המופע שלו: ראיון עם מעצב הבמות פלוריאן וידר
מהאירוויזיון ועד להופעה של U2 בברלין, וידר הפך לשם הגדול בעולם בתחום עיצוב הבמות. עכשיו הוא מגיע אלינו כדי לעצב את "The Voice" בישראל. בראיון ל-ynet הוא מבטיח: "זה הולך להיות דבר שעוד לא נראה פה"
חוויית האירועים המוזיקליים הגדולים של ימינו, מורכבת הרבה יותר מעוד להקה שמופיעה על במה. בנוסף לכישרונות המזמרים, את ההופעות של גדולי האמנים בעולם, שרבות מהן מגיעות לארץ, מלוות במות ענק משוכללות, מצוידות במיטב התפאורות והמסכים הגרפיים המשלימים את החוויה התרבותית וההנאה השלמה.
מה שפעם נקרא מעצבי תפאורות, היום נקרא אם תרצו אמני עיצוב במה, ומתברר כי בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, מעטים הם האנשים ברחבי העולם העוסקים בתחום הזה. אחד מהם, פלוריאן וידר (43), ביקר בשבוע שעבר בישראל, לקראת תחילת העבודה על "The Voice ישראל", הגרסה העברית לכוכבת העולה בשמי הטלוויזיה העולמית.
מקבץ במות שעיצב פלוריאן וידר. מופרע על כל הראש
שמו של וידר אולי לא אומר לכם הרבה, אבל קורות החיים שלו ותיק העבודות העצום אותו הוא סוחב על גבי המחשב הנייד הקטן שלו, כמעט משתק ומהמם את כל מי שצופה בו. אבל וידר יושב, צופה בחומרים ומקרין לנו אותם תוך הסברים קרירים וחוסר התלהבות. כנראה שככה זה כשאתה אלוף העולם בתחומך, עם ראש שפועל שעות נוספות על עיצובים מופרעים לחלוטין.
רוקד על כל הבמות
ראשון לעלות הוא המופע הגרנדיוזי של U2 למרגלות שער ברנדנבורג המפורסם בברלין, בנובמבר 2009. "המטרה שלנו בברלין היתה להחשיך את העמודים ולהקרין עליהם תאורה, שתהפוך אותם בכל רגע נתון למשהו אחר", הוא מספר. בין התאורות שהוקרנו, למשל במהלך השיר הענק "One" של הלהקה, הן המילים "One Love", סמלים גרפיים שונים מעברה של העיר הגרמנית, חומות מתנפצות ועמודים מעוגלים שאין בינם לבין רגלי הבטון האדירות דבר וחצי דבר.
U2 על הבמה בשער ברנדנבורג. חומות וירטואליות מתנפצות
"באותו ערב", מספר וידר, "התקיים בברלין טקס פרסי המוזיקה של MTV, שגם העיצוב שלו היה באחריות החברה שלי. התוצאה היתה שהסיעו אותנו במהירות הבזק מהשער והמופע של U2 לאולם הטקס. זה היה כמעט בלתי אפשרי, אבל בסופו של דבר הכל יצא כמו שצריך".
אבל לא צריך לחזור שנתיים אחורה כדי לערוך היכרות עם עבודותיו של וידר. מספיק לחזור לתחילת החודש שעבר כדי לצפות בהן. באירוויזיון 2011 שנערך בדיסלדורף, למשל. צופי האירוויזיון לא ישכחו בזמן הקרוב את הבמה הגרנדיוזית שעיצבו וידר והאנימטורים העובדים איתו.
אז נכון, בזמן הופעתה של דנה אינטרנשיונל היא לא זרחה במיוחד, אבל כשעלו נציגי דנמרק, שבדיה, רוסיה ומדינות רבות נוספות, לא תהיה זו הגזמה לומר שבמה שכזו עוד לא נראתה בתחרות.
"גם בנורבגיה ב-2010 עשו עבודה טובה", מצטנע וידר, אבל לא מכחיש כי עבודתו באירוויזיון האחרון היתה פורצת דרך עבור התחרות הצבעונית והשמרנית משהו. "רצינו לשבור את הרעיון של קהל מול אמן מופיע. לכן הצבנו במה עגולה המתחברת לבמה נוספת שהוצבה בלב הקהל, ובנוסף מסלול הליכה המחבר בין שתיהן".
אבל הדבר האמיתי היה קיר הווידאו ברקע, שנראה גבוה באופן חריג.
"20 מטרים היה גובהו ו-60 רוחבו. וכן, הוא הגדול ביותר שהיה בתחרות אי פעם".
הרגשת שהחוויה הזו עוברת גם לצופים בבית, לא רק לצופים באולם?
"זה בדיוק אחד הדברים שמנחים אותי בעבודה שלי. חשוב לי מאוד שהצופה בבית ירגיש שהוא נמצא במקום עצמו, לא פחות מאשר מי שנוכח באולם. האפקט הזה, של במת ענק ובמה שנמצאת בתוך הקהל, בשילוב צילום איכותי במצלמות רחף שמלווה את כל האירוע, יצר לדעתי את החוויה הביתית של צפייה באירוויזיון - לא פחות מאשר עבור אלה שנכחו באולם בדיסלדורף".
להרוג את הקילרס
וידר נולד בבריטניה, לאם שוויצרית ממוצא יהודי ואב בריטי. הוא גדל במינכן שם החל בלימודי תיאטרון, אך לא סיים אותם. את רוב לימודיו העביר באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שם התמקד בעיקר בלימודי מוזיקה. גם את התואר הזה, וידר לא סיים, מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט החל לעבוד בתחום העיצוב. "זה משהו שלא רציתי גם ללמוד", הוא מודה. "זה משהו שהיה בי תמיד ובא מהלב, אני חושב שבכלל אפשר ללמוד כל דבר בחיים, אבל אם יש לך את התשוקה והיכולת לעשות מה שאתה אוהב, אף בית ספר לא ילמד אותך איך לעשות את זה".
ואף בית ספר לא ייכנס לראש שלך, שממציא פעם אחר פעם דברים מופרעים.
"הכל אפשר לעשות. שום דבר לא בר ביצוע לדעתי, וככה אני עובד. למשל, את להקת הקילרס רציתי למקם בטקס פרסי המוזיקה של MTV בריבוע כמו 'איקס מיקס דריקס'. הם בכלל לא אהבו את הרעיון בהתחלה, אבל כשהם ראו את הפרזנטציה וגם אחרי ההופעה, הם הבינו שעשינו משהו גדול. ההופעה ההיא זכתה גם להרבה חיקויים בהמשך".
"Human" של הקילרס בטקס פרסי המוזיקה של MTV אירופה, 2008
לדברי וידר, מעורבות האמנים בהופעותיהם גדולות, אפילו גדולות מאוד. כלומר, בכל הופעה, חוץ מאשר באירוויזיון. "באירוע כזה, שיש לך 43 מדינות משתתפות, אז ברור שלא לכל אחד יש את המילה שלו, והם שותפים עד רמת הבקשה לווידאו-ארט או להעמדה, אבל בהופעות גדולות בהחלט יש התייעצות נרחבת עם האמנים ואני גם נפגש איתם".
SMS מליידי גאגא
עם מי? לא פשוט לחלוב ממנו את השמות. רק אחרי ניסיונות רבים, וידר מספר על פגישות עם רובי וויליאמס, פי דידי וליידי גאגא. "הם מעורבים עד הסוף במה שקורה על הבמה", הוא מוכן לומר, אך לא לחשוף ולו פרט אחד נוסף מהפגישות עמם, חוץ מזה שעם וויליאמס, למשל, הוא בקשר יומיומי, שהפך אפילו לקשר חברי.
"The Voice of Holland". בקרוב אצלנו
הוא גם לא מכחיש שבמהלך שיחתנו קיבל SMS מאחד מאנשיה של גאגא. על מה ולמה? את זה כאמור, הוא לא חושף, אלא מבטיח שנראה בעתיד, על הבמה כמובן.
אתה מגיע בכל אירוע למדינה אחרת, ליבשת אחרת, בטח משגעים אותך בכל מקום עם דרישות, החל מאופי האנשים שאתה עובד איתם ועד לאולמות שלא תמיד מאפשרים לך להתפרע.
"התמזל מזלי והיום אני יכול לומר בבטחה שאני עובד רק עם אנשים שכיף לי לעבוד איתם. בעבר זה נכון, זה היה אחרת, אבל היום אני בוחר בדיוק את האנשים שאני רוצה לעבוד איתם בכל מקום. מפתיע, אבל יש בערך ארבעים כאלה בכל העולם, שבאמת מבינים במה ויודעים מה צריך לראות עליה".
ברגע שהבמה עומדת, נדמה כי נגמרת העבודה שלך ולך נותר רק...
"לקוות שהכל יעבוד כמו שצריך. למרבה המזל בדרך כלל זה גם קורה. יש הרבה דברים שיכולים להתפקשש בדרך כמו תאורת LED שלא תפעל או מחשבים שישתגעו,
אבל לרוב התוצאה מספקת".
ומה נראה ב"The Voice" הישראלית?
"אנחנו נראה במה גדולה, שמזכירה את העיצוב הבימתי של מה שכבר עשו בחו"ל - יותר בהולנד ופחות בארצות הברית, אבל מה שבאמת חשוב ומשמעותי מבחינת ישראל זה שאנחנו נעלה על במת ענק שעוד לא נראתה בגודלה בישראל".
נדיר למצוא כזה אולפן בארץ.
"נדיר אבל לא בלתי אפשרי. חכו ותראו".
