הרכבת היתה צפופה - הנוסע יפוצה במאות שקלים
אב שנסע עם בנו הקטן ברכבת בחופשת סוכות, טען כי הרכבת היתה מלאה עד אפס מקום, תאי השירותים היו סגורים והמיזוג לא פעל. פקח הרכבת הודה כי אנשים עמדו וישבו על הרצפה, אך טען כי מדובר בצפיפות "סבירה". בית המשפט חשב אחרת
נסיעה שהפכה לסיוט צפוף או צפיפות "סבירה"? אב ובנו בן הארבע וחצי נסעו ברכבת ישראל ליום כיף במהלך חופשת סוכות. לטענתו, כבר בתחנה הראשונה בבאר שבע, היתה הרכבת מלאה עד אפס מקום, ועם הגעתם לתחנות הביניים הצפיפות גברה ואנשים ישבו במעברים, על השולחנות ועל הרצפה.
לטענת האב, כל תאי השירותים היו סגורים, וכי כ-20 דקות לאחר יציאתם מבאר שבע הפסיק המיזוג לעבוד, וטרם כניסתם לתחנה הראשונה בתל-אביב הפסיקה לעבוד גם מערכת הכריזה.
לטענתו, לאחר שהתלונן, הוצע לו פיצוי של שני כרטיסי נסיעה בקו באר שבע-תל-אביב. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, דרש האב פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בנסיעה זו.
הרכבת טענה כי באותו יום פעלה במתכונת מיוחדת על מנת להקל את תופעת הצפיפות בחול המועד סוכות, אך הוסיפה כי לא ניתן להגיע למערך קרונות אופטימלי. לטענתה, הרכבת אינה מוביל פרטי, ולכן מחויבת להעלות נוסעים גם אם הרכבת צפופה. לעניין תאי השירותים, נטען כי במהלך הנסיעה ובאופן בלתי צפוי ננעלו כל התאים באופן אוטומטי, וכי מערכת המיזוג אף היא יצאה מכלל שימוש במהלך הנסיעה, ופקח הרכבת עבר בין הקרונות ופתח את החלונות.
הרכבת הוסיפה, כי התובע ובנו יכולים היו לרדת בתחנת הביניים או להשתמש בשירותים בתחנת המוצא והכחישה כי מערכת הכריזה לא פעלה. בבית המשפט, הופיע פקח הרכבת, אשר העיד כי השירותים התקלקלו עוד בדרכה של הרכבת מתל-אביב לבאר שבע, אך על פי הנוהג הרכבת חוזרת מבאר שבע לתל-אביב ומועברת ללוד לצורך תיקון, וכי אכן אנשים ישבו על הרצפה והיו אנשים שעמדו אך טען כי כנראה התובע "לא מכיר צפיפות".
מקום ישיבה - ציפייה סבירה
השופטת בדימוס רות בהט קיבלה את התביעה באופן חלקי. לעניין הקלקול בשירותים נקבע כי מעדות הפקח עולה כי הרכבת ידעה כי השירותים מקולקלים עוד טרם תחילת הנסיעה, ולמרות זאת החליטה להמשיך בנסיעה, וכי טענת הרכבת לפיה התובע ובנו יכלו לרדת בתחנת הביניים או להשתמש בשירותים בתחנת המוצא אינה סבירה.
לעניין הצפיפות קבעה השופטת כי אין סיבה לפקפק בגירסתו של התובע בעניין הצפיפות הבלתי נסבלת, וכי אין לקבל את טענת הפקח לפיה מדובר בצפיפות סבירה. "ציפייה של נוסע סביר היא, כי יהיה לו מקום ישיבה, וכי לא יימכרו כרטיסים בכמות בלתי מוגבלת לכל הדורש" כתבה השופטת.
עם זאת, נקבע כי לא ניתן להכריע באשר למערכת הכריזה, שכן עדות התובע עמדה בסתירה לעדות הפקח. לפיכך נקבע, כי בנסיבות העניין, על הרכבת לשלם לתובע פיצוי כולל של 500 שקל.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
