נגישות היא גישה לחיים

בכל פעם שאני חוזר מביקור באירופה אני אכול קנאה. מרגע עלייתי למטוס ועד לחזרתי לישראל אני לא יכול שלא להתפעל ממה שכל כך מובן מאליו לרוב האנשים בעולם: היכולת לעבור יום שלם בלי עזרה, בלי דחיפה קטנה.

זה לא שישראלים אינם אדיבים או שאינם מוכנים לעזור למי

 שמרותק לכיסא גלגלים, בעליה לרכבת או בירידה במדרגות, אם הן צצות פתאום. ההיפך. הצעות לסיוע לא חסרות. וזו בעצם הבעיה.

38 שנים אני נכה בפלג גופי התחתון. במסגרת שירותי בצה"ל כצנחן צעיר, הפכתי באחת לחלק ממה שבישראל מכנים "אנשים בעלי מוגבלות". שם יפה, שאינו אלא סיסמה, שבעיקר מעידה על העובדה, שחלקים גדולים בחברה הישראלית אינם מודעים למשמעות האמיתית של להיות נכה.

לפני כשנתיים נבחרתי לכנסת מטעם סיעת "ישראל ביתנו" ובכך הפכתי לחבר הכנסת הראשון בישראל המרותק לכיסא גלגלים. במסגרת פעילותי בכנסת נסעתי לא פעם כנציגה לביקורים רשמיים באירופה וכאבא אוהב לארבעה ילדים אהובים נסעתי גם לחופשות משפחתיות. דומה, שרק כאשר שוהים במדינות באירופה ובארה"ב, מבינים עד כמה הפער בין כאן לשם לא מסתכם ברווח שבין דלת האוטובוס למדרכה.

חשיבות הנגישות

בישראל חיים נכים רבים ביחס למדינות המערב: המלחמות כמו גם פיגועי הרצח, שעדיין מלווים אותנו, הפכו אותנו לחברה עם שיעור בעלי מוגבלות גבוה במיוחד. הגיע הזמן שגם אנחנו נפנים את העובדה, שנגישות היא תפיסת חיים וגישה לחיים: נגישות היא היכולת של משפחה לילד המרותק לכיסא גלגלים לעבור את היום במינימום אופרציות ותכנונים לוגיסטיים וללא ליווי צמוד של הילד לכיתה ובחזרה הביתה.

נגישות היא היכולת של אדם - כל אדם - לקום בבוקר ולדעת, שאין צורך בתוכנית חומש כדי להגיע לעבודה, להיכנס אליה, לצאת ממנה, לחתוך עם חברים לבר או לסרט ולחזור הביתה; נגישות לאדם עיוור לנוע ממקום למקום בלי להיתקל במהמורות, כבישים סואנים או עירייה כהת חושים. נגישות היא חניות המוקצות לנכים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ולא נתפסות חלק מהזמן על ידי נהגים אחרים או רשויות מקומיות, שהחליטו שהחניה תוקצה לנכה רק בימים ובשעות שבהם הוא עובד.

נגישות היא לונה פארקים, מתקני שעשועים, אולמות קולנוע ואצטדיונים שפשוט לכל אחד להשתמש במתקניהם (לא כל שכן ללכת לשירותים).

 נגישות היא נכים הלוקחים חלק פעיל במרתון ולא מודרים ממנו "מטעמי בטיחות", כפי שקרה לא מכבר במרתון טבריה. זוהי נגישות מבחינתי - כאדם בעל 38 שנות ניסיון והיכרות אישית עם התחום.

וכך, כשאני חוזר מאירופה אני נמלא זעם ועלבון, לא רק בגלל שאני מבין פתאום שלא סופרים אותי בארץ בה אני חיי, אני נמלא זעם ועלבון על כך שאנו - לא הנכים, אלא הישראלים - התרגלנו לכך.

משה (מוץ) מטלון, חבר כנסת מטעם "ישראל ביתנו", חבר בועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק למתן הנחות לאנשים בעלי מוגבלויות במקומות ציבוריים.