גרושה וטוב לה

באופן מיותר לחלוטין בער לי להתחתן. אחרי איקס חברים, איקס דייטים ושעון מתקתק בקצב הגיל, רציתי לראות את עצמי נוגעת כבר במטרה הנחשקת - בית, גבר, אישה. מה גם שהוא היה חמוד לפעמים, יפה מגדר הרגיל, ובלתי שגרתי בלשון המעטה. התעלמתי מסימני האזהרה, חבשתי

הינומה והפקרתי את ליבי לבלתי נודע. זה לא עבד.

זה כל-כך לא עבד. הפכתי לאדם אומלל ושבור הדועך אט-אט. אבל בראשי רצו רק מחשבות רוחניות ששמעתי במהלך חיי, כמו "הוא התיקון שלך", "המסע הזה הוא שיעור בעבודת המידות שלך", "עבדי על החמלה, על החסד, על הקבלה, על הגאווה, על הכעס", "לא בורחים – מתמודדים". נדדתי מרב אל רב. כולם דיברו על שלום-בית בלי להבין שהשכינה כבר מזמן אינה שורה בו. אמרו לי שאשה ההולכת מבעלה מזבח מזיל עליה דמעה. אבל שכחו לשאול אותי על דמעותיי שלי.

בחברה הדתית, נישואים הם דבר קדוש. כל-כך קדוש שאשה או גבר חייבים להישאר לפעמים שנים ארוכות עם אדם הרסני במחשבה שהם עושים זאת למען האל, בלי לדעת שוא מחכה בקוצר-רוח ששניהם יעזבו את הגיהנום וישובו לגן העדן של עצמם. הוא רוצה שהם יפסיקו למכור לעצמם סיפורים שיש עוד מה

לתקן ושהם חייבים לנסות, כשהכל כבר שבור ומפורק מזמן.

מערכות יחסים הרסניות הם סוג של כלא שנמצא רק בדמיון. אפשר להתלבט שנים במחשבות צדקניות, ואפשר פשוט ללכת, בשלושה ימים בלבד. קשה להאמין אבל שלושה ימים הם בדיוק הזמן מהרגע שבו ניגשתי לרבנות ועד לשחרור המתבקש. תוך שלוש דקות הסרתי גם את כיסוי הראש. אני חופשייה.

מצווה גדולה להתגרש בשמחה

אחרי שעשית את הצעד, מתקשרים אלייך אלו שמהססים. אחד - אשתו קנאית פתולוגית הממררת את חייו. אחרת - בעלה סובל מדיכאון כרוני ואינו מסוגל לחייך כבר שנים. לשלישית יש בעל ספורטיבי שאוהב להכניס לה מכות, ואשתו של הרביעית קלפטומנית. חלק מהדתיים חייבים למצוא סיבה ממש חמורה כדי ללכת. מבחינתי, מספיק שאת לא מחייכת כדי לעזוב.

אילו יכולתי הייתי תולה שלט גדול בכניסה לעיר שבו היה כתוב: "מצווה גדולה להתגרש בשמחה תמיד". הייתי מקווה שמאות אנשים הסובלים לשווא

יחלפו לצדו, יביטו, ישכילו ויימלטו לחופשי. היי, את - מה בדיוק עובר לך בראש כשאת ממשיכה יום אחרי יום לסבול לשווא? אני מתחרפנת כשאני רואה אנשים שחיים תוך ויתור מוחלט על עצמם, ולא יודעים פשוט ללכת.

בקצה השני של העיר הייתי תולה שלט נוסף: "גרושה וטוב לה". שידעו כולם. כל אלה שמביטים בך במבטי רחמים ומתחילים לשדך לך פיסחים, אילמים, אלמנים. כאילו זו אשמתך שניסית ולא עבד, כאילו זו קללה שתיפול על ראשו של הבא בתור. גירושים הם בסך-הכל מה שקורה כשאנשים מספיק אוהבים את עצמם כדי ללכת ממקום שבו לא היה להם טוב. הם בסך הכל אנשים קצת יותר חכמים מהרוב, בכל מה שקשור בלאהוב.

• הטור המלא יופיע ב"מוצש ", מגזין התרבות השבועי של מקור ראשון.