לנצ'יה אפסילון - קטנה, יוקרתית ומקורית

תסתכלו על לנצ'יה אפסילון החדשה. תביטו בה טוב, ותראו מכונית איטלקית טהורה, מהזן הקטן, החמוד והעירוני. אחת מאלה שמציפות את מרכזי הערים האיטלקיות, בדרך כלל עם אחת מבנות המין היפה מאחורי ההגה. המותג המוכר, שנפקד מהשוק המקומי במשך שנים ארוכות, ומבקש לחזור למרכז הזירה תחת כנפי קרייזלר האמריקנית, מבטיח להציג מחדש את השילוב שאפיין אתו בעבר - יוקרה וייחוד, הפעם בתוספת מנועים חסכניים, וחמש דלתות במקום שלוש עד היום. ואיך זה עובד?

מעצבים איטלקיים לא מחליפים

ויזואלית זה בסדר. המכונית הקטנה עושה שימוש בצללית משתפלת לאחור, ישבן מרהיב הכולל יחידות תאורה ייחודיות, ומעין קסם חמקמק שניתן לכנותו באופן גס "עיצוב איטלקי". דווקא חלקה הקדמי, עם סבכה גדולה המייצרת זהות מותגית ומזכיר את חרטום הדלתא, פחות מוצלח. מבחינת מידות, רק כדי לקבל פרופורציה, ממוקמת האפסילון בין קטגוריית המיני צנועת בסיס הגלגלים (מעט יותר מסוזוקי אלטו), ומבחינת אורך מרכב (קצר יותר) לסופר-מיני דוגמת מאזדה 2. 

את תא הנוסעים ניתן בהחלט לכנות מקורי, אלא שאת המחיר משלם סעיף הנדסת האנוש, בעיקר בתחום הנוחות. המושבים מאחור, למרות הדלתות המובילות אליהם ישירות, מציעים מרחב גבולי לראש הנוסע. מרווח הרגליים לעומת זאת, נדיב למדי. גרוע מכך, לוח המחוונים שעבר כולו למרכז המכונית, מחטיא בכך את ייעודו - הצגת מידע הכרחי לנהג. בניגוד ליצרניות אחרות שבחרו בפתרון דומה, בלנצ'יה לא חשבו שיהיה זה נכון להעניק לנהג אפילו פרט מידע בסיסי אחד (מהירות למשל) מול עיניו. חבל.

איכות הפלסטיק מלפנים משביעת רצון, וכך גם רמת האבזור במכונית בה נהגנו. עם זאת, הופתענו לגלות שבמכונית עם תווית "יוקרה", ההגה אינו מתכוונן למרחק, ואיכות החומרים הופכת נמוכה ככל שיורדים מטה.

מלחמה שערה

אחד המנועים היותר מעניינים של פיאט בעידן המודרני, הטווין-אייר הדו-צילינדרי המוגדש בנפח 0.9 ליטר, מייצר הספק מרבי של 85 כ"ס מרשימים. ולא רק לכן הוא זכה בתואר מנוע השנה לאחרונה, שכן הוא גם מוכיח לעולם שקיצו של מנוע הבעירה הפנימית עוד רחוק מאד. בין היתר תודו לפליטת מזהמים צנועה של בין 97 ל-99 גרם CO2 לק"מ. גם הלנצ'יה הקטנה עושה בו שימוש, וסמל"ת תשווק אותו בישראל עם תיבה ידנית או רובוטית.

בסל"ד נמוך, מעט כצפוי, מרגיש המנוע צנוע הנפח מעט אנמי, ורק בסביבות 3,000 סל"ד הוא מתחיל לפתח כוח של ממש. בנהיגת פקקים עירוניים עמה לא הייתה לנו ברירה אלא להתמודד, אין בעיה. אלא שבמהירות גבוהה יותר, המנוע אינו שקט במיוחד. העלאת הילוך עליה מכריז מחשב הרכב מצניחה כמובן את הסל"ד, אך מתגלה כמתבקשת לטובת צריכת דלק נמוכה.

רמת הנוחות אותה העניקה האפסילון, אינה מהגבוהות. בוודאי לא על כבישים איטלקיים עירוניים, בין היתר עקב בידוד רעשים לא מוצלח במיוחד. על הכביש המהיר לעומת זאת, במקום בו המהמורות אינן כה שכיחות, המצב טוב יותר.

יוקרה, עניין של גודל?

האפסילון תשווק בישראל החל מחודש אוגוסט הקרוב, עם מנוע ה-0.9 ליטר בשידוך לתיבה רובוטית או ידנית, או עם ה-1.2 ליטרים (69 כ"ס) ותיבה ידנית בלבד. בעתיד אגב היא תוצע גם עם תיבה כפולת-מצמד. רמת האבזור הבסיסית תהיה, ובכן, בסיסית למדי, ותכלול שש כריות אוויר, מערכת שמע מקורית ואבזור תקני נדרש. רמת האבזור הגבוהה תכלול גם גג שמש נפתח, שליטה על מערכת השמע מגלגל ההגה, מושבי עור ועוד.

המחיר? החל מ-105 אלף ל-1.2 ידנית ברמת גימור בסיסית, ועד 125 אלף עבור ה-0.9 ליטר עם תיבה רובוטית ורמת אבזור גבוהה. במחיר הזה מציע השוק המקומי לא מעט אלטרנטיבות, מה שמסביר מדוע מצהיר היבואן הוא מתעתד לשווק 300 יחידות, אם כי נראה לנו שמספר זה, לוקה באופטימיות יתר.

הכתב היה אורח חברת לנצ'יה