיה, דנמרק ואסטוניה.
ברית ים תיכונית?
מדינות אירופה, כך נראה היום, כבר מפוצלות בעמדותיהן. מצד אחד, מדינות ידידותיות לישראל, כגון צ'כיה והולנד, לא צפויות לתמוך בהכרה במדינה פלסטינית, והמטרה העיקרית במאמצים שעדיין מושקעים בניסיון להשפיע על עמדתן, היא לגרום להן להצביע נגד ולא להסתפק בהימנעות. מצד שני, מדינות כמו פורטוגל, אירלנד, לוקסמבורג ושבדיה צפויות לתמוך ביוזמה הפלסטינית, ולישראל אין יכולת ממשית להשפיע על עמדתן. אצל מרבית המדינות הנותרות, הכל כרגע פתוח.
"ברוב מדינות מרכז-אירופה למשל, קבוצה מעניינת שהכירה במדינה פלסטינית כבר ב-1988 במסגרת הגוש הסובייטי, יש כבר שגרירויות פלסטיניות", אומרים במשרד החוץ. "יחד עם זאת, אז היה מצב גיאופוליטי אחר, במסגרת המלחמה הקרה ולפני הסכם אוסלו עם כל השלכותיו. אנחנו מקווים וחושבים שהם יתקשו לתמוך במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, על אף שכבר הכירו בה פעם".
מגמה נוספת שכדאי לשים אליה לב, היא ברית אסטרטגית שקטה המתפתחת בחודשים האחרונים בין ישראל לכמה מדינות אירופיות הושכנות לחופי הים התיכון, בהן יוון, בולגריה, איטליה, מלטה וקפריסין. בחודש שעבר אף התקיים כנס של מנהיגי המדינות הים-תיכוניות, אשר תוכנו נשמר בסודיות. את ישראל ייצג בכנס שר החוץ, אביגדור ליברמן, ונדונו בו סוגיות המשותפות לאותן ארצות, כגון הגירה, גדרות הפרדה, פליטים, גז טבעי ושיתוף פעולה כלכלי ואסטרטגי, בין היתר על רקע המצב הפוליטי בלוב ובמצרים.
"כולם מדברים על אובדן טורקיה, אבל זו לא המאסה הקריטית של האינטרסים באזור", אומרים בירושלים. בעוד כשבועיים, ייצא שר החוץ לפגישה מדינית באלבניה, ככל הנראה גם כן על רקע הברית הנרקמת. אופן הצבעת המדינות החברות בה בספטמבר, תהיה אבן בוחן למדיניות החוץ של ישראל.
להפוך את ההכרה לגולדסטון
במשרד החוץ שמחו לשמוע את הצהרת נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לפיה הוא יתנגד למהלכים חד-צדדיים מצד הפלסטינים, וכינו אותה "גיים צ'יינג'ר". ביקורו הנוכחי של אובמה במדינות אירופה, שם ייפגש בין היתר עם מנהיגי 8 המדינות המתועשות ועם ראשי מדינות במרכז אירופה ובמזרחה, נתפש בישראל כהזדמנות פז להעברת אותו המסר.
בינתיים, מנהלים בירושלים חזית הסברתית דרך נציגויות ישראל במדינות אירופה, על מנת להציג את ההשלכות של הכרזה חד-צדדית על מדינה. "אנחנו עוברים מדינה מדינה, אזור אזור, גוש גוש, כדי להסביר את דעתנו", מספרים בירושלים. "הנושא נמצא במוקד מבחינת החשיבה שלנו, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לפרסם מאמרים מעצבי דעת-קהל בעיתונות, ומדגישים כמה נקודות חשובות. למשל, כאשר האיחוד האירופי חתום על הסכם אוסלו, אנחנו מבהירים לו שהצעדים החד-צדדיים שמקדמים הפלסטינים הם בלתי-חוקיים", אומר בכיר במשרד החוץ.
כפי שפורסם ב-ynet בתחילת השבוע, במשרד החוץ מדגישים שלהכרזה על מדינה בספטמבר לא יהיו השלכות בשטח. "אנחנו מעלים אל מעל לפני השטח את מה שהפלסטינים מנסים להצניע - וזה היום של אחרי ההכרזה, יום שבו למעשה לא יקרה כלום. הרחוב הפלסטיני מפתח ציפיות שווא להרים וגבעות אחרי ההכרזה, וניפוץ הבועה עלול להגיע גם לכדי אלימות. לא רק שמצב הפלסטינים לא ישתפר, הוא גם עלול להשתנות לרעה", אמר הבכיר.
"אם מביאים 10-15 מדינות מאירופה לתמוך בעמדת ישראל, כשהמדינות המרכזיות לצדנו, המצב באו"ם יהיה דומה למעשה להצבעה על דו"ח גולדסטון", טוענים גורמים בירושלים. "גם שם האו"ם החליט ברוב קולות לקבל את הדו"ח, אבל ללא תמיכתן של המדינות הבולטות, ועם פחות לגיטימציה. גם שם כולם צעקו שהיה מבחינתנו כשלון גדול, אבל לאחר מלחמת התשה עקובה מדם שבמהלכה פיצלנו את אירופה, 70 מדינות הצביעו נגד, ובסופו של יום האיש שינה את דעתו".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
