ראש שמחתנו: איך תיראה ירושלים ב-2031?

בשנת 2031 ייחנך בית המקדש השלישי בירושלים? אומרים שירושלים, על כל מעלותיה וחסרונותיה היא מיקרוקוסמוס של ישראל, ושפני הבירה כיום הן ראי לפני המדינה בעוד 20 שנה. לרגל יום ירושלים החל היום (ד'), ביקשנו משלושה ירושלמים - לפחות בלב - יו"ר הכנסת לשעבר אברהם (אברום) בורג, איש התקשורת ידידיה מאיר וחברת מועצת העיר החדשה מטעם סיעת הצעירים "התעוררות", מירב כהן, לפרוס את תחזיותיהם כיצד תיארה העיר בעוד שני עשורים. רוצים לדעת מי יהיו שר החוץ ונשיא המדינה, ומה יעלה בגורל הרכבת הקלה? קבלו הצצה לשנת 2031.

אברום בורג: בירושלים המאוחדת יקום בית המקדש

ברוך השם. הגענו ליום ירושלים שנת תשצ"א. 20 השנים האחרונות היו המדהימות ביותר בחייה של העיר, דומות אך ל-20 השנים הראשונות של ימי מלכות דוד. מתישהו בשלהי כהונת

 נתניהו מסגדי הר הבית המשוקצים עלו בלהבות השמיימה, ואיש לא מחה, לא פצה פה ולא צפצף, ויד ה' ניסתה לנקות את מקום מושבו עלי אדמות.

זמן מה לאחר טיהור ההר בידי 300 רבנים שטבלו ב-300 מקוואות, אשר בכולם היו מים טהורים שנאספו מגשם ניסן האחרון, הוכרז הר הבית כטהור לכל ואין בו חשש טומאת מת כלל. ממשלת ישראל מינתה שר מיוחד - השר שניאור זלמן ליאור כשר - הממונה על פרויקט הקמת בית המקדש השלישי. לסמכותו הוכפפו רשויות ממשלה בתחום מינהל מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון, המשרד לתשתיות לאומיות, המשרד לענייני דתות ומשרד האוצר.

הקמת בית המקדש השלישי הוכרזה כפרויקט לאומי, ושר החוץ, חיים יצחק גורנשיט, הונחה על-ידי ממשלת ישראל לפעול במוסדות האו"ם להכרה בבית המקדש כ"פלא העולם הראשון". במכרז שהוציאה ממשלת ישראל, זכתה חברת - "בית זבול", אשר התחייבה מעבר לכל תנאי המכרז המקובלים להעסיק עבודות הבינוי והפיתוח כהנים בלבד, אשר מבחן כהונתן אושר במבחני ד.נ.א מיוחדים, שפותחו בבית החולים הדסה שליט"א.

דגם של בית המקדש הראשון במוזיאון ישראל (צילום: זיו ריינשטיין)

יום ירושלים שנת תשצ"א הוכרז כ"יום חנוכת הבית", ומכל רחבי העולם הוזמנו למה שהוגדר על-ידי שרת ההסברה הישראלית, הגברת ל. חומצת, "האירוע הרוחני החשוב ביותר במערב מאז מתן תורה". ב-20 השנים שחלפו הוקמה מערכת שיווק מיוחדת לקידום רעיון הר הבית ולצריבת המושג החדש בתודעה הלאומית, כמו גם הכרה בינ"ל. בין שאר הדברים, הוקם בסוף מעלה שער המוגרבים (לשעבר, היום - "שערי שמיים") מרכז מכירה למזכרות ופרטי פולחן מבית המקדש הנבנה והולך.

ברחבה החדשה שנסללה בסמוך לקשת "וילסון", בה הונפקו רישיונות ליהודים כשרים - אגב הפרדה בין נשים לגברים בהקפדה יתרה על שמירת נגיעה - הוקם "שוק קודשים", בו נמכרו מידי יום חמישי ושישי חזה התנופה ושוק ימין, דוגמת קורבנות בית המקדש (כל ההכנסות והרווחים הוכרו כפטורים ממס). לציבור הכללי התאפשר לקנות בשר-קודשים בהשגחת "קואליציית הרבנים האשכנזית-ספרדית", אשר הוקמה במיוחד לצורך זה, באריזות מהודרות ובצירוף תפריטים ייחודיים פרי יצירתם של טובי השפים הנימולים בעולם.

בחגיגות הצפויות בשבוע הבא, הודלף מבית הנשיא כי נאומו של שמעון פרס יעורר עניין עולמי גדול, ואף ייתכן כי כדוגמת הנשיא המתבגר תחל תנועה עולמית לחזרה בתשובה, אשר מרכזה - ירושלים המאוחדת.

ידידיה מאיר: מוקד עוצמה לכל הגלובוס

בעוד 20 שנה ירושלים תהיה מרכז העולם. לא כולם יגורו בה, אבל כל תושבי העולם ירגישו במובן מסוים שגם הם תושבי ירושלים, שיש להם חלק בה. מבחינה פיזית, היא תהיה בירת מדינת ישראל, אבל מבחינה רוחנית, בית המקדש שבמרכזה יהיה מוקד לכל הלבבות הפועמים. וזה לא יקרה סתם: יחיו בעיר אנשי הרוח המוסריים ביותר על פני כדור הארץ, אנשים שיקדישו את חייהם לתורה ולגמילות חסדים ויהוו עדות לכך שהנשמה יכולה לנצח את הגוף, שהקונפליקט הזה שאליו כולנו נולדנו הוא פתיר והרוח

 יכולה לחומר. הם לא יסתגרו במגדלי השן שלהם, אלא יקרינו אור ועוצמה לכולם, לכל פליט באפריקה ולכל חולה בדרום אמריקה. אפילו לתל אביבים.

ומתוך כך, ירושלים תהיה גם מרכז תרבותי. יצירות אומנות ומוזיקה וספרות יגיעו ממנה לכל פינה על הגלובוס וירוממו את יושביו. "פעם זו הייתה הוליווד," אנשים יתביישו להיזכר, "זוכרים? איך הסרטים שיצאו משם היו מוקד המשיכה, איך האמנו שה'הפי אנד' של הוליווד זה הכי הפי שיש". התרבות הירושלמית לא תותיר אנשים חלולים, אלא מלאים.

ירושלים תהיה מופת גם ביחס של תושביה לכסף. יהיו בה חברות מובילות ומפעלים רווחיים, אבל הם יוכיחו שאפשר לתת עשירית מכל רווח לצדקה, ולהמשיך להרוויח. ויותר מכך - הם יוכיחו שאפשר להפסיק את השעבוד למשך יום אחד בשבוע. העולם כולו יביט בהשתאות איך אנשי העסקים המובילים בתבל אומרים פעם בשבוע די למרוץ, בלי מסחר במניות ובלי טוויטר, בלי שיחות שלא נענו ובלי פייסבוק. יום שבו אפשר להסתכל בעיניים של הילדים שלהם בלי לבדוק תוך כדי מי סימס לך.

גשר המיתרים בירושלים (צילום: AP)

גם בתחום היחסים בין המינים ירושלים תעורר השתאות והערצה. בעולם שהולך ופורץ גבולות עד כדי טירוף, היא דווקא תציב גבולות, ולא תתבייש להזכיר את המילה "קדושה". לא במשמרות צניעות, לא בכפייה או בקנאות קיצונית, אלא בכבוד הדדי ובפשטות. אנשים בה פשוט ירצו לכבד בעצמם את צלם אלוקים שבהם. בכלל, בירושלים הזו חרדים לא ינסו לתקן חילונים, וחילונים לא ינסו לתקן חרדים. כל אחד ינסה לתקן את עצמו. ירושלים תהיה עיר של מאמינים, אך האמונה הירושלמית תהיה אמונה לא עצבנית. תושביה לא יתעצבנו אפילו מכך שעוד כמה שנים, כך יבטיחו להם, תתחיל לפעול הרכבת הקלה.

אפשר לשאול, נוכח החזון הזה, אם אין גבול לשמאלץ של הדוסים. אז אין. ואפשר גם לשאול, למה רק עוד 20 שנה? אז זהו, שאפשר להתחיל כבר היום.

מירב כהן: חולמת על ירושלים פלורליסטית

אם יש עיר בעולם שקשה לצפות איך תיראה בעתיד, זו ירושלים. לאורך ההיסטוריה המפוארת שלה שינתה את פניה ללא היכר פעמים רבות. עשרות פעמים עברה ידיים, בין ממלכות לאימפריות ובחזרה. רק לפני כמאתיים שנה הייתה בקושי עיירה קטנה ומוזנחת, ותוך זמן קצרצר במונחים היסטוריים הפכה לבירת מדינת ישראל, עם אוכלוסייה של מאות אלפי תושבים, טכנולוגיה מתקדמת, תיירות מתפתחת, ומורכבות יום-יומית אדירה.

עם זאת, תמיד מותר לחלום. בעיני רוחי אני רואה את ירושלים ב-2031 כעיר פלורליסטית ומשגשגת. עיר עם מערכת חינוך מעולה, עם פרויקטים רבים של דיור בהישג יד למשפחות צעירות, ועשרות אלפים רבים של סטודנטים שמשתלבים בנוף העירוני לצד חרדים, דתיים, חילונים וערבים ויוצרים אווירה רב-תרבותית ותוססת ברחבי העיר.

אני רואה עיר שלצד מיליוני התיירים העולים אליה לרגל לטעום קצת מההיסטוריה והארכיטקטורה המפוארת שלה, עובדים בה עשרות אלפים במגזר הציבורי, בקרית הממשלה המורחבת שתיבנה בה, המכילה את כלל גופי הממשלה בישראל, שעזבו סוף סוף את תל אביב ועלו למקום משכנם הראוי. עיר שבמרכזה אוכלוסייה חרדית גדולה ויצרנית, אשר הופכת לחוד החנית של ההיי-טק הישראלי ומתרגמת את יכולות הלמידה והחשיבה שלה, גברים ונשים כאחד, לסטארט-אפים מקוריים וייחודיים.

רחוב יפו בירושלים (צילום: נועם מושקוביץ')

אני חולמת על עיר שמרושתת כולה ברכבת הקלה, שמזמן הפכה מ"רכבת הקללה" לכלי יעיל, שקט ולא מזהם להסעת המונים ברחבי העיר, ומאפשרת לתושבי העיר להגיע מכל שכונה למקום עבודתם תוך דקות ספורות, ורכבת מהירה לתל אביב שמאפשרת לזוגות צעירים חדשים לעבור לגור בירושלים ולהישאר במרחק חצי שעה נסיעה מגוש דן.

ב-2031 אני חולמת גם על משהו שבימים אלו יכול להישמע רחוק אפילו יותר מהרכבת הקלה. אני חולמת על דור של צעירים, שמגיעים לגיל תיכון ואף גיוס לצה"ל, שנולדו אל תוך עיר של שלום.

כדי להשאיר צעירים עובדים בירושלים, וכדי להחזיר את הירושלמים שעזבו

 אותה, ממשלת ישראל צריכה להציב את החלומות הללו כמטרה מול עינייה. לא עוד הצהרות פומפוזיות על "שלמות העיר" ו"חיזוק ירושלים", אלא מעשים בשטח שבאים לפתור את בעיותיה הפנימיות של העיר. כצעד ראשון, שרי ממשלת ישראל שהמשרדים עליהם הם אחראים ולשכותיהם יושבים בתל אביב בניגוד לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל מוזמנים להוות דוגמה אישית ולעלות את משרדיהם לבירתנו. ויפה שעה אחת קודם.